אנדרטת המגינים - נגבה
נֶגְבָּה הוקמה ב-12.07.39 במסגרת תנועת השומר הצעיר, כקיבוץ בסדרת יישובי 'חומה ומגדל' ובעת הקמתה, הייתה הנקודה היהודית הדרומית ביותר בכל א"י, למעט סדום על חוף ים המלח.
מקור שם הקיבוץ הוא בספר בראשית י"ג, י"ד: "וה' אָמַר אֶל-אַבְרָם שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אַתָּה שָׁם, צָפֹנָה וָנֶגְבָּה, וָקֵדְמָה וָיָמָּה"
בתחילה נקראה הנקודה בית עפה, על שם הכפר הערבי הסמוך וגם 'גבעת גנים' כשם הגרעין המייסד, אך לאחר כשנה, הוסב שם הישוב לנגבה, כשאיפה להתיישבות יהודית בנגב.
קיבוץ נגבה, שהיווה את הנקודה הדרומית ביותר של ההתיישבות היהודית, היה מוקף בכפרים ערביים שנהפכו לעוינים אחרי הכרזת העצמאות ובנוסף, מדרום לנגבה הייתה מוצבת משטרת עיראק סוידאן העוינת.
כהכנה לקראת עימות עם הפולש המצרי, נערכה נגבה כראוי וזאת בהנחיית איש הביטחון של הקיבוץ יצחק דובנוב, שכינויו המחתרתי היה 'יואב', ששימש כקצין ההדרכה הראשי של הפלמ"ח.
הכוח המגן של נגבה מנה כ-140 מגנים, כאשר 70 מהם קיבוצניקים ועוד 66 לוחמי גבעתי היה מצויד בכלי נשק רבים היות וחלק גדול מחברי נגבה עבדו בתע"ש ושכאלה הם הצליחו לחמש כל חבר קיבוץ בנשק ותחמושת, בנוסף היו להם מרגמות, ברנים, תת מקלע וכמה פיאטים.
כהיתכנות לקרב מגע עם הפולש המצרי, פונו כל ילדי נגבה ואמותיהם ב-17.5.48 במהלך 'מבצע תינוק'.
ואכן הפולש המצרי הגיע ומ-19.5.1948 כמעט מידי יום ביומו, המטיר הכוח המצרי על הקיבוץ פצצות מתותחים, טנקים ומטוסים.
באחת מההפגזות במהלך ה-21.5.48 שירדו על נגבה, נהרג מפקדה 'יואב' יצחק דובנו וכמחליפו מונה יעקב (קובה) וילן למפקד מגני הקיבוץ.
ב-22.5.48 מצטרף למתקפה על נגבה טור משוריין מצרי, שהיה מגיע מאשדוד, מפגיז מספר פגזים ומסתלק.
המגנים, שהשיבו באש לא יעילה לעבר הכוחות המצריים, הסגירו בכך, מבלי משים, את מיקום העמדות וסייעו למצרים לגבש תכנית התקפה ליום המחרת.
לאחרי ימי הפגזות יומיות ולאחר שהתמקמו בגשר אשדוד, מחליטים הכוחות המצריים להשתלט על ציר אשדוד-בית גוברין וגם לתקוף לראשונה את נגבה במגמה לכובשה.
ההתקפה על נגבה החלה ב-2.6.48 עת המצרים החלו להטיל פצצות ממטוסים ולאחר מכן להפגיז באמצעות תותחים ובשלב הבא, החלו לקדם טנקים מגבעה 113 כשבעקבותיהם מוסתרים לוחמי חייל הרגליים.
חברי נגבה תפסו מחסה בתוך התעלות, אך המתקפה המצרית מצליחה לגרום ל-19 חללים ובשלב מסוים במהלך המתקפה אף פורץ טנק מצרי את גדרות המשק ועולה על העמדה הקיצונית, שממנה נזרק על הטנק בקבוק מולוטוב שלא ממש מתלקח, אבל מסיבה כלשהי הטנק פונה לאחור ונסוג.
נשאלה שאלה מדוע נסוג הטנק, שהיה ממש בתחומי הקיבוץ ותשובה לכך ניתנה בעדותו של קצין מצרי, שטען שהסיבה הייתה הגעתה של יחידת תגבור שנראתה מצפון לקיבוץ.
ואכן יחידת התגבור שהגיעה לגבעה, הייתה יחידת הג'יפים של 'חיות הנגב' שהיוותה את יחידת הסיור של 'חטיבת הנגב' שתפקידה היה לשמור על קו צינור המים בנגב.
'חיות הנגב', יחד עם גדוד 7 של 'חטיבת הנגב', שמשו יום קודם כוח סיוע ל'חטיבת גבעתי' בתקיפת המצרים באשדוד.
לימים לוחמי 'גבעתי' דרשו גם הם יחידת סיור ואכן המח"ט אבידן נענה לבקשתם ואבא קובנר היה זה שהקנה להם את השם 'שועלי שמשון'.
במשך כל התקופה, עד למועד ההפוגה הראשונה שהחלה ב-11.6.48 חברי נגבה היו מופגזים ומוטרדים מדי יום ביומו על ידי הצבא המצרי.
ב-12.7.48 המצרים מנסים שוב לכבוש את נגבה, עם אותה תבנית כמו בפעם הקודמת תחילה הפצצה ממטוסים לאחר מכן הפגזה מתותחים, ולבסוף פלוגת טנקים שמלווים בחיילי חי"ר, שממטרים אש תופת על נגבה, ויש המעריכים את מספר הפגזים שיורדים על היישוב בסביבות 5,000 פגזים.
מי שמלווה את הטנקים המצריים, הם חיילי הגדוד ה-9 של הצבא המצרי, אותו הגדוד שכבש את ניצנים וגבעה 69 שהפעם הם נעים לעבר היישוב משלושה כיוונים: מערב, דרום ומזרח.
בסופו של יום, המצרים נהדפו מבלי שהצליחו לחדור את הגדרות, כשהפעם הם נסוגים ומשאירים אחריהם טנקים, מאות פצועים וכ-300 ההרוגים.
במהלך הקרבות מול המצרים, נהרגו בנגבה 43 לוחמים, מבניהם 14 חברי הקיבוץ.
בבית הקברות הצבאי בנגבה, טמונים 39 חללי הקרבות על נגבה ומשלטי עיבדיס שהיו סמוכים לקיבוץ.
רוב ההרוגים מנגבה, קבורים בקברי אחים וזאת משום שבמהלך הקרבות, אי אפשר היה להרים את הראש מהתעלות ולצאת על מנת לקברם מחוץ למתחם ולכן קברו את האנשים בתוך התעלות.
עם סיום הקרבות, אנשי נגבה התקשו מאד לזהות את החללים, אך ידוע במדויק מהיכן נלחם כל אחד ואחד מהם ולכן הם נקברו יחד לפי תאריך הנפילה.
בין המצבות שבבית הקברות, נמצאת מצבתו של סגן אלוף יצחק דובנו, הוא 'יואב' מפקד נגבה, שהיה בן 35 כשנהרג בהתקפה אווירית, בעת שקפץ לתעלת מגן ממנה הורה להפעיל אש אנטי אווירית.
יצחק דובנו נולד בפולין ב-1913 היה ממנהיגי השומר הצעיר בפולין, עלה לארץ בגיל 20 והיה ממייסדי נגבה, בהמשך היה פעיל בהגנה ומראשוני הפלמ"ח, עת שירת כקצין ההדרכה הראשי ומתוקף תפקידו הרבה בכתיבת תורת לחימה והיסטוריה צבאית.
בפרוץ מלחמת העצמאות דובנו לא קיבל תפקיד ברמה הארצית, כנראה בגלל אי היותו שייך לזרם המפלגתי הנכון, אך שמעון אבידן, שהכיר ביכולותיו, מינה אותו לקצין הביצורים של 'חטיבת גבעתי'.
דובנו הניע את חברי נגבה לבצר את הקיבוץ בצורה שלא הייתה מקובלת עד אז, לשיטתו חפרו את תעלות המיגון שלא במקביל לקווי התקיפה המשוערים של מטוסי האויב, אלא באלכסון אליהם.
דובנו במותו, הניח אישה ושלוש בנות שאחת מהן, אסתרקה, איבדה עין בהתקפה על משמר העמק כחודש לפני מותו של אביה.
בבית העלמין מונחת מצבתו של זאב וירובניק, לוחם שהתנדב לעלות על מגדל המים, על מנת לתת משם מידע בזמן אמת במהלך התקיפה. חרף הפצרות חבריו ללחימה, שירד מהמגדל, כי בכך הינו חשוף לאש המצרית, זאב סרב לרדת מהמגדל והמשיך בהזרמת נתונים על הכוחות התוקפים, עד לרגע בו נורה ונהרג.
מצבה נוספת היא של מנחם גלבגיסר, שנולד במשמר הירדן יחד עם אחיו התאום שלמה. בבחרותם התנדבו שניהם לבריגדה היהודית ומשהשתחררו הצטרפו לאצ"ל ועם הצטרפות אצ"ל לצה"ל, שובץ מנחם לחטיבת גבעתי ונפל בהיותו בן 25 בקרב על הגנת נגבה.
אחיו שלמה נפל חודשיים קודם לכן בקרב וילהלמה.
האנדרטה למגני קיבוץ נגבה, אותה עיצב הפסל נתן רפופורט, נחנכה ב-12.7.49 לציון שנה לקרב הגדול להגנת הקיבוץ.
הפסל נתן רפופורט עלה ארצה מפולין, לאחר שהוסר הלוט מעל האנדרטה המפורסמת שפיסל בוורשה לזכר מורדי גטו ורשה.
העתק מהאנדרטה המוצגת בוורשה, ממוקמת גם ברחבת 'יד ושם' בירושלים והיא מהווה את אחד הסמלים המוכרים של מורשת השואה והגבורה.
אחד מהדברים הראשונים שרפופורט עשה בארץ, היה ביקור בקיבוץ יד מרדכי שנושא את שמו של מרדכי אנילביץ', ראש קן השומר הצעיר בוורשה
במהלך שהייתו בקיבוץ שמע מפי אחד מידידיו על מאורעות הקרב הקשה של אנשי נגבה במלחמת העצמאות, שיחה שממנה התרשם עמוקות ובעקבותיה נסע לראות את הקיבוץ שברובו נהרס, אך לאור רוח אנשיו לא נפלה החליט רפופורט לעשות מעשה אמנותי לא מקובל עבור הקיבוץ.
לצורך הקמת האנדרטה בנגבה, רפופורט בנה שני דגמי פיסול והציג אותם לפני חברי נגבה על מנת לבחור ביניהם בצורה דמוקרטית את הצורה המקובלת עליהם.
וכדי שיכולת ההחלטה של חברי הקיבוץ תהיה מבוססת על ידע מקצועי, הציע רפופורט לתת להם שיעורי אמנות שיהוו שלב מקדים להחלטתם.
לאחר תום שיעורי האמנות, ניגשו חברי הקיבוץ להצבעה והכריעו בעד הדגם שכלל שלוש דמויות: אחות רחמנייה, חייל חמוש וחלוץ.
הדגם נשלח לצרפת, שם נוצק בברונזה, בעוד הדגם השני נשאר במחסן הקיבוץ עד שב-2008 הועבר לתערוכה במשכן לאמנות בעין חרוד.
האנדרטה הניצבת בבית הקברות הצבאי שבנגבה, מנציחה את 44 הנופלים, אנשי נגבה ולוחמי חטיבת גבעתי שנפלו על הגנת הקיבוץ.
האנדרטה העשויה מארד, מתנשאת לגובה של 4 מטר, מורכבת משלוש דמויות: חלוץ עובד אדמה, לוחם צעיר ואחות, והם מייצגות שני דורות: החלוצים, שהם האבות המייסדים והלוחמים, שהם ילידי הארץ.
הדמויות באנדרטה ניצבות על קרקע המצמיחה שיבולים, כרמים ועץ זית, המייצגים את תקומת הקיבוץ והשאיפה לשלום.
שלוש הדמויות ניצבות זו לצד זו כשהן אוחזות ידיים וצופות אל עבר האופק בתקווה, בעוד עמידתם איתנה ומביעות עוצמה פיזית ורוחנית.
הדמויות באנדרטה מזכירות פיסול יווני, הן בעיצוב המושלם של הגוף והן בתווי הפנים והתלתלים.
מקור השראה נוסף הוא הריאליזם הסוציאליסטי, שהאדיר את דמותו של הפועל הפשוט שהיווה את הסגנון הקלאסי של שנות ה-50 אנחנו חזקים, אף אחד לא ישבור אותנו.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.