גשר הצבים
גשר הצבים, הבנוי מעל נחל אלכסנדר, שבמהלך זרימתו חוצה את עמק חפר, מהווה נקודת תצפית על הצב הרך שהינו אחד ממגוון היצורים החיים במי הנחל ושתי גדותיו.
הצב הרך הינו זוחל החייב סביבה מיימית להישרדותו, הוא בעל דם קר, שמשמעותו שחום גופו מושפע ונקבע על ידי טמפרטורת הסביבה. בקיץ הוא קולט מספיק חום ומתעורר לחיים ונמצא בפעילות, במהלך שהותו במים הוא חייב להוציא את ראשו מהמים כדי לנשום וגם כדי לאכול.
בחורף הצב הרך מוריד את רמת המטבוליזם שלו כמעט לאפס, ואז הוא לא חייב לאכול וכמעט אינו צורך חמצן, כך הוא יכול לבלות ימים שלמים בתרדמת חורף מתחת לפני המים. את כמויות החמצן המעטות שהוא צריך הוא סופח באופן ישיר דרך כלי הדם המרובים שלו שמרוכזים בשני מקומות בגופו – אזור הלוע ואזור פי הטבעת.
האצבעות והציפורניים בגפיים הקדמיות והאחוריות של הצב, מכוסות בקרומי שחייה, שכן הוא חי בסביבה מימית ועליו להתקדם בו.
גופו רחב, פחוס ומסווה היטב בסביבתו, נתון שמקל עליו הן להתגונן והן לתקוף את המזון שלו שהינו מהחי.
לצב הרך חוש הריח מאוד מפותח, המפצה אותו על היותו עיוור למחצה, היות והוא מבחין באופן גס ביותר רק בין אור וצל.
בעמקי המים הצב הרך לא צריך עיניים, אך חוש הריח והשמיעה, מפצים אותו על כך.
בכלל בעלי חיים, ניתן להבחין בחוש מפותח, כאשר איבר החישה של חוש מסוים, הוא גדול ומודגש, ובמקרה של הצב הרך הדבר בא לידי ביטוי באף ארוך.
הצבה מטילה את ביציה בחול בסביבות חודש מאי, בחול, ולשם כך עליה לצאת מהמים למצוא פיסת חול, לחפור גומחה בעזרת החרטום המחודד והקשה שלה והרגליים האחוריות ולהטיל בה את הטיטולת, היכולה להיות בין 30 ל-50 ביצים.
הבקיעה, המגיעה כעבור חודשיים, מניבה לא כ-10% מהביצים.
מין הזוחל הבוקע מהביצה תלוי בחום היחסי של מיקום הביצה בקן, במעלה הקן חם יותר מאשר בתחתית הקן ושם יבקעו הזכרים, במקומות הקרירים יותר בוקעות הנקבות.
חום הביצה בכל מהלך הדגירה, מתקבל על ידי טמפרטורת האדמה ולא על ידי הצבה.
צינור ההטלה של הצבה יכול להיות בהמתנה לאורך תקופה של כמה ימים, עד אשר נוצרות נסיבות מתאימות להטלה, שבדרך כלל מתרחשות בלילה.
כדי לעודד את תפוצת הצב, הוקמו אתרי הטלה המוגנים ברשתות, שכן הביצים נאכלות ע"י נחשים, חתולים, כלבים, נמיות, ברווזים ועוד.
השלב שבו הצבים הקטנים בוקעים מהביצים ורצים למים, אמור להיות קצר, אך בכלל תנאי תאורה המוקרנים ממבנים ציבוריים, משתבש חוש הכיוון של הצבים, שבטבע נובע ממקור הכוכבים המקרין על המים, הם מסתבכים בדרכם למים וחלקם נטרפים בדרך.
בעל חי נפוץ נוסף החי במי הנחל הוא השפמנון, שאינו כשר, היות ואינו בעל קשקשים, הוא אוכל כל ומגיע לגדלים ענקיים.
משום שהשפמנון גדל בבית גידול שקשה לראות בו, הדג הזה פיתח לעצמו פיצוי על אובדן הראייה, באמצעות המישוש שנעשה על ידי השפם, שבעזרתו הוא חש ומריח.
כמו כן חיים במתחם הנחל, צב ביצות קטן רגיל, שחי בסביבה מיימית, שהשריון שלו קשה והלוטרה שהינו מכרסם שמתרבה כמו בכמויות גדולות ובמהירות.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.