שמורת גמלא
שמורת גמלא המשתרעת על כ-8,000 דונם נמצאת בתוך שמורת הטבע של יער יהודייה ותחומה בין שני ערוצים גדולים, האחד של נחל גמלא מצפון והשני של נחל דליות מדרום.
הישוב גמלא שחרב בכ"ג תשרי שנת 67 נחשף ע"י הארכאולוג שמריה גוטמן שטען שחפר באתר כשבידו הספר "מלחמות היהודים ברומאים" של יוסף בן מתתיהו וכל מה שמצא בשטח היה תואם את הכתוב בספר.
גמלא, המוזכרת במשנה ובתלמוד, עוברת בהיסטוריוגרפיה היהודית כסיפור וכסמל, אך ככל שהזמן עבר ועם ישראל התרחק מארצו המקום נעלם אל תהום הנשייה ואף אחד לא ידע את מקומה המדויק ברמת הגולן.
בסוף המאה ה-19 הסתובבו בגולן לורנס אוליפנט וגוטליב שומכר, שחשפו אתרים מעניינים אך לא הצליחו לאתר את מקומה של גמלא, למרות התיאור הגאוגרפי של יוסף בן מתתיהו על מיקום הישוב.
שתי החוליות הראשונות שהגיעו ב-67 לסקר חירום שנעשה בגולן, היו בראשות קלייר אפשטיין ושמריה גוטמן, כאשר בכל חוליה היה ג'יפ עם כמה מתנדבים/סטודנטים צעירים שעשו את הסריקות בשטח.
בחוליה של שמריה גוטמן היה בחור בשם יצחקי גל, קיבוצניק מאפיקים, שקיבל לבר מצווה שלו את הספר של יוסף בן מתתיהו ובו קרא כל יום לפני השינה וידע לדקלם כמעט את כל הכתוב בספר.
וכששמריה וצוותו הגיעו לסביבת האתר, כדי לבדוק את הכפר הביזנטי דיר קרוח, יצחקי התרוצץ באזור והגיע לנקודת מצפור גמלא ונזכר במשפטים של יוספוס: "כי ממעל להר גבוה מתנשא שם צוק זקוף ובתווך הוא מעלה גבנון ומשתרע במישור למעלה ונוטה תלול לפנים ולאחור והוא דומה בתבניתו לגמל ועל כן נקרא בשם הזה גמלא ומשתי צלעותיו וממול פניו מוקף הסלע הזה תהומות אשר אין איש יכול לעבור בהם ורק מאחור אשר שם הכיף מסתעף מן ההר, אין הדרך אליו כה תלולה."
יצחקי רץ לשמריה גוטמן וגרר אותו לנקודת המצפור ואמר לו: 'הנה גמלא', שמריה הסתכל ומלמל: 'יכול להיות....' וכשהתקרבו לאתר, מצאו חרסים על פני השטח ובחיפוש במפות הסוריות אכן היה מסומן ששם האתר נקרא גבעת הגמל, מידע שחיזק את ההשערה שאכן זאת גמלא.
שמריה גוטמן, הוא זה שחשף את מצדה ועשה בה את העבודה המשמעותית ביותר, היה אוטודידקט, קיבוצניק שלמד הכול בעצמו, אך לצורך המשך חפירה במצדה, היו חייבים ארכאולוג עם תעודת דוקטור ולכן, למרות שמצדה הייתה בעצם תגלית של גוטמן, מי שקיבל את כל התהילה היה פרופ' יגאל ידין, שפרסם את הממצאים והספרים בשמו ולקח לשמריה את תהילת חשיפת מצדה.
עם סיום הסקר בגולן ב-1969, פנה שמריה לאנשי העתיקות וביקש סיוע במימון חפירה בגמלא, בקשה שנדחתה, אך שמריה התעקש ולבסוף קיבל אישור לחפור בגמלא, אך בלי מימון ולכן יעצו לו להשיג מתנדבים ותרומות לחפירה.
שמריה החל לתכנן את החפירות ב-1972 בארגן סטודנטים ומתנדבים על מנת להתחיל לחפור בסוף אוקטובר 1973 ואז פרצה מלחמת יוה"כ והתחלת החפירה נדחתה ל-1974.
בחפירה הראשונה שתוכננה למשך שבוע, מצאו את שרידי בית הכנסת ובעונות החפירות הבאות גילו את קו החומה, המגדל העגול, הפרצות שפרצו הרומאים בחומה, בתי מגורים, בתי בד, מטבעות, ראשי חיצים, אבני קלע ומטבע ברונזה שעליו כתוב: 'לגאולת ירושלים'.
בשנות ה-80 הוכרז רשמית שזוהי העיר גמלא והוקמה במרחבה שמורת הטבע.
לאורך שביל הירידה לאתר, מוצבים לוחות עם ציטוטים מספרו של יוספוס על בגמלא שהם מדויקים ודי ברור שהיה באתר בהיותו מפקד הגליל.
לפי תיאורו של יוספוס, אספסיאנוס, מפקד הלגיונות הרומאים, הסיע את חיילו ממחנהו בחמת לגמלא ושם, בראותו את הטופוגרפיה הורה לכבוש את ההר אשר מעל העיר ועליו בנה את מחנהו ורק לאחר מכן, החלו לגיונותיו לשפוך סוללה בצדה המזרחי של העיר עליה הופקד הלגיון ה-15 בעוד הלגיון ה-5 שפך סוללה על חלק אחר של העיר ובמרווחים שנוצרו בין הלגיונות, הופקד הלגיון ה-10
בגמלא השתתפו בלחימה כל שלושת הלגיונות הרומיים שהיו בארץ, שיחד מנו כ-50,000 חיילים ורק בעוד שני מקומות בא"י השתתפו כל שלושת הלגיונות: ביודפת שהיה הקרב הראשון של הרומאים ולכן רצו הפגין את כל עצמתם וירושלים שהייתה עיר מבוצרת, גדולה וחשובה שבתוכה שכן בית המקדש.
אספסיאנוס, החליט לחסל את גמלא לפני העלייה לירושלים ולכן המלחמה נמשכה עד שהעיר נמחקה לגמרי מעל פני האדמה וזאת אחרי ניסיון ראשון שבו הרומאים נכשלו ונהדפו ורק בניסיונם השני הם עלו על העיר, כבשו אותה ושחטו את כול תושביה עד האחרון בהם.
גמלא שהוקמה בתקופה ההלניסטית נבנתה על גבעה גבוהה עם חפיר ולכן אי אפשר היה לקרב אליה בליסטראות ובכך נוצר מצב שרוב העיר נמצאה מחוץ לטווח הירי של האויב.
בגמלא התגלו כ-6000 אבני בליסטראות, אבל כולן נמצאו ב-30 המטרים הראשונים שליד החומה, כלומר בחירת המיקום הטופוגרפי של העיר היה חלק ממערך ההגנה שלה.
בעידן הקדום, כל עיר נבנתה בסמיכות למעין, אך בגמלא המעיין נבע קרוב לערוץ הנחל ולכן היה צורך לרדת כל יום למעיין ולהעלות מים אל העיר וכפתרון לקושי באספקת מים מהמעיין חצבו בורות מים לאגירת מים בתוך העיר.
בבזלת קשה מאד לחצוב, אך בגמלא, שכבת הבזלת דקה מאד ומתחתיה נחשפת שכבת גיר שמאפשרת ביתר קלות לחצוב בורות.
הלגיון ה-15 הקים סוללה על קיר המגדל העגול וזאת לאחר שכיסו את החפיר שהיה למרגלותיו וממנה נורו אבני הקלע והחיצים אל תוך העיר.
יוספיוס מתאר בספרו את תהליך בניית הסוללה והפעילות ממנה: '"עבודת הסוללה הושלמה מהר, כי רב היה מספר הידיים העוסקות בה וכל אנשי המלחמה היו מהירים במלאכתם והרומאים הקריבו את מכונות הרעש ואת אילי הברזל והרעישו את החומה בשלושה מקומות'
בחפירות באתר, נמצאו שלוש הפרצות בחומה, כשליד כל אחת מהם נמצאו אלפי ראשי חצים, אבני בליסטראות, גרזן ועשרות מסמרים של הסולמות שבעזרתם החיילים טיפסו על החומה.
יוספיוס מספר בספרו שהוא ביצר את העיר, אך ידוע שהעיר כבר הייתה מבוצרת מימי אלכסנדר ינאי ואכן לאחר ניקוי העפר וסחף בחומת העיר, נחשפה התוספת שהוצמדה לחומה המקורית וזאת כפי הנראה כדי לעבות ולחזק את החומה המקורית.
מתקן מים עם מדרגות שנחשף בעיר, מזוהה כמקווה וזאת בשל מידותיו שתואמות את המפרט הטכני שנכתב במשנה ולכן מתעוררת שאלה כיצד ידעו ב-67 לספירה לבנות לפי מפרט שנכתב במשנה בשנת 200 לספירה, כלומר 133 שנים אחרי שגמלא חרבה.
ההסבר הוא שהיהודים בתקופת בית שני חיו על פי ההלכה, בזמן שההלכה עדיין הייתה תורה שבעל פה.
המקווה נמצא צמוד לבית הכנסת, למרות שאין חובה לטבול במקווה לפני שנכנסים לבית כנסת, אך כן יש חובה להיטבל לפני שנכנסים לבית המקדש ולכן בירושלים יש הרבה מקוואות בכניסה להר הבית.
בית הכנסת שנחשף באתר, הוא מהמאה ה-1 בזמן שבית המקדש היה עדין קיים ומהווה אחד מ-8 בתי כנסת מהתקופה הזאת שנחשפו בארץ. בבית הכנסת נחשפה רצפת המבנה שהורכבה מעפר מהודק, בסיסי אבן מסיבים מתחת לעמודים ופתח כניסה מכיוון ירושלים.
לא נמצא בבית הכנסת שרידי אתר לארון קודש, כי ההנחיה של חכמי ישראל להציבו, ניתנה רק לאחר חורבן הבית שני.
בימי בית ראשון, הארון בבית המקדש נקרא בשם ארון הברית ובו הונחו לוחות הברית, צנצנת מן ומטהו של אהרון.
בימי בית שני הארון היה ריק ובית הכנסת שימש אז לקריאת התורה ולימוד המצוות כאשר צורת הישיבה הייתה בספסלים לאורך הקירות.
ארון הקודש הוא קופסה מעץ, שבה מנחים את ספרי התורה וכך הוא הופך לארון קדוש.
בעקבות חורבן בית המקדש, בית הכנסת הפך ממקום כינוס למקום תפילה ומכניסים את ספר התורה לארון בתוך בית הכנסת.
בחלקה המערבי של העיר התגלו אזור מגורים, אזור תעשייה ובית בד שבתוכו מקווה, מה אומר שהשמן היה מיוצר תוך הקפדה על דיני טהרה.
היות ששמן טהור צריך רק לבית המקדש, יש סברה שמגמלא הביאו את השמן לבית המקדש.
תהליך קריסתו של המגדל העגול שבאתר, מתואר בספרו של יוספיוס: 'כי ביום ההוא באשמורת הבוקר, התגנבו 3 אנשים מן הלגיון ה-15 בלאט אל המגדל הזקוף אשר ממולם וחתרו תחתיו והצופים בראש המגדל לא ראו אותם בעלותם כי חושך הלילה כיסה עליהם וגם לא חשו אותם בבואם. אנשי הצבא נשמרו מכל המולה ובידם עלה לגולל חמש אבנים גדולות ולהימלט ופתאום נהפך המגדל תחתיו בקול שאון גדול והצופים התגלגלו אתו יחד אל התהום. והשומרים אשר על החומה נבהלו מאוד ועזבו את משמרותיהם וברחו.'
עם קריסת המגדל, נכנסו הרומאים לעיר ולפי יוספיוס 'בהיוודע הדבר לאנשי העיר כי באו הרומאים אל תוכה, תפסו את נשיהם ובניהם וסחבו אותם אחריהם לברוח איתם יחד אל ראש ההר, ביללה וזעקה. ונוראה הייתה אנקת החללים בכל מקום ודמם הציף את כל העיר ונשפך במורד'
חלק מתושבים הצליחו לברוח לכיוון מערב העיר וכותב יוספיוס 'אספסינוס בא לעזרת אנשיו וראש כל חיילו ובא להילחם בפליטים שנמלטו אל ראש ההר, כי הגבעה התרוממה לאין חקר והייתה מכוסה אבנים מסביב וקשה היה לעלות עליה ועתה הייתה מלאה המון אדם ומורדותיה התלולים סוככו עליה. וכאשר העפילו הרומאים לעלות עליה ירו בהם היהודים חצים וכל מיני קלע וגוללו עליהם אבנים גדולות והשחיתו בהם תחת אשר חיצי הרומאים לא יכלו ל הגיע עד מרום מעמדם'.
ממשיך יוספיוס לתאר את סופה של גמלא 'והרומאים עלו על ההר והקיפו את היהודים והמיתו מהם את כל הלוחמים העומדים על נפשם וגם לא חמלו על האנשים הפושטים אליהם יד לבקש חנינה, כי זכר אחיהם הניגפים בעת עלותם על העיר לראשונה הקשיח את ליבם מאוד. וכאשר נואשו היהודים מעזרה, תפסו רבים את טפם ונשיהם והתגלגלו איתם אל התהום אשר פיה עמוק מאוד לצלע ההר'
ומסכם יספיוס 'וזעם הרומאים היה קל יותר מקשי לב היהודים הנתפסים, כי מספר הנשחטים בידי הרומאים היה 4000 ולעומתם נמנו 5000 חללים אשר התנפלו מראש ההר. ואיש לא נשאר בחיים, מלבד שתי נשים שהצליחו להתחבא מזעם הרומאים בעת מפלת העיר. כי ביום ההוא לא חמלו הרומאים גם על נפש עוללים ותפסו רבים מהם והשליכום מראש הגבעה'
לפי הנוהג של הרומאים, הם כנראה אספו את כל הגופות לפינה כלשהי ושם שרפו אותן, כדי למנוע התפשטות מחלות וזאת כפי הנראה הסיבה שלא נמצאו שום שרידי עצמות בכל העיר.
מצפור הנשרים
קני הנשרים במצוקי שמורת גמלא, מהווים את אחד מהמקומות הכי משמעותיים והחשובים בענף הצפרות, הזואולוג טריסטרם ואף אחרים אחריו, שתיירו בצפון הארץ, תיארו את הכמות עצומה של עופות דורסים שמקננים במצוקי הצפון, כאשר העוף הבולט ביותר באזור הוא הנשר.
המצפור בשמורה הוקם הן לתצפית והן למחקר על הנשרים שבא לידי ביטוי בתצפית בזמן אמת באמצעות מצלמות ומאגר מידע שנאגר באמצעות משדרים ששותלים על הנשר ובכך יכולת לאתרם בכל רגע נתון ולדעת לאיפה הם טסים, איפה הם מקננים, איפה הם מחפשים אוכל וכולי.
נצפו נשרים שהמריאו מגמלא, טסו לאכול ארוחת צהריים בסעודיה, ארוחת ערב בסוריה וחזרו באותו ערב ללינה בגמלא.
מקור השם נשר נובע כי מכך שהוא קרח יען נשרו שיערותיו.
מוטת כנפיו של הנשר יכולה להגיע עד 2.80 מטר, כלומר, הנשרים כבדים מאוד ואחרי שהם אוכלים פגר, הם עוד יותר כבדים ולא יכולים להתרומם ללא תרמיקה ולכן הם בוחרים לבנות את קניהם במצוקים, בהם הם מטילים ביצה אחת ומגדלים בו את גוזלם.
הנשר הוא הסניטר של הטבע, כאשר בשרשרת המזון של הנבלות הוא הראשון שמבקיע וקורע את העור ולכן ראשו נקי משערות וזאת כדי שיוכל להכניס את ראשו לתוך הקרביים של הנבלה, באם היו לו נוצות על הראש הוא היה מתכסה בדם וזה היה מפריע לו בתעופה.
אחרי הנשר מגיעים הרחמים, עם ראש יותר קטן ומקור יותר קטן ומנקים בין העצמות, אחריהם העורבים האוכלים את השאריות.
אוכלוסיית הנשרים הולכת ומידלדלת, בגלל הרעלות משנה, התחשמלות, רעש מטוסים ועוד. בנוסף נקבת הנשר מטילה רק ביצה אחת בעונה ואם הביצה לא בוקעת מסיבה כלשהי המשמעות היא שאבד דור שלם.
באם הביצה נעלמה מהקן, הטבע מסייע בכך שהנקבה יכולה להטיל ביצה נוספת ולכן הפקחים ברגע שמזהים הטלת ביצה, יורדים בסנפלינג אל הקן, לוקחים את הביצה ואז הנקבה מטילה ביצה נוספת, את הביצה שלקחו שמים באינקובטור וכך מצליחים לקבל שני גוזלים באותה עונה.
דיר קרוח
בשמורה נמצאו כפר ביזנטי בשם דיר קרוח מהמאה 5-4 שבין שרידיו נחשף משקוף של מנזר הישוב, שעליו כתובת ביוונית "האל של גרגוריוס הושע ורחם אמן" כלומר, מנזר ע"ש גרגוריוס הקדוש.
ליד המנזר נחשפה כנסיה שבה האפסיס מרובע ולא עגול וזאת מהסיבה שקשה מאוד לחצוב ולסתת בבזלת.
משני צדדיו של האפסיס ממוקמים חדרי הדיאקוניקום והפרוטזיס, כולל הגג המקורי.
נחשפה גם הבזיליקה, שאין בה עמודים שמחזיקים קורות עץ, אלא קשתות וזאת כדי להקטין את המיפתח ומעליהן, על זיזים בולטים הניחו קורות אבן שאינם יכולות להיות ארוכות מדי שמא היא תישבר באמצע בגלל משקלה ולכן הקטינו את המיפתח.
מפל גמלא המתנשא לרום של 51 מטר הוא הגבוה ביותר בארץ ובו זורמים מים כל השנה אך הוא אינו נראה ממצפור השמורה.
בתצפית מהשמורה רואים מפל מים ברום של 27 מטר בנחל גמלא.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.