מצפור השלום
דרך השלום, שבצידה ממוקם מבנה הנושא את השם 'מצפור השלום', נסללה אחרי חתימת הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994, במסוף גבול ערבה ליד אילת.
תחילתו של הכביש הינו במושב עידן וסיימו, לאחר 16 ק"מ, במושב עין יהב, כביש שדרכו מתנהלת למעשה רוב התנועה של המושבניקים במרחב הערבה הצפונית.
מצפור השלום נבנה במסגרת תוכנית ציונית הנקראת בשם 'שותפות 2000' פרויקט בו כל קהילה יהודית בחו"ל, אימצה לעצמה חבל ארץ במדינת ישראל והתחיבה לתמוך בו ולתחזק אותו לאורך זמן.
מצפור השלום הוא פרי יוזמתה של היהדות האוסטרלית שבחרה לאמץ את הערבה הצפונית אימוץ חם וחשוב ליהודי אוסטרליה וגם ליישובי הערבה.
העמודים המוצבים ליד מצפור לשלום, אלה עמודים שעליהם מופיעים שמותיהם של אנשים שתרמו כספים לטובת יישובי הערבה, חלקם הגדול אוסטרליים אך יש ביניהם גם תורמים מארה"ב, מבריטניה ומעוד מקומות.
מבנה מצפור השלום, אשר נתרם ע"י משפחת גוסינסקי מאוסטרליה, בנוי בצורת פרגולה אשר מהווה מקום מוצל במרחב שבו השמש יוקדת במהלך רוב ימות השנה וממוקם במקום שמאפשר תצפית נרחבת על השטחים החקלאיים של יישובי הערבה.
הדבר המעניין בתצפית מתבטא בכך שכל מה שמשתקף, נמצא בצד הירדני של הגבול שהינו תולדה שעד הסכם השלום עם ירדן, זו הייתה פלישה ישראלית ביודעין לשטח ירדן.
באוקטובר 94 עת נתחם הסכם השלום, הועלתה לראשונה שאלת הגבול בין ישראל לירדן שאלה שהייתה פתוחה מאז תקופת המנדט.
בהיות הבריטים שליטים על המרחב המשתרע משתי גדות נחל הערבה, הוחלט על ידם ב-1920 על שינוי בהגדרת המרחב, הם חילקו את פלסטינה הגדולה לשני אזורי מנהל במזרח לנחל מרחב שיקרא טרנס ג'ורדן וממערב לנחל מרחב שיקרא פלסטינה.
אלה היו שני אזורי מנהל בריטיים, שביניהם חוצץ קו גבול, שאמור לעבור באזור הכי נמוך בערוץ הנחל, הגדרה מאוד בעייתית ומעורפלת, שכן נחל ערבה, כשהוא זורם, הוא משנה כל הזמן את המיקום הכי נמוך בערוצו, כך שלמעשה מ-1922 ועד 1994, אין גדר ואין סימון, שמפריד בין ממלכת ירדן ההאשמית במזרח לבין מדינת ישראל במערב, ורק ב-94 שמים לראשונה עמודים ובונים גדר בקו הגבול.
בעת עריכת הסכם השלום, סוכם שקו הגבול, ממים המלח ודרומה יעבור באמצע נחל ערבה אך בהגיעו לשטחים החקלאיים של מושב עידן, שהוא המושב הצפוני בערבה, קו הגבול יסטה מזרחה על גבי המדרגה, ובכך ישאיר את השטחים החקלאיים בתוך תחום מדינת ישראל, עד לנקודה בה הגבול יחזור הגבול לערוץ.
תמורת השטחים שהועברו לישראל, ירדן קיבלה באופן דומה שטחים בערבה, כאשר הפעם סטית הקו נעשתה מערבה מנחל הערבה.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.