יחידת נוף שפלת יהודה
שפלת יהודה הינה אזור גאוגרפי, הנמצאת במעבר בין הרי יהודה למישור חוף יהודה. גבולה במזרח הם הרי יהודה התלולים, במערב הוא המעבר ההדרגתי למישור חוף יהודה
בצפון הם שולי הר שומרון ואזור מעבר אפק - ראש העין (עמק איילון ותוואי נחל איילון) ובדרום הוא צפון הנגב (אזור נחל שקמה).
אורכה של שפלת החוף הוא כ-100 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-12 ק"מ וגובהה נע בין 120 ל-460 מ' מעל פני הים.
בגלל ארוכה היחסי של השפלה, האקלים בצפון השפלה הינו לח וקריר יותר מהאקלים שבדרומה, שבא גם לידי ביטוי בכמות הגשמים הממוצעת, בעוד שבצפון השפלה כמות המשקעים היא כ-550 מ"מ הרי בדרומה היא כ-250 מ"מ גשם.
הטמפרטורה הממוצעת השנתית בשפלה היא כ-20°C אך בדרך כלל בקיץ שורר בשפלה חום כבד, מכיוון שרוח הים כמעט אינה מגיעה אליה.
נהוג לחלק את השפלה לשתי רצועות אורך:
השפלה הגבוהה (המזרחית) המורכבת מגבעות קירטוניים מעוגלות שביניהן מתפתלים נחלים, והצמחייה האופיינית לה היא בתה ים תיכונית.
השפלה הנמוכה (המערבית) המורכבת מאדמות סחף רבות, המאפשרות עיבוד חקלאי שמתרוממת לגובה של כ-250 מ' המקנה לה נוף מתון.
המאפיינים הבולטים של אזור השפלה, הם הסלעים הרכים, הבנויים בדרך כלל מסלעי קירטון רכים, המכוסים בקרום גירני קשה המוכר בשם נארי.
ההבדלים בין השפלה לבין הרי יהודה, הבנויים מאבני גיר ודולומיט, נובעים מהעובדה כי שני אזורים אלו נוצרו בשני עידנים גאולוגיים שונים, כאשר היווצרות הרי יהודה קדמה להיווצרות סלעי השפלה.
הנחלים העיקריים הזורמים בשפלה הם נחל שקמה, נחל לכיש ונחל שורק.
עדויות רבות מהתקופות הקדומות, מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במרחב השפלה וכדוגמא, מסיפור שמשון בספר שופטים, ניתן לדעת כי יונקים גדולים כגון דובים ואריות חיו במרחב.
מצבן של חיות הבר בשפלה כיום, אינו טוב כבעבר וזאת בשל העיבוד החקלאי האינטנסיבי שפוגע בבתי הגידול ובנוסף ציד והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה.
כיום ניתן עוד למצוא בשפלה חזירי בר ועדרים קטנים של צבאים ולעתים גם זאבים בודדים ועופות דורסים מסוימים.
רובו הגדול של שטח השפלה, מתאפיין בחורש ים תיכוני בו שולט החרוב ואלת המסטיק ובאזורים מסוימים צומח גם אלון מצוי, אולם כריתת החורש הטבעי, הרעייה וההתיישבות באזור, השפיעו באופן ניכר על הצומח והותירו שרידים לחורש המפותח שהיה בעבר.
התיישבות בשפלה עברה במהלך ההיסטוריה תהליכים רבים, שתחילתם במהלך תקופת הברונזה, שבה התגבשו בשפלה ערים גדולות כדוגמת לכיש, ירמות וגזר, שמות שנזכרים לראשונה בכתבי המארות המצריים, בתקופה שקדמה בכמה מאות שנים לזו שבמקרא.
בתחילת תקופת ההתנחלות, השפלה הייתה מצויה תחת השפעתם של פלשתים וכנענים שראו בשפלה כאזור המתאימים לעיבוד חקלאי, ולכן לאחר הקמת ממלכת ישראל המאוחדת, התקיים מאבק תמידי בין הממלכות האזוריות על השליטה על שטחי השפלה.
לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית, התפרסו תושביה מערבה לכיוון אדמות השפלה הפוריות ככתוב במקרא: "וַיִּבֶן עוזיהו מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר; אִכָּרִים וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל"
לאחר אובדן עצמאות ממלכת יהודה, התיישבה בדרום השפלה אוכלוסייה אדומית ושמו של חלק זה, נקרא באותה עת "אדומיאה", ובנוסף להם התקבצו בשפלה לאומים נוספים כפיניקים מצידון, כחלק מהתפשטותם לצורכי מסחר.
בזמן שלטון החשמונאים, נכבשה השפלה ע"י יוחנן הורקנוס והאדומים שהתנחלו בה הוכרחו לעבור גיור, מהלך שהיה שנוי במחלוקת.
בתקופת מרד בר כוכבא, השפלה התבססה כאחד ממעוזי המרד ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה בה וזאת בגלל המסלע הרך של השפלה, שסייע להכנות למרד, שהתבטא בכך שהלוחמים ניצלו חללים תת-קרקעיים קיימים כגון בורות מים וקולומבריום וחיברו בין חללים סמוכים ע"י חציבת מחילות מסתור צרות ונמוכות, האמרות להקשות על הרומאים לעבור בהן.
מערכות המסתור בחלקן היו מורכבות מאוד, שהכילו הסתעפויות רבות במספר מפלסים שבהם הכינו מאגרי מזון, מים ותחמושת ובפרוץ המרד, הסתתרו בהם בין תקיפה לתקיפה.
המרד אכן הצליח מאוד ומצביא רומאי הובא במיוחד על מנת להתמודד עם המורדים ואחת מהדרכים שבה נקט הייתה איתור פתחי המערות ושריפת ענפים ירוקים בפתחם, מה שגרם למסתתרים לצאת מהמחילות ולהיכנע, או לבחור למות בחנק בפנים, ובכך למעשה המרד דוכא והאזור התרוקן מיהודים לתקופה ארוכה מאד.
בחלקה המזרחי של השפלה ישנן גבעות כורכר ועליהן ניבנו מרבית היישובים, הן בימי קדם והן בימינו, וזאת משום האפשרות הנוחה להגן על יישוב מוגבה, כמו כן העובדה שמגיעה אליהם רוח ים, המצננת את האוויר, בתקופות החום הכבד, בנוסף עקב מבנה הקרקע, בימי גשם לא נוצרות באזור ביצות.
כהגדרה, היישוב היהודי בשפלה, ותיק למדי בצפון וחדש יותר בדרום.
ארבע עמקים גדולים ורחבים הנקראים 'עמקי תלם' חוצים את השפלה, שהופכים לצרים ועמוקים ככל שהם מתקרבים למרחב הרי יהודה .
בתוך העמקים הללו שתמיד עברו בהן הדרכים הראשיות, התרחשו אין ספור מאורעות עקב היותם מרחבים אסטרטגים לזה ששלט בהם.
בעמק איילון, שהוא העמק הצפוני שבשפלת יהודה, התרחשו קרבות מאז ימי התנ"ך, דרך קרבות החשמונאים ועד מלחמות ישראל, עמק שבו גם עוברת הדרך הראשית לירושלים.
בעמק שורק הסתובב בעבר הגיבור התנכ"י שמשון, ובו נסללה מסילת הרכבת הראשונה של א"י שחיברה את ההר לשפלה, ומהעמק הזה הגיע הגנרל אלנבי מהדרום, במהלך הכיבוש הבריטי של א"י.
בעמק האלה, במרחב בין שוכה לעזקה, התרחש בתקופת המקרא הקרב בין דוד לגולית וכיום עולה מהעמק הדרך הראשית לגוש עציון ובית לחם.
עמק תרקומייה, הוא העמק הדרומי ביותר שבשפלת יהודה וממנו, מאזור מארשה וקיבוץ בית גוברין עולה הדרך הראשית אל העיר חברון.
הקרקע בשפלת יהודה בנויה בעיקר מסלע רך הנקרא קירטון אשר מורכב מגרגירים דקים הדומים באופיים לגרגירי קמח וכאשר הם באים במגע עם מים, הם סופגים את כל הלחות מתנפחים ויוצרים שכבה אטימה, שאינה מאפשרת חלחול של מים.
תכונה זו היא הסיבה לכך שבכל שפלת יהודה, אין מי תהום, אין מעיינות ואין מערות טבעיות.