פסיפס הציפורים
פסיפס הציפורים, המורכב ברצפת שרידי ווילה ביזנטית מפוארת מתחילת המאה ה-6 נחשף בראשית שנות ה-50 ע"י קבוצת חיילי נח"ל, ששהו בקרבת האתר במהלך תקופת אימונים.
מיד עם חשיפת קטע מרצפת הפסיפס, שהתרחשה בעת הקמת המאהל, נמסרה הודעה למחלקת העתיקות, וזו שלחה מטעמה ב-1955 את הארכאולוג שמואל ייבין, לחפור באתר.
במהלך החפירות, ייבין חשף רצפת הפסיפס המעוטרת בשלל ציפורים וקיר מעוגל בקצה משטח הפסיפס, נתון שהביאו אותו למסקנה, שהמקום היה בעבר כנסייה.
בגמר פעולת החשיפה, כוסה כל משטח בשכבת אדמה על מנת למנוע נזק לפסיפס.
בשנת 2004 עם תקציב שנתרם ע"י 'החברה הכלכלית לפיתוח קיסריה' ומתנדבים מתושבי קיסריה והסביבה, החלו לבצע פעולות חפירה, שיחזור ושימור רצפת הפסיפס, ועם סיום הפעילות שבו, הוא נפתח לקהל הרחב.
במהלך החפירות היסודיות שבוצעו בשלב השני, הסתבר שהקביעה שבאתר הייתה כנסייה הינה שגויה והנכון הוא שהרצפה שייכת למבנה פרטי של איש אמיד מאד, שהיה יכול להבטיח את ביטחונו, הרחק מחוץ לחומות העיר.
החופרים חשפו פסיפס מלבני גדול 16X14.5 מטר השזור במסגרת המורכבת מעצי פרי וקבוצת בע"ח הכוללים אריה, נמר, דוב, חזיר בר, יעל, כלב, פיל, צבי ושור, שתוחמת 120 מדליונים עגולים שבכל אחד מהם ציפור, מה שהעניק לפסיפס את שמו 'פסיפס הציפורים'.
המבנה שהיה בעל שתי קומות, וממוקם על 2.5 דונם, מורכב מספר חדרים הבנויים סביב הרצפה וחצר פנימית מפוארת.
דברים נוספים שנחשפו בשלב השני: בור מים עם פסיפס, במפלס נמוך יותר, שולחן מעץ מצופה בלוחיות זכוכית וביניהן שכבת זהב, עם ציורי צלבים, שנמצא כיום במוזיאון א"י בביתן הזכוכית.
לדעת הארכאולוגים, הווילה נשרפה עם הכיבוש המוסלמי ב-638 וזאת מכיוון שנמצאו סימני שריפה בכמה מקומות בין שרידי המבנה.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.
קישור לאתר החברה לפיתוח קיסריה