גן לאומי קומראן
גן לאומי קוּמְרָא,ן הוא אתר ארכאולוגי, השוכן בצפונו של ים המלח, שאכלס על פי הממצאים שנחשפו בו, את כת האיסיים, בשלהי תקופת בית שני, שלה מיחסים את כתיבת המגילות, שנחשפו במערות מדבר יהודה.
רועה בדואי, בשם מוחמד א-דיב, שהסתובב בקיץ 1947 עם עיזיו בסמוך לאתר, חיפש בשלב כלשהו את אחת מעיזיו במערה שקיר אבנים רעוע חוסם את הכניסה אליה, מוחמד לא מתעצל וזורק אבן לתוך המערה ושומע צליל של כד שנשבר, חושיו נדרכים, הוא נכנס למערה ומבחין במספר כדים המכילים 7 גלילי עור, הוא נוטלים ומביאם לאביו שמציעם לסוחר העתיקות בבית לחם, בשם קנדו, בתקווה שיצליח למכרם.
קנדו, מבין מיד שהמגילות הן בנות ערך, ולכן מציע אותם למכירה לאנשים שעסקו בתחום כאשר אחד מהם היה הארכיאולוג אליעזר ליפא סוקניק, יהודי, אביו של יגאל ידין.
סוקניק מבין מיד שהמגילות אכן מיוחדות ולכן הוא מחליט לרוכשם למרות מחירם הגבוה ויהי מה. סוקניק, הוא ממשכן את ביתו ורוכש 3 המגילות, בעוד 4 מגילות נרכשות ע"י ראש העדה האשורית בעיר העתיקה בירושלים, שמיד עם פרוץ מלחמת העצמאות הוא מבריח אותן לארה"ב.
יגאל ידין, בנו של אליעזר ליפא סוקניק, יוצא לאחר שהשתחרר מצה"ל כרמטכ"ל, לארה"ב למסע הרצאות על המגילות.
בסיום אחת מהרצאותיו של ידין, ניגש אליו יהודי אמריקאי ושואל אותו שאלה מוזרה "קראת את הוול-סטריט ג'ורנל היום?". יגאל ידין עונה בשלילה, וזה מראה לו את המודעה בה כתוב שמוצעות למכירה 4 מגילות של ים המלח.
ידין מבקש מהיהודי אמריקאי שיתעניין בתנאי הרכישה, שכן מדובר על ממצא שנחשף בשטח ירדן, ולא יראה ראוי שרמטכ"ל ישראלי יתעניין במגילות שנמצאות בירדן.
חשוב לדעת שמוזיאונים לא קנו את המגילות, היות שמעמדן המשפטי לא היה ברור, והיה חשש שהירדנים עלולים לדרוש מהקונים להחזירן.
הסכום שנדרש עבור 4 המגילות, הסתכם ב-250,000 דולר, שכמובן לא היה בידו, ולכן ידין שלח למזכיר ראש הממשלה, טדי קולק, בקשה לגייס כסף.
קולק, לאחר התייעצות עם בן גוריון, מחזיר תשובה לידין שאכן נמצא הסכום ועליו לקנות את המגילות, ובכך הבן של סוקניק קונה את 4 המגילות שמגיעות לישראל ומצטרפות ל-3 שאביו קנה, שנמצאו במערה, המוגדרת כמערה מס' 1.
בתחילת שנות ה-50 מחליטה ירדן לחפור בחורבה, שנקרא בפי הבדואים 'חירבת קומראן' שנמצאת בסמוך למערה שבה נמצאו המגילות, ואף לרכוש חלק מהמגילות מהבדואים מצאו במערות סמוכות.
המבצע, שראשו עמד כומר דומיניקני צרפתי שהיה גם ארכיאולוג בשם רולאן דה וו, הניב בסופו של התהליך, 930 מגילות, המהוות את הממצא הארכיאולוגי החשוב ביותר שנמצא אי פעם בתחומי ארץ ישראל.
מעבר ל-7 המגילות הראשונות שהיו בידי ישראל, עד 1967 כל 930 המגילות נמצאו במוזיאון רוקפלר, בירושלים, שהיה בשטחה של ירדן.
לאחר מלחמת ששת הימים, מוזיאון רוקפלר, על מגילותיו וממצאיו הארכיאולוגים, נופל לידי מדינת ישראל, שדואגת להעביר את המגילות למוזיאון ישראל, שם נבנה 'היכל הספר' בצורת המכסה של הכדים הגליליים, לשם אחסון, עיון ותצוגה.
לאחר עיון רב ומעמיק במצבור המגילות, ניתן לחלקם ל-3 נושאים: שליש ספרי מקרא שליש כתבים כיתתיים ושליש כתבים חיצוניים.
ספרי מקרא הכילו את כל ספרי המקרא, פרט למגילת אסתר, ולמרות שהכירו את התנ"ך החשיפה הייתה מרגשת, היות שהנוסח הקדום ביותר של המקרא היה 'כתר ארם צובא' מהמאה ה-10 ואילו מגילות ספרי המקרא שנמצאו באתר, היו ב-1,000 שנים קדומים יותר מהספרים שהכירו.
מהיקף החומר שנחשף, אפשר היה להשוות בין הספרים שבידינו לבין המגילות שנמצאו בקומראן, ולהשיג מסקנות חשובות בחקר נוסח המקרא, היות ונמצאו נוסחים שדומים יותר לנוסח השומרוני, לתרגום השבעים ונוסחים שהיו ייחודיים לקומראן.
כתבים כיתתיים הכילו כתבים שמתייחסים לכתות מסוימות, למשל 'מגילת סרך היחד' (סרך-תקנון) הדנה על התנהלותה של כת מסוימת, סרך ברית דמשק, פשרים ופשר חבקוק ועוד.
חשיבותם של כתבים אלה היא אדירה, שכן זה מגיע מימי בית שני, אותם מכירים מיוספוס מהמשנה וממקורות חז"ל, ופתאום מגילות שנכתבו מהמאה ה-2 לפנה"ס עד המאה ה-1 המספקות הצצה ישירה על מגוון פעילויות שחלקן לא מובן עד היום.
ספרים חיצוניים הכילו את ספר היובלים, ספר משלי בן סירא, ספר חיצוני לבראשית ועוד סדרה שלמה של ספרים שנחשפו בנוסחים הקדומים שלהם.
בשלב כלשהו במהלך ההיסטוריה, היה צריך להחליט מה הקודקס שנקרא התנ"ך ואלה שהוחלט עליהם שלא ייכנסו לקודקס, נקראים 'ספרים חיצוניים'.
במערות שסביב קומראן נמצאו כמות גדולה של ספרים חיצונים, וגם כל מיני נוסחי תפילות.
רובם של המגילות נכתב על קלף העשוי מעור והמיעוט שבהן נכתב על פפירוס, שהינו נייר העשוי מצמח גומא הפפירוס.
המגילה היחידה שלא נכתבה על עור או נייר, היא מגילת הנחושת, שכן מדובר בחומר מאוד יקר וריקוע עליו מאוד מסובך. מגילת הנחושת כולה כתובה בכתב סתרים, המרמז שכיכרות זהב וכסף מוסתרים במקומות שונים.
נמצא ש-930 המגילות שנמצאו, נכתבו בכ-500 כתבי יד שונים, ולא כולם באותה שפה, יש בהן קצת ביוונית, קצת בארמית וכל השאר בעברית, בכתב שאנו כותבים היום, כלומר בכתב האשורי.
במסגרת החפירות באתר, נחשפו מעט חרסים וקרמיקה מימי בית ראשון, ולכן היו שהציעו שזו העיר המוזכרת ביהושע הנקראת בשם סככה, והיות והשם סככה נזכר גם במגילת הנחושת, יש הסוברים שזוהי אכן סככה.
ההתייחסות לתושבי קומראן, כשייכים לכת האיסיים, נובעת ממסקנתו של סוקניק לאחר קריאת במגילת 'סרך היחד', את המשפט: "באלה יתהלכו בכול מגוריהם כול הנמצא איש את רעהו. וישמעו הקטן לגדול למלאכה ולממון, ויחד יואכלו ויחד יברכו ויחד יוועצו" ואת מה שכתב יוספיוס על קבוצה של אנשים שחיים מאוד בצנעה, בשיתופות מלאה ושומרת בקנאות על ייחודם.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.