גן לאומי תל חצור

​

תל חצור, שהוכרז כאתר מורשת עולמית יחד עם תל מגידו ותל באר שבע, משתרע על פני כ-840 דונם ומהווה בכך את התל הארכיאולוגי הגדול ביותר מבין כ-200 תילים מקראיים שנחשפו בארץ ישראל.

 

חצור מוזכרת לראשונה בממצאים במאה ה-19 לפנה"ס, הן בכתבי המארות, שאלו הם טקסטים מאגיים שנכתבו במצרים העתיקה על חרסים כנגד אויביהם, ובארכיון העיר מארי שם נמצאו בין כ-25,000 תעודות הכתובות בכתב היתדות, מספר תעודות המזכירות את חצור בהקשר יחסי מסחר בשיווק בדיל, בין מארי וחצור.

 

מהמאות ה-16 וה-15 לפנה"ס, מופיעה חצור ברשימות הכיבושים של הפרעונים המצריים ומהמאה ה-14 לפנה"ס, מוזכרת חצור במכתבי אל-עמרנה, שהכילו מכתבי תלונה נגד כוחניותה והתפשטותה של חצור, על חשבון שכנותיה.

 

במקרא נזכרת חצור בספר יהושע, כמנהיגת הערים בצפון שמולם אמור יהושע להילחם בספר שופטים, כאשר יבין מלך חצור נלחם בברק בן אבינועם, ובספר מלכים, עת שלמה המלך בונה את הערים חצור גזר ומגידו .

האזכור על אחריתה של חצור מופיע בספר מלכים, עת תגלת פלאסר האשורי, המגיע מהצפון, כותש את חצור עד לנפילתה הסופית ב-732 לפנה"ס.

 

החפירות הגדולות בתל, שהחלו בשנות ה-50 בניהולו של יגאל ידין, חשפו שרידי עיר מהאלף ה-3 לפנה"ס עד המאה ה-8 לפנה"ס.

מהאלף ה-3 לפנה"ס, תקופת הברונזה הקדומה, יש ממצאים של ישוב, אך לא על גודלו היות ולא נחפר כל האתר.

ממאה ה-18 לפנה"ס, תקופת ברונזה התיכונה, הממצאים שנחשפו מצביעים על תחילת הקמת עיר ענקית מוקפת סוללת עפר, בדומה לערים בתל דן, אשקלון, שנבנתה ברובה על החלק העליון של התל. 

בשליש האחרון של המאה ה-13 לפנה"ס, תקופת הברונזה המאוחרת, העיר חרבה ולא ידוע ע"י מי,  ורק מהמאה ה-11 לפנה"ס, תקופת הברזל,  נמצאו ממצאים של ישוב קטן  המיוחס לאוכלוסייה ישראלית, שתגדל לעיר ענקית במאה ה-10 לפנה"ס.

 

בחפירות שנערכו באתר החל מ-1990 ע"י  אמנון בן תור, נחשפה עוצמתה וגודלה של העיר מהמאה ה-10 לפנה"ס שמיחסת את חצור הישראלית כעיר חשובה, שבה נחשפו בין היתר השערים המכונים 'שערי שלמה' ורצפות בתים המיוחסים למאה ה-8 לפנה"ס. כלומר מתקיימת פה עיר ענקית כ-200 שנה, עד שחרבה ב-732 לפנה"ס.

​

קישור למסלול טיול המכיל את האתר.

​

קישור לאתר רשות הטבע והגנים

​

​

​