top of page
תמונת דיר חגלה.jpg
תמונת אריה.jpg

מנזר דיר חג'לה

 

מנזר דיר חג'לה, המשתייך לזרם האורתודוקסי, ממוקם ב'ארץ המנזרים', כינוי הניתן לאזור המזרחי של יריחו בו ממוקמים מספר מנזרים.

 

מקור השם 'דיר חג'לה' הינו שימור שם של הישוב בית חוגלה, שהייתה עיר מקראית בנחלת שבט בנימין המוזכרת בספר יהושע.

 

במקורות הנוצריים נכתב ששם המנזר נקרא 'מנזר גרסימוס' ועוד נכתב שנזירי  המנזר היו עוברים בו הכשרה מיוחדת ורק לאחר שהגיעו לרמה מוסרית מספיק גבוהה, היו יוצאים לתקופות התבודדות כהרמיטים, וחוזרים למנזר רק בסופשבוע למיסה משותפת, להצטייד באספקה ולהחזיר כתבים שהעתיקו.

נזירות הרמיטים פרושה שהנזיר חי חיי פרישות לבדו ועוסק בהתבוננות פנימית.

 

גרסימוס בן המאה ה-5 שהיה מראשי תנועת הנזירות במדבר יהודה. 

עליו מסופר על פי המסורת הנוצרית, שפגש במדבר אריה פצוע וברגלו קוץ וללא פחד הוא חילץ את הקוץ מרגלו של האריה, ובכך זכה לליווי קבוע של האריה עד יום מותו וכשהגיעה שעתו של גרסימוס, מסופר כי האריה רבץ ליד קברו של הקדוש, עד שמת גם הוא.

 

סיפור המעשה על האריה, הפך למותג ולכן יש הרבה פסלי אריות הניצבים במנזר וציורי אריות תלויים על הקירות המנזר.

 

על פי המסורת הנוצרית, המנזר נבנה במקום בו ישוע ואמו מריה, עצרו ללון בדרכם למצרים, עת ברחו מהורדוס, אך יש שטוענים כי הסמיכות של המנזר לאתר חציית בני ישראל את הירדן, בדרכם אל א"י, היא הסיבה למקומו של המנזר.

 

בתולדות המנזר, שנוסד במקורו במאה ה-5 על ידי אב הכנסייה הירונימוס, אך נוהל בפועל ע"י הנזיר גרסימוס, ידוע שב-614 המקום חרב בידי הפרסים, שפלשו לארץ ישראל ופגעו באתרים נוצריים רבים.

לאחר כיבוש הארץ ע"י הערבים, המנזר שוקם ב-640, אך כנראה חרב ונבנה כמה וכמה פעמים במהלך מאות שנים הבאות.

 

מבנה המנזר הוא  צלבני, כפי שמעידה מתכונת הקלויסטר ותקרת הקשתות הצולבות האופייניים לבנייה הצלבנית בארץ ישראל.

עם זאת, חלקים רבים במבנה הם שיקומים ותוספות על המבנה הצלבני המקורי, שנפגע במשך השנים, בעיקר מרעידות אדמה.

השיפוץ האחרון נערך ב-1890 בידי הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, בעקבות פגיעה קשה שספג המבנה ברעידת אדמה שהתחוללה ב-1837.

 

המהפך המשמעותי במצבו של המנזר, התחולל בשנות ה-70 של המאה ה-20 בסלילת כביש הבקעה שבצמוד למנזר, שהפכה אותו ממנזר נידח ושכוח אל, לאתר צליינות חשוב ונגיש.

 

במתחם  המנזר ממוקמת כנסייה, בעלת כיפה גדולה, המצופה במתכת ובולטת למרחוק.  קירות הכנסייה ועמודיה העבים מעוטרים בתמשיחי קיר וציורים, חלקם עתיקים וחלקם משוחזרים, כאשר רובם מציגים נזירים שפעלו באזור בתקופה הביזנטית, בהם אותימיוס ושמעון סטיליטיס שישב על עמוד מבלי לרדת ממנו במשך 36 שנה.

בחלקו התחתון של האיקונוסטאזיס, שהינו קיר האיקונות המסתיר את המזבח מהקהל  מתוארות סצנות שונות מהתנ"ך, הקשורות ברובן לאזור כמו לוט ובנותיו הבורחים מסדום כיבוש יריחו, מאבק יעקב במלאך, עליית אליהו השמימה ועוד.

 

המשפצים האחרונים של המנזר, וזאת בשלהי המאה ה-19 שילבו חלקים מרצפת הפסיפס המקורית ברצפות המנזר ובמקומות אחרים שילבו במנזר שרידי קירות ופרסקאות.

 

במבואה לאולם הכנסייה מוצגים שרידי עצמות וגולגולות של נזירי המקום מימים עברו כאשר בארון זכוכית אחד מוצגים שרידיהם של הנזירים שנטבחו על ידי הפרסים ב-614 ובארון אחר מוצגים שרידיהם של קורבנות רעידת האדמה מהמאה ה-19.

 

בקריפטה מוצג אוסף גדול של מתנות שניתנו על ידי צליינים, כאשר רוב המתנות הן צלמיות של תינוקות, שניתנו כעדות לנדר שנדר הצליין.

הצלמיות עשויות שעווה והן תלויות על הקיר מול פתח הכניסה לקריפטה, תחת ציור המציג את מרים מניקה את ישוע בנה.

ציור דמותה של מריה המניקה את ישוע חשופת שד בהיותו תינוק, נמצא רק בעוד מקום אחד אחר בעולם הנוצרי.

קישור למסלול טיול המכיל את האתר.

bottom of page