


עין קשתות - אום אל קנטיר
בית המעיין
אום אל קנטיר הוא השם הערבי של האתר ופירושו אם הקשתות, שהוסב לשם עברי בשם עין הקשתות, את שמו של היישוב היהודי בעת שבית הכנסת היה פעיל, אין איש יודע.
באום אל קנטיר שכן יישוב יהודי, שהיה חלק מכלל ההתיישבות היהודית של התקופה הרומית-ביזנטית, שממוקמת בחצי הדרומי של רמת הגולן והראייה, כ-30 בתי הכנסת שנחשפו בגולן נמצאים במרחב מנחל ג'ילבון ודרומה ואילו מנחל הג'ילבון וצפונה ההתיישבות היא פגאנית.
נהוג להגדיר בישובים שבהם נחשפו ביתי כנסת, שהכילו בין 1,000 ל-5,000 איש ואם בגולן נחשפו כ-30 בתי כנסת ובגליל כ-20 בתי כנסת, הרי מדובר על ציבור של כ-100,000 יהודים שחייו במרחב הגולן והגליל, שבעבר נחשבו כיחידה אחת.
היום חיים ברמת הגולן כ-20,000 יהודים ובגליל העליון המזרחי כ-40,000 יהודים.
בעבר היה מעל המעיין מבנה בעל שלוש קשתות שתפקידו הפונקציונלי היה לחזק את המדרון שלא יתמוטט מעל המעיין, אך כיום קיימת רק קשת אחת שעומדת על כרעי תרנגולת, מהסיבה שאבן הראשה שלה עומדת ליפול ומשתי הקשתות הנוספות שעמדו מעל המעיין, ניתן כיום לראות רק שרידים.
אין מידע מתי נבנו הקשתות, אך יודעים שהם עומדים על תילם יותר מ-1,500 שנים ושרדו לאחר רעידות האדמה קשות שעבר האזור ומכך אפשר להסיק שמדובר בבנייה איכותית.
השקתות מתחת לקשתות ממולאות במי המעיין, הנובעים מתוך הגבעה ומשם הם זורמים לבריכה נוספת, שכמוה נחשפו עוד מספר בריכות שהיוו סדרה של בריכות המתוארכות לתקופה הרומית.
כשהארכיאולוגים הגיעו לאתר לפני כ-15 שנים והתחילו לחפור סביב בית המעיין, הם חשפו מספר רב יחסית של השקתות ואז התעוררה שאלה, מי צריך את כמות השקתות הללו ומה תפקידם, הרי בכל כפר ערבי או דרוזי בגליל או בשומרון, מצויה שוקת קטנה ולא מבנה מונומנטלי ויפה כזה.
בתחילה חשבו הארכיאולוגים שמדובר על קומפלקס מקדשי ולכן חיפשו כלים שמאפיינים פולחן כזה או אחר, אך לא נמצא בכל שטח האתר שום דבר שמעיד על כך.
התעלומה נפתרה ע"י יהושע דריי (ישו) שהסתובב סביב הבריכות ושם לב שבתחתיתם נמצאת שכבת טיח ועליה חומר גירני ואז עלה בראשו הרעיון שיתכן מאד באתר היה מפעל לייצור בדי פשתן והלבנתם.
הרומאים, שחפצו לשקם את כלכלת א"י לאחר מרד בר כוכבא וזאת כדי שתוכל לשלם מסים מכניסים טכנולוגיות יצור חדישות לא"י ובהם גם את גידול הפשתן, שהינו צמח קטן שגדל די נמוך כאשר בתוך הגבעול שלו ישנם סיבים שמהם אפשר לייצר חוט שאותו אפשר לארוג.
מפעלי יצור בדי פשתן נמצאו גם בבית שאן וארבל שהמשותף להם שהם אזורים חמים יחסית שיש בהם כמות גדולה של מים.
לתהליך ייצור הבדים, היה צורך להוציא תחילה את הסיבים מתוך הגבעולים וכדי לעשות יש צורך לנתץ את הגבעולים ואכן נחשפו באתר זוגות של אבנים, כאשר אחת מאוד חלקה והשנייה גולמית, בזלתית ומחוספסת. ההערכה שעל אחת ניתצו ועל השנייה מוללו את הסיבים.
בעבר, כולם לבשו בדי פשתן, אך היה אפשר לשדרג אותם לבדים יפים יותר ע"י זה שהיו מלבינים אותם ואלו נחשבו לבדים היותר איכותיים.
את ההלבנה עשו בתהליך בו משרים את הבדים במים שבתוכם היו גיר או קירטון כתוש וכך הצבע הלבן היה נספג בבד.
ההלבנה אמנם הייתה מייפה את הבד, אך מצד שני היא הייתה גורמת לבד להתבלה לאחר תקופה מאוד קצרה, כנראה בגלל חומציות הגיר.
מפעל להלבנת פשתן היינו מפעל רווחי ביותר וזה מתקשר לביהכ"נ באתר ולגודל היישוב שהוא כ-20 דונם, שכן ע"פ מקדם צפיפות יישוב, בחישובים הארכיאולוגיים הוא כ-40 איש לדונם כלומר חיו במקום כ-800 איש, מספר שכמעט מתחת לתקן של ביהכ"נ לישוב נתון.
בית הכנסת
ע"פ המחקר שנעשה לאחר חשיפת מספר רב של בתי כנסת בגולן, שרוב בתי הכנסת הם מהמאה ה-4 ואילך ואין אף בית כנסת מהמאות 3-2 לספירה.
מידע זה תואם את הערכה המדעית שמדובר על תהליך שארך כ-150 שנה מחורבן בית המקדש עד לגיבוש פולחן חלופי לעם היהודי.
כיום מתייגם את בתי הכנסת על פי סגנונות אזוריים מרחביים:
סגנון הגליל: בנייה בגיר, אבן מסותת, קיר דרומי פונה לירושלים, רצפת אבן ושלושה פתחים בקיר שפונה לירושלים.
סגנון הגולן: בנייה בבזלת, כיווני תפילה קצת שונים ופתח אחד בקיר שפונה לדרום לכיוון לירושלים.
סגנון העמקים: גלגלי מזלות ברצפות פסיפס כמו בית אלפא, חמת טבריה, מעוז חיים, ציפורי ועין גדי.
ביהכ"נ נבנה מכספי הקהילה ועבודת תושביה ואם נתון שיש 800 איש ביישוב, כלומר כ-150 בתי אב, נובע שיש כ-150 גברים היכולים לתרום כ-90 יום בשנה לעבודות ציבור וזה לא מספיק הן בכוח אדם והן בכסף ולכן סביר מאד להניח שליישוב היה רווחים גדולים מהמפעל
ומהרווחים האלו יכלו להרשות לעצמם להביא פועלים ובנאים לבנות ביהכ"נ מפואר.
כשהגיעו הארכיאולוגים לאתר, מצאו במקום בו ממוקם כיום ביהכ"נ, גל אבנים ובעיית נגישות קשה לאתר על מנת להתחיל לחפור ולחשוף.
כאשר 'ישו' הגיע לאתר עם הארכאולוג חיים בן דוד, הוא הציע לסלול דרך לאתר, להביא עגורן על מנת לפנות את גל האבנים, להגיע לרצפה בהאתר, לבחון את מספר בסיסי העמודים הפתחים, החלונות ולהתחיל להבין את מבנה ביהכ"נ.
בגלל הנגישות הקשה לאזור, היה ברור לארכאולוגים ש-90% מחומרי ביהכ"נ נמצאים באתר שכן קשה מאד להגיע לאתר ולגנוב ממנו חומרים ואז צץ הרעיון שאם רוב החומרים נמצאים באתר, אז אפשר לבנות את ביהכ"נ מחדש.
אבל יש בעיה לתהליך הבנייה מחדש, כשקיר נופל אפשר לפי ממצא האבנים על הרצפה לדעת שהאבנים הקרובות לקיר שייכות לחלק הנמוך של הקיר ואילו האבנים הרחוקות יותר שייכות לחלק הגבוה של הקיר, עם זאת, ברגע שמפנים את כל האבנים, מפנים גם את העדויות שיכולות
לספק מידע על תבנית ביהכ"נ.
ולכן, בטרם שפינו כל אבן מהאתר, חשפו אותה לסריקה דיגיטלית תלת ממדית שסומנה גם במספר זיהוי ובאבנים שהוגדרו כאבני מפתח הוטבעו צ'יפים אלקטרוניים ורק לאחר מכן התחילו להסיר את האבנים ממקומם.
וככה עבדו בשיטתיות, מבצעים סריקה על שכבת האבנים ומפנים אותם, כל פעם מורידים שכבה ומבצעים סריקה בשכבה נוספת וברגע שכלל נתוני האבנים נכנסו למחשב, הופעלה תוכנה ייעודית, שהאמורה להרכיב את האבנים למסד התואם את ביהכ"נ המקורי.
בעזרת המנוף, הזיזו קרוב ל-2,000 אבנים מרצפת ביהכ"נ ובהדרגה נחשפו הרצפה, השער בסיסי העמודים של המבואה, גרם מדרגות קטן והדבר הכי מרתק, אזור הבימה בתוך ביהכ"נ שפונה לכיוון ירושלים.
בשלב המיפוי והפינוי, נחשף על רצפת ביהכ"נ מעין שטיח אבן ועליו אותיות בלבן, שהיווה תעלומה של משמעותו ולכן חפרו מתחתיו ומצאו רצפת מבנה מהמאה ה-3 שהינו קדום למבנה של בית אחוזה שעמד באתר, טרם בניית ביהכ"נ.
הבימה שנחשפה היא הבימה הכי שלמה שהתגלתה בארץ, היא בגובה של כמטר, עם גרם מדרגות ומעקות קטנים משני הצדדים, כמו כן מצאו את העמודים של מה שעומד על הבימה, את ההיכלית.
הבימה, שעליה ניצבה ההיכלית ושבתוכה שכן ארון הקודש שהתנשא לגובה של כ-5 מטר מהרצפה, יצרו מבנה ענק ומפואר שממחיש את היופי, ההשקעה והנוכחות שלה בתוך ביהכ"נ.
לביהכ"נ בגליל שפונים לירושלים והחזית היא דרומית, היו נכנסים מכיוון דרום הולכים קדימה מסתובבים 180° ומתפללים לירושלים.
בבתי כנסת אלו, הפתח הוא תמיד במרכז הקיר ואילו בבית הכנסת שבאתר, החליטו החלטה הפוכה, הבימה באמצע הקיר והפתח מוזז שמאלה.
זו תבנית ראשונה בארץ, שהפתח בקיר שפונה לירושלים לא נמצא באמצע הקיר.
על אחד העמודים של ההיכלית, חרוטה מנורה שמזוהה כאחד מהמאפיינים האזוריים הבולטים של ביהכ"נ בגולן.
האזור הוא אזור בזלתי ולכן ביהכ"נ נבנה מאבני בזלת.
הממצאים הנלווים לביהכ"נ כגון חרסים, מטבעות וכן הלאה מתוארכים לסוף המאה ה-5 תחילת המאה ה-6
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.