גן לאומי מצדה
מְצָדָה, שהיוותה את מעוז ההתנגדות האחרון במרד הגדול, בנויה על פסגתו של גוש שהורם מסביבתו (הורסט) הוקמה בתקופה החשמונאית, שודרגה בימי הורדוס ונפלה לידי הצבא הרומי, לאחר התאבדותם של קבוצת הסיקריים שהגנו על המבצר.
מכתביו של יסף בן מתתיהו, עולה שיונתן, אחיו של יהודה המכבי, הוא זה שביצר את ההר כנראה על מנת לשמור על הגבול מול הנבטים ועל תעשיית האפרסמון והתמרים בעין גדי.
מרבית הממצאים במצדה הם מתקופת הורדוס ומעט מתקופות המרד הגדול והביזנטית.
בהגיע הורדוס למצדה, הוא משקם את הביצורים החשמונאיים, בונה על הצוק הצפוני את ארמונו הפרטי, המכיל 3 מפלסים, הנתמכים בקירות תמך אדירים, משדרג משמעותית את אספקת מים, בכך שסכר את נחל מצדה, בנה אמת מים ו-12 בורות על המדרון הצפון מערבי, מהם הועלו המים על ידי שיירות אל מצדה.
כשהצבא הרומי, בפקודו של פלביוס סילבה, מגיע למצדה ב-74 עם הלגיון ה-10 על מנת למגר את המרד, הוא מקים דייק ברוחב כ-2 מ', ובגובה כ-3 מ' באורך כ-3,800 מ', סביב מצדה, על מנת למנוע כל ניסיון בריחה ממצדה וגם להוות הגנה על ל-8 המחנות שנפרסו מסביב ההר.
במהלך תקופת המצור, לסיקריים במצדה, לא חסרו מים ולא חסר מזון, לעומת זאת, את המים והאספקה לרומאים סיפקו כ-5,000 שבויים יהודיים, שהובלו בשיירות והביאו באופן סדיר מים ואספקה מעין גדי.
תקופת המצור, עד לנפילתה של מצדה, נמשך כנראה כחודשיים, ומדובר על עונת חורף למרות שהרומאים בדרך כלל לא נלחמו בחורף, אך תנאי החום בשטח, חייבו את הרומאים בהתארגנות שונה.
הסיקריים שהתגוננו במצדה, היו מוכרים כקבוצה מאוד דומיננטית וקיצונית שלא היססה לדקור כל מי ששיתף פעולה עם הרומאים.
בטרום המרד, יצאה קבוצה של סיקריים למצדה ובזזה את מחסני הנשק על מנת להמשיך ולעורר מהומות בירושלים, שבמהלכם הם דקרו כהן גדול בדימוס שנקרא חנניה, משום שהיה מתון ושיתף פעולה עם הרומאים.
מעשה הרצח עורר זעם רב בקרב היהודים, שגרם לסיקריים לברוח מירושלים למצדה וזאת בפיקודו של אלעזר בן יאיר.
הקבוצה שמנתה 967 סיקריים, כללה גם נשים וילדים, נאחזה במצדה עד סוף המרד, וזאת ללא פעילות כלשהי במהלך המרד, שבעקיפין, הם אלו שעוררו את המהומות ועשו הרבה להתקלחותו.
יוסף בן מתתיהו מספר בכתביו, שקבוצת סיקריים פשטה בערב פסח על עין גדי, על מנת לבזוז אספקה ממחסני הישוב, ובמהלך השוד הרגה כ-700 נפש, בעיקר נשים וטף.
מסתבר שהם רצחו יהודים לא רק לפני המרד אלא גם במהלך המרד.
יוסף בן מתתיהו מוסיף ומספר, שכאשר הצבא הרומי היה על סף כיבוש מצדה, אלעזר בן יאיר נאם לפני הנצורים שעל מנת לא ליפול בשבי, מותר להם לשלוח יד בנפשם, ואכן הם משתכנעים, יוצרים סידור שכל אחד רוצח את משפחתו ואחר כך עושים הגרלה להמית איש את רעהו, וכשפלביוס סילבה נכנס עם בוקר לתחומי מצדה, הוא מוצא גופות מוטלות בכל עבר, ושתי נשים וחמישה ילדים שניצלו, הם אלו שסיפרו לרומאים מה שקרה למורדים.
עד היום גילו רק שלדים בודדים, ויש חוקרים שסבורים שלא הייתה התאבדות, שכן זה מנוגד לרוח והמסורת היהודית, אך הגיוני שלא נמצאו שלדי גופות, כיוון שדבר ראשון שעשו הרומאים, זה לשרוף את הגופות או לזורקם למערה כלשהי, על מנת שלא יהוו מפגע בריאותי.
לאחר שמצדה נכבשה, הרומאים השאירו במצדה חיל מצב במצדה למשך כ-40 שנה וזאת משום החשש שמורדים יחזרו ויתפסו את האתר וגם בגלל הזיקה לעין גדי, שהיה מקור ייצור בושם האפרסמון, שהכניס לבעליו הון עתק.
בתקופה הביזאנטית, החל מהמאה ה-5 התיישבו באתר מספר נזירים שהקימו בין הריסות האתר לאורה (נזירים מתבודדים) ששרדה עד הכיבוש המוסלמי ב-638
מנקודת הפריצה למצדה ע"י הרומאים, ניתן להשקיף על הסוללה, שברובה עשויה מסלע טבעי ורק מקצתה שפך מלאכותי, שעליה העלו הרומאים את איל המצור, שהתנשא לגובה של כ-30 מטר, שנגח בחומה עד שהצליח לקעקע אותה, דבר שאפשר את כניסת הרומאים לתחומי המבצר.
ממערב לנקודת הפריצה, על גבעה חרוטית קטנה, הנקראת 'גבעת הקברים' הובאו לקבורה ב-1969 בטקס ממלכתי, פרי יוזמתו של הרב האלוף גורן 27 שלדים, שנמצאו בסמיכות למצדה.
לאחרונה התברר ש-25 שלדים שהתגלו במערה במצוק הדרומי מעל נחל מצדה, בכלל לא יהודים אלא רומאים או נזירים, שהיו באתר בתקופה הביזאנטית..
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.