


שמורת עין גדי
שמורת עין גדי הינה נווה המדבר, ביחידת נוף מדבר יהודה, המשתרעת על פני כ-14,000 דונם, אשר ניזונה משני נחלים עיקריים: נחל דוד ונחל ערוגות, המוזנים במהלך כל השנה מ-4 מעיינות: מעיין ערוגות, מעיין דוד, מעיין עין גדי ומעיין שולמית, המספקים יחד כ-3.5 מיליון קוב מים בשנה.
מערות קבורה החצובות במצוק הוואדי שבסמוך לשביל ההליכה , הם מתקופת בית שני ונחצבו על מנת לשמר את האדמה הפורייה לחקלאות וגם לגרום קושי של שודדי הקברים לחמוס את המצוי בהם.
במתחם השמורה יש מגוון של מיני ציפורים ופרפרים. כדוגמת העורב קצר הזנב, החי בלהקות המורכבות מזוגות השומרים נאמנות למשך כל תקופת חייהם. כמו כן מצויים בשמורה מיני פרפרים כדוגמת לבנין משויש שהינו פרפר גדול בצבע לבן, לבנין הצלף שהאף הוא פרפר גדול אך בצבע כתום ולבנין הסלבדורה שהוא הקטן שביניהם. פרפרים אלו הם מינים טרופיים שמגיעים הנה בנדידה, ויש להם פונדקאים אובליגטורים, כלומר מתארחים רק על צמחים מסוימים בשמורה ורק עליהם, וזאת כאשר הם מגיעים בנדידה לאורך הבקע בעזרה רבה של הרוחות.
בשמורה גדלה קבוצה של צמחי נאות המדבר של הבקע ואלו הם הצמחייה הסודנית שהגיעו למרחב בטרם התפתחה רצועת הסהרה, והרצועה הטרופית הייתה הרבה יותר רחבה וכללה גם את ארץ ישראל.
בתקופה הזאת היו גם חיות וגם צמחים שהם טרופיים ביסודם ואחד מהבולטים בהם הוא המורינגה רותמית, שבה הפוטוסינתזה נעשית על ידי הגבעולים ולא העלים וזאת על מנת להקטין את שטח הפנים, כתנאי לאיבוד מינימום מים באידוי.
עץ השייך לקבוצה הסודנית הוא זקום מצרי, עליו צומח פרי גדול, שבו חרצן גדול המכיל שמן שיש לו ערכים קוסמטיים ורפואיים.
בין עצי השמורה גדל עץ השיזף, שיש בענפיו קוצים ועל פי המסורת הנוצרית, עשו ממנו את זר הקוצים של ישוע.
בסמוך לנחל צומחת שדרה של אשלים, שהם צמחים קוסמופוליטיים, כלומר עצים הצומחים גם במקומות אחרים, שכן הופעתם אינה קשורה לתנאים המיוחדים של המקום.
אחד מהצמחים הבולטים בשמורה, הם צמחים הצומחים בצורת קנים. קנה זה לא רק שם של מין של צמח אלא צורת צמיחה, קבוצת קנים גדולה נקראת חישת קנים.
רוב הקנים בסביבת המפל הם עב קנה שכיח, שגדל במים הראויים לשתייה, במקומות בהם המים מליחים, כמו בעין פשחה, שולט קנה מצוי.
בעב קנה ובקנה המצוי, העלים צומחים לכל אורך הקנה ואילו בקנה סוכר מצרי, רוב העלים הם ארוכים ויוצאים מהבסיס.
בין העב קנה לבין הקנה המצוי, ניתן להבחין בכך שבעב קנה, המקום הרחב ביותר של העלה קרוב לקנה, ואילו אצל הקנה המצוי המקום הרחב ביותר של העלה הוא באמצע.
בשמורה ניתן להבין גם בסוף. לידיעה: בטבע אין צמח הנקרא קנה סוף, יש קנים ויש סוף.
סלע הטרוורטין, הנאגר על הצמחייה שבראש המפל, מקורו בתהליך, שתחילתו בזרימת המים בתוך האקוויפר, שבדרכם הם ממסים את הגיר שבסלע והופכים אותו לתמיסת גיר. המים, כשהם פורצים לאוויר החופשי, התמיסה שבהם מתפרקת למרכיבים, עת דו תחמוצת הפחמן עוזבת את התמיסה והגיר שנשאר במים שוקע במקומות הזרימה, והיות וצמחים הם צרכנים של דו תחמוצת פחמן, הם מעדיפים לצמוח בנקודת שקיעת הגיר.
הסלע שנוצר סביב החומר האורגני, שבינתיים נעלם, מקנה לראש המפל את יחודו עם מרקם גושי הטרוורטין.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.