מצד עתרת
מצד עתרת, הנקרא גם שסטלה, שהוקם בתקופה הצלבנית, כדי לאבטח את קטע המעבר בירדן בו עברה הדרך לדמשק, מהווה גם אתר גאולוגי, עקב פעילות טקטונית, כתוצאה מהשבר הסורי אפריקאי, המתבטא בחומת המבצר.
חציית הירדן בתקופה הצלבנית, נעשתה בהליכה במים רדודים, והשם בנות יעקב ניתן למעבר, כיון שהיה בבעלותו של מנזר הנשים שבצפת, הנקרא בשם סנט ג'ק-יעקב הקדוש ובהדרגה הוטמע שם המעבר לשם המנזר.
מעבר הירדן במיקומו הנוכחי, נוצר כי ממנו וצפונה, משתרעות ביצות החולה ודרומה לו נקיק עמוק.
בתקופה הצלבנית ובהמשך בראשית התקופה הממלוכית, הדרך הראשית לדמשק הייתה מנהריים, לאחר מכן עברה דרך צמח, ורק בשלב מאוחר יותר, כאשר הממלוכים שדרגו את 'דרך הדואר' הם בנו גשר שבערבית נקרא מחדת אל-אחזן-מעבר הדמעות, שהינו ע"פ המסורת המוסלמית, המקום בו בכה יעקב אבינו על מכירת יוסף בנו.
טרום הקמת המצד, המעבר בירדן היה מוגן ע"י אבירי מסדר היכל שלמה-הטמפלרים שאפשרו מתוך הסכם ג'נטלמני עם השליט האיובי צלאח א דין, לשיירות המוסלמיות לחצות את הירדן ללא הפרעה.
אך בעקבות התדרדרות היחסים בין הצלבנים למוסלמים, פנו הטמפלרים אל המלך הצלבני בלדווין ה-4 המכונה בשם 'המצורע' על שום המחלה שבה לקה, בבקשה לבנות מבצר בסמוך למעבר על הירדן.
בתחילה בלדווין סירב להיענות לבקשת הטמפלרים, מכיוון שבניית ביצורים, היוותה הפרת חוזה מול השליט המוסלמי, הפרה שעלולה להוות עילה לפלישה מוסלמית ממזרח הירדן.
לאחר שהופעל לחץ על חצר המלוכה מצד הטמפלרים, בטענה שמעבר הירדן מהווה נקודת פריצה לכיבוש עבר הירדן, נעתר בלדווין לבקשת הטמפלרים, ומרגע זה החל תהליך מהיר של בניית מצד המוקף בחומות וחפיר עמוק.
בניית המצודה החלה באוקטובר 1187 שעה שרוב חייליו של צלאח א-דין, היו בעיצומה של העונה החקלאית בשדותיהם שבעיראק, ולכן צלאח א-דין שובת מקרבות ומנהל משא ומתן עם הצלבנים להפסקת בנית המצד.
במהלך בניית המבצר, צאלח א-דין שלח למלך הצלבני מסרים שהבנייה מהווה שבירת הסכמים שלא מקובלת עליו, אך היות והושקעו כספים בבנייה, הוא מציע לו 60,000 דינר המהווים סכום כסף גדול מאוד, כדי שיפסיקו את המשך הבנייה.
בולדווין מתעלם מהצעה המוסלמית וממשיך בבנייה.
צלאח א-דין לא מתייאש ושולח עם שליחים מסר נוסף ומציע 100,000 דינר, וגם הפעם בולדווין מתעלם מההצעה.
דחיית ההצעה השנייה של צלאח א-דין ע"י המלך, העלתה את חמתו של צלאח א-דין והוא נשבע להחריב את המבצר במו ידיו, ואכן במאי 1189 מגיע צלאח א-דין, בראש צבאו ומטיל מצור על המבצר, שבמהלכו פרצו האבירים הצלבנים את המצור, ובקרב שהתפתח מחוץ למבצר, הם הניסו את צבאו של צלאח א-דין, תוך הבטחה שלו לשוב בשנית בעתיד.
באוגוסט 1179 צלאח א-דין שב לשסטלה, עם טקטיקה שונה מהטלת מצור, הפעם הם החלו חייליו לחפור מתחת ליסודות מגדל העוז ומשהגיעו ליסודותיו, העלו באש את תומכות העץ שתמכו בתשתית המגדל ובכך הביאו להתמוטטותו.
עם נפילת המגדל, פרצו המוסלמים את חומות המבצר והחלו טובחים באבירי המבצר, שלפי רישומים מוסלמיים, הסתכם בכ-700 הרוגים.
את גוויות הצלבנים זרקו האיוביים לבור מים גדול, שתוך 4 ימים גרם להתפתחות מגיפה שהפילה חללים מקרב לוחמי הצבא המוסלמי יותר מאשר בקרב מול הצלבנים, ואילצה אותם לסגת מהאתר ולא לשוב אליו.
מבחינה גיאולוגית, מצד עתרת מהווה אתר מיוחד במינו, וזאת לאור הממצאים שנחשפו במהלך החפירות, שבהם נחשף שבר אנכי באמצעיהן של החומה הצפונית והחומה הדרומית כאשר צדן המזרחי של החומות השבורות "הועתק" למרחק של 2.1 מטרים, ביחס לחלק המערבי של אותן חומות.
תזוזות אופקיות אלו בחומות, מוסברות ע"י החוקרים הגאולוגים, נבעו כתוצאה משתי רעידות אדמה, מהחזקות שחוותה ארץ ישראל בעבר ושלא פסחו אף על חומות המצד.
רעידת האדמה הראשונה התרחשה בשנת 1202 והיא שגרמת לתזוזתו האופקית של חומת המבצר למרחק של 1.6 מטרים.
רעידת האדמה השנייה התרחשה בשנת 1759 והיא שגרמת לתזוזת אופקית של 0.5 מטר על חומות המבצר ההרוס.
גם בשרידי המסגד הבנוי בחצר המצד, נחשפו סדקים גדולים שנבעו אף הם מרעידות האדמה.
רעידות אדמה החזקות במרחב, מוסברת בהמצאות התל עליו הוקם המבצר, במרכזו של השבר הסורי אפריקאי, שהינו תוצר הנובע מתזוזת הלוחות הטקטוניים במרחב.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.