אנדרדטת אנילביץ' - יד מרדכי
קיבוץ יד מרדכי הממוקם במישור חוף יהודה, נוסד ע"י חברי תנועת השומר הצעיר מפולין שעלו להתיישבות בדצמבר 1943.
מספר חודשים קודם עלית הקיבוץ על הקרקע, פרץ מרד הלוחמים היהודיים בגטו ורשה ולכן, החליטו חברי הקיבוץ לקרוא לקיבוץ על שם מנהיג המרד איש השומר הצעיר בוורשה מרדכי אנילביץ' שנפל במהלך המרד.
ראשוני חברי הקיבוץ, שהגיעו לא"י משני גרעיני הכשרה שבפולין, התארגנו יחדיו בקיבוץ שנקרא 'מצפה הים', על מצוק הצופה אל הים, סמוך לעיר נתניה.
לקיבוץ, ששכן במקומו הראשוני בין השנים 1943-1936 הוקצב שטח קרקע זעיר שלא אפשר את התפתחותו החקלאית ולכן בדצמבר 1943 עברו חברי הקיבוץ לדרום, לאתר שהוקצה ע"י המוסדות המיישבים.
את הקשר בין גבורת יהודי גטו ורשה שמרדו בגרמנים, לבין אומץ לב חברי הקיבוץ שלחמו נגד הצבא המצרי, יצר נתן רפופורט בשני אלמנטים:
א. הקניית דמותו של מרדכי אנילביץ' בפסל, כבחור חסון הלבוש בגדי קיבוצניק, כאשר בפועל היה בחור צנום.
ב. בהעמידו את הפסל על רקע מגדל המים המפוצץ של הקיבוץ, זכר לקרבות מלחמת העצמאות.
דו-שיח משמעותי מתנהל בין מגדל המים לבין הפסל, כאשר הנטייה האלכסונית של מגדל המים המפוצץ וחשוף ברזלים כנגד דמותו האיתנה חשופת החזה והשרירית של מרדכי אנילביץ', יוצרות יחד מיצג אדיר ממדים ובעל עוצמה רבה.
ליצירת פסלו של מרדכי אנילביץ', שאב נתן רפופורט השראה מפסלו של מיכאלאנג'לו 'דוד' בן המאה ה-16
הבחירה לתאר את פסלו של מרדכי אנילביץ' כ'דוד' לא הייתה סתמית, היות והוא סמל תנ"כי בהיסטוריה היהודית לחלש וחסר סיכוי שעמד נגד הגדול והחזק וניצח.
הגנרל מוואווי, שעמד בראש הכוח המצרי שיצא מעזה ב-15.5.48 מתלבט במהלך התקדמותו צפונה, כיצד לפעול נגד הישובים היהודים, כנירים וכפר דרום, הממוקמים בציר תנועתו, האם לכובש את היישובים או לחלופין לדלג עליהם ולהמשיך בתנועה צפונה.
מוואווי השולח מטוס תצפית על מנת שיצפה על מסלול התנועה המתוכנן, מקבל מהטייס דיווח שבכל יישוב יש רק כ-40 איש, ולכן מחליט מוואווי לשלוח כוחות על נירים, כפר דרום ובארות יצחק, לפי הדוקטרינה שלמד בבית הספר הצבאי הבריטי:
תחילה להמטיר פצצות ממטוסים על היעד, לאחר מכן להפגיז אותו בתותחים ולבסוף להסתער על היעד עם חי"ר בסיוע טנקים.
היישובים הנמצאים על מסלול התקדמות הצבא המצרי, אכן חוטפים פגזים מכל עבר, שלב בו המגנים שוכבים בשוחות שחפרו ועוצרים את נשקם אך כשהמצרים יוצאים להתקפה ומתקרבים לשוחות ואז מגני הישוב קמים ומשיבים אש מנשק קל, הגורמת למצרים לסגת
תוך כדי פגיעה קשה בכוחותיהם.
כתוצאה מהתנגדות לוחמי הישובים והקושי לכיבושם, מחליט הגנרל המצרי להשאיר מעט כוחות על מנת לצור על היישובים והוא עם עיקר הכוח להמשיך צפונה עד לאזור יד מרדכי.
ביום ה-18.5 יום לפני הגעת הכוח המצרי לקיבוץ יד מרדכי, מופעל ביישוב נוהל 'מבצע תינוק', נוהל שבו מפנים במשוריין את כל התינוקות והאימהות צפונה לגברעם ומשם לרוחמה.
בשלב זה חלק מהכוח המצרי פונה מרפיח לכיוון באר שבע ומשתלט על המרחב של העיר.
ב-19.5 מנסים המצרים לכבוש את בית אשל וזאת ללא הצלחה, ולכן עוקפים אותה ועולים לכיוון בית לחם.
ב-25.5 המצרים מגיעים עד רמת רחל, ושם הם נבלמים, כתוצאה מהתקפת לילה של הגדוד ה-5 של הפלמ"ח.
הגנרל מוואווי, שמגיע ליד מרדכי ב-19.5.48 מדרום, מתלבט, האם לכובש את הישוב או לעקוף אותו, חושב וחושב ולבסוף מחליט לכבוש את הישוב, היות והוא ממוקם על הציר מרכזי ויש חשש שמגניה יגדעו את נתיב הספקה לכוחותיו.
הקיבוץ נבנה בשעתו על סדרת גבעות, כך שמבחינה צבאית היה מאד קשה להגן עליו הסיבה שכך הוקם, נובעת שבעת הקמתו, הישוב היה בסמוך למחנה של הצבאי הבריטי ולכן לא הייתה בכלל מחשבה ביטחונית להגנתו.
הגנרל מוואווי יוצא עם כוחותיו לכבוש את יד מרדכי במתקפה מדרום, כפי שכתוב בספר תחילה בהפצצה ממטוסים, לאחר מכן בהפגזה מסיבית של אלפי פגזים מתותחים וירי מכלי השריון, ולאחר ריכוך של שעות, לשלוח כוח רגלי להתקדם לעבר הישוב.
מול הכוח המצרי המונה כ-1000 חיילים, מוצבים בקיבוץ כ-150 לוחמים בהתפלגות כ-120 קיבוצניקים ועוד כ-30 פלמ"חניקים מחטיבת הנגב, כשברשותם רק כ-70 כלי נשק.
מגני יד מרדכי, ששוכבים בתעלות עם נשק קל, רואים את הכוח המצרי מתקרב לגדרות אך הם לא יורים, היות והמפקד גרישה טען שהבעיה הגדולה הינה מחסור בתחמושת ולכן אסור לירות לפני מתן הוראה.
כשהמצרים ממש על הגדרות, ניתנת פקודת האש ואז כל כדור פוגע. המצרים חוטפים מכת אש גדולה, נסוגים לאחור ומשאירים בשטח כ-150 הרוגים.
מההתקפה הראשונה של הכוח המצרי, נהרגו 5 חברי קיבוץ.
למחרת, ב-20.5 מחליט גנרל מוואווי לשלוח למערכה כוח חדש וגם הפעם מדרום, מהמקום היחידי שהקיבוץ יכול להגן על עצמו, מקום שיש לקיבוץ איזשהו יתרון טופוגרפי, המגנים למעלה, המצרים למטה, לא ברור מה היה השיקול המוטעה של מוואווי.
שוב הפגזה מסיבית והסתערות עד לגדרות שבמהלכה נהרגו 16 לוחמי יד מרדכי, בעוד שבצבא המצרי יש מאות נפגעים.
המצרים בהלם, הם לא מבינים איך יכול להיות שהם לא מצליחים לכבוש את היעד, למרות שהם פועלים בדיוק 'לפי הספר'.
ב-21.5 וב-22.5 הכוח המצרי רק מפגיז את היישוב.
ב-23.5 מחליט הגנרל מוואווי לכבוש את הנקודה ויהי מה, ולכן שולח כוח כפול למערכה ושוב מחליט לתקוף מדרום ושוב המצרים מתקרבים ושוב הם חוטפים מכה קשה על הגדרות, אבל הפעם הקווים נופלים ומספר טנקים מצריים מצליחים לחדור לתוך המשק.
חדירת הטנקים לשטח הקיבוץ יוצרת מצב קשה מאוד, היות וטנק אחד מגיע קרוב מאוד לתעלות המגן ומצליח לפגוע במספר מגנים.
שמוליק קוילר, לוחם חטיבת הנגב וחבר הקיבוץ, מסתער על הטנק עם רימונים ומצליח להוציאו אותו מכלל פעולה, מהלך גבורה שמסתיים עת שמוליק נפגע ונהרג.
המצרים נסוגים להתארגנות מחודשת, ובמקביל גרישה משווע לתגבורת, שאומנם מגיעה בחלקה, אך לא מספקת, ובהערכת מצב, שבה גרישה בוחן את הנתונים הבאים לידי ביטוי במחסור בציוד ומספר החללים, הוא מגיע להחלטה שלוחמיו חייבים לנטוש את היישוב.
ואכן בליל ה-23.5 מכנס גרישה את כל מגני יד מרדכי ומודיע להם על החלטתו לנטוש את הקיבוץ וכשחברי הקיבוץ מבינים את משמעות הדבר, הם מכניסים את 23 גופות הרוגים למקלט ישן ומכסים אותם, בתקווה שהמצרים לא יחשפו אותם ובחשכת הלילה, אחרי שהחזיקו מעמד במשך 5 יממות, הם נסוגים לקיבוץ גברעם.
בבוקר ה-24.5 המצרים מסתערים בכל כוחותיהם על הגבעה, אבל אין עליה כבר אף אחד.
המצרים כפי הנראה לא חיפשו ולכן גם לא חשפוו את גופות החללים וכששחזרו אנשי הישוב ליישובם בחודש נובמבר, הם קברו את ההרוגים בתחומי הקיבוץ, בבית עלמין של תש"ח, הנמצא צמוד למוזיאון השואה והגבורה.
מוזיאון השואה והגבורה ביד מרדכי הוקם בשנות ה-60 בסייעו של אבא קובנר.
אבא קובנר פרטיזן שנלחם בנאצים במלחמת העולם השנייה וכשהגיע לארץ הפך להיות הפוליטרוק של חטיבת גבעתי.
פוליטרוק הוא מושג שהגיע מהצבא האדום, שהוא מעין קצין חינוך העוסק באידאולוגיה שמירה על מוטיבציה והכנסת הרצון להילחם עד הסוף.
המוזיאון מייצג רעיון של שואה וגבורה בדומה לרעיון של הפסל של נתן רפפורט הניצב בתחומי הקיבוץ.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.