חורבת קיאפה
חורבת קייאפה הינו אתר ארכאולוגי המתוארך לתקופת הברזל, ובו גם שרידים החל מהתקופה ההלניסטית ואף מאוחרות יותר.
הארכאולוג יוסף גרפינקל, שעמד בראש משלחת החפירות באתר, מייחס את הממצאים הקדומים שנחשפו באתר, לתקופת דוד המלך ואף רואה בהם הוכחה לכך שבזמנו של דוד הייתה ביהודה ממלכה חשובה וחזקה, כמתואר במקרא.
יחוס האתר לעיר מקראית נתונה, שנויה במחלוקת , היות גרפינקל מזהה את האתר עם העיר 'שעריים' המקראית הנזכרת בסיפור דוד וגולית וזאת בעקבות חשיפת שני השערים שנמצאו בחומת העיר, ואילו חוקר המקרא גרשון גליל מזהה את האתר עם העיר 'נטעים' המוזכרת בספר דברי הימים.
משמעות שמו של האתר לא ידועה עד היום והפעם הראשונה ששמו הועלה, הוא על ידי נוסע צרפתי בשם ויקטור גרן.
בדווח של ה-PEF-'הקרן לחקירת ארץ ישראל' מ-1883 נכתב שאנשים שעוברים באזור מזכירים שראו בדרכם ערימות אבנים, אך חוץ מזה, אף אחד לא התייחס לאתר.
הראשון שהתייחס לאתר בתקופתנו, היה יהודה דגן, שהינו ארכאולוג מאוני' ת"א, שטען בעת ביקר באתר ב-1992, במסגרת הסקר בשפלה, שמדובר בעיר מהתקופה הברזל במאות 7-8 לפנה"ס.
המפגש הבא עם האתר התבצע כאשר פקח אזורי של רשות העתיקות בשם סער גנור, מביא את המורה שלו, יוסי גרפינקל לאתר ויחד הם בוחנים אותו בעין מקצועית ומחליטים לחפור באתר.
לפעילות החפירה הראשון שלהם באתר ב-2007 הם מגיעים עם כמה סטודנטים לחפירות בדיקה. ומוצאים שיש שתי שכבות כאשר בשכבה המרכזית והעליונה יש שרידים מהתקופה הפרסית ועד התקופה ההלניסטית, אך השכבה שתחתיה מכילה שרידים המתוארכים לישוב מהמאה ה-10 לפנה"ס.
תיארוך האתר נקבע באמצעות 10 חרצני זיתים, שנחשפו בשכבה הנתונה, ונשלחו לבדיקה של פחמן 14 והתוצאות היו חד משמעיות, חרצני הזיתים התהוו בין שנת 1020 לבין 980 לפנה"ס, כלומר התקופה של ימי ממלכת דוד בישראל.
על פי האמונה, ממלכת דוד הייתה כמו שמספר התנ"ך: מהאזור של נחל מצריים בדרום ועד לתחום סוריה של ימינו, כלומר, מרחב אדיר ממדים שהיה בשליטתו הישירה של דוד המלך שמהווה את המרחב הכי מכסימליסטי שהיה אי פעם בעולם היהודי.
פרופ' ישראל פינקלשטיין, לשעבר ראש המכון לארכאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, כתב ב-2006 ספר בשם 'ממלכת דוד ושלמה' שמטרתו לומר שכל הסיפור של הממלכה הגדולה המאוחדת עד סוף ימי שלמה, הוא סיפור מקראי, שאין לו אחיזה במציאות, לא בהיקף הגבולות ולא בעוצמת הממלכה.
לטענת פינקלשטיין, עד לשלב מאוחר מאוד, לא הייתה ממלכת יהודה וישראל, אלא רק ממלכת ישראל, וממלכת יהודה היא תוצר מאוחר יותר וירושלים בתוך יהודה, לא הייתה יישוב גדול ומפואר, אלא כפר חקלאי קטן חסר ערך וחסר חשיבות.
והנה מפנה משמעותי, בעקבות בדיקה שנעשתה בממצאים שנמצאו אתר ב-2007, מסתבר שמלכות דוד לא בדיוק כפר חקלאי קטן חסר ערך, אלא יש בממלכת דוד ישוב גדול כדוגמת זה שנחשף באתר.
הממצאים הרבים שנחשפו באתר, לא מותרים ספק לגבי זהותו ותקופתו של האתר כישוב יהודי:
אימות לתקופה, נובעת מחשיפת השער המוגדר כ'שער תאים' המחובר ל'חומת סוגרים' המתוארך לראשית התקופה הישראלית, הדומים לשערי תאים הצמודים לחומת סוגרים כפי שנחשפו גם בעתיקות חצור, ע"י פרופ' יגאל ידין.
חומת סוגרים היא חומה האופיינית אך ורק לראשית ימי הבית הראשון, לסגנון החומה שבנו לאחר מכן, במשך כל תקופת בית ראשון, הוגדר השם 'חומת קדמות ונסוגות'.
אימות יהדות הישוב, נובעת מחשיפת אלפי עצמות בע"ח כאשר פחות מאחוז הם עצמות חזירים, ולשם השוואה, באתרים סמוכים במרחב, המוגדרים כפלשתיים כמו עזקה, עקרון וגת נחשפו כ-20% עצמות חזירים מכלל עצמות בע"ח.
ממצא נוסף לזהות יהודית של האתר מתבטא שבין כ-55 החדרים שנחשפו, נמצאו 3 חדרי פולחן, שבאף אחד מהם לא התגלו דמויות אדם אובע", לעומת זאת, באתרים פלשתיים סמוכים, שבהם התגלו אתרי פולחן, התגלו בהם אין סוף דמויות של בע"ח וצלמיות.
במהלך החפירות נחשפו, בין היתר, מספר כלי ברזל, תכשיטים, קרמיקה, חרפושית מצרית ואוסטרקון -שבר חרס, עליו כתובות כמה מילים בכתב פרוטו כנעני, הנמצא כיום במוזיאון ישראל.
עם סיום בדיקת הכתוב על האוסטריקון, הסתבר שזהו למעשה הכיתוב הקדום ביותר בכתב הפרוטו-כנעני, ושתוכנו לא זהה לטקסט המקראי, אבל דומה מאד לכתוב בעניין שפיטת גר ואלמנה בספר 'ויקרא'.
כתובת נוספת שנחשפה באתר, חרוטה על חלקו העליון של כד חרס, בכתב כנעני עתיק ובה מספר אותיות מטושטשות ולאחריהן כתוב אשבעל בן בדע, כאשר השם 'אשבעל' מוכר במקרא כשמו של מלך ישראל, בנו של שאול.
ממצא מעניין שנמצא במספר רב של חדרים שנחשפו באתר, הם מבנים קטנים המדמים מקדש שעשויים אחת מחרס ואחת מאבן, שלדעת החוקרים מדובר במעין מקדש אישי שהיה בביתם של האנשים.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.