


קאסר אל יהוד
לשם 'קאסר אל יהוד' יש שני פירושים, האחד מבצר היהודים והשני שבר היהודים, ושניהם נובעים להקשר חציית הירדן של בני ישראל.
סיפור נס חציית הירדן, תחילתו בסוף ספר 'במדבר' שבו מסופר שבני ישראל הגיעו לשיטים בערבות מואב שממזרח לירדן, ובהמשכו בספר 'דברים' מסופר על משה, שעלה מערבות מואב לראש הר נבו, ובספר 'יהושע' המתחיל אחרי מות משה, מסופר שיהושע שלח מרגלים ליריחו והללו התארחו בביתה של רחב וכשהמרגלים חזרו ואמרו "יכול נוכל להם", החלו בני ישראל לנוע לכיוון הירדן, ואז הירדן נבקע לשניים כדי שבני ישראל יוכלו לעבור לארץ המובטחת:"וְהָיָה כְּנוֹחַ כַּפּוֹת רַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן יְהוָה אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ, בְּמֵי הַיַּרְדֵּן, מֵי הַיַּרְדֵּן יִכָּרֵתוּן, הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמָעְלָה; וְיַעַמְדוּ, נֵד אֶחָד. יד וַיְהִי, בִּנְסֹעַ הָעָם מֵאָהֳלֵיהֶם, לַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן; וְהַכֹּהֲנִים, נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן הַבְּרִית--לִפְנֵי הָעָם. טו וּכְבוֹא נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עַד-הַיַּרְדֵּן, וְרַגְלֵי הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, נִטְבְּלוּ בִּקְצֵה הַמָּיִם; וְהַיַּרְדֵּן, מָלֵא עַל-כָּל-גְּדוֹתָיו, כֹּל, יְמֵי קָצִיר. טז וַיַּעַמְדוּ הַמַּיִם הַיֹּרְדִים מִלְמַעְלָה קָמוּ נֵד-אֶחָד, הַרְחֵק מְאֹד באדם (מֵאָדָם) הָעִיר אֲשֶׁר מִצַּד צָרְתָן, וְהַיֹּרְדִים עַל יָם הָעֲרָבָה יָם-הַמֶּלַח, תַּמּוּ נִכְרָתוּ; וְהָעָם עָבְרוּ, נֶגֶד יְרִיחוֹ. יז וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן בְּרִית-יְהוָה בֶּחָרָבָה, בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן--הָכֵן; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עֹבְרִים בֶּחָרָבָה, עַד אֲשֶׁר-תַּמּוּ כָּל-הַגּוֹי, לַעֲבֹר אֶת-הַיַּרְדֵּן"
סביר להניח שהירדן היה אז נהר יותר גדול ורחב מאשר היום ובעת האירוע, עונת הקציר, כלומר באביב הירדן היה לבטח מלא מים עד גדותיו, נתון המעצים את חשיבות הנס שנעשה.
אחרי חציית הירדן, בני ישראל לקחו אבנים מהנחל ובנו גלעד ולמקום הזה קראו בשם גלגל ושם הם הצטוו לערוך ברית מילה לכל דור המדבר
נסים נוספים הקשורים לנהר הירדן כפי שהתרחשו לפי התנ"ך :
בנס ריפוי הצרעת - מלכים ב', ה', מסופר על נערה מישראל שנפלה בשבי של נעמן שר צבא ארם וכששמעה שנעמן חולה בצרעת, מחלה ללא מרפא, סיפרה הנערה לנעמן שבישראל יש נביא בשם אלישע, שיוכל לרפא את הצרעת. נעמן אכן הגיע לארץ ופגש את אלישע שאמר לו לטבול בנהר הירדן 7 פעמים וכך יתרפא, ואכן כך נעמן עשה ונרפא מהצרעת.
בנס אדרת אליהו - מלכים ב', ב', מסופר שבעת שאליהו הנביא עלה בסערה השמימה, אלישע תלמידו השליך את אדרת אליהו בצער על מי הירדן, וראה איזה פלא הירדן נחצה, ובכך הווה הנס לאות, שרוח הנבואה אכן עברה מאליהו לאלישע.
בנס הצפת הגרזן - מלכים ב' ,ו', מסופר על קבוצת אנשים שהלכו יחד עם אלישע לחטוב עצים בגדת הירדן, ובשעה שלאחד הכורתים נפל הגרזן, שהיה שאול, לתוך נהר הירדן, אלישע זרק קורת עץ מעל מקום נפילת הגרזן, מעשה שגרם לגרזן לצוף על פני המים ובכך לאפשר לחוטב לקחתו.
בנצרות הירדן נחשב לקדוש בגלל הנסים המופעים בברית החדשה.
בספר הבשורה על שם מתי מסופר על יוחנן המטביל, יהודי מעין כרם, שהגיע לירדן וקרא לכל אנשי יהודה להיטבל בו על מנת להיטהר מהחטאותיהם, ובהמשך מסופר על ישוע שהגיע לירדן ונטבל ע"י יוחנן המטביל, ואז רוח אלוהים ירדה עליו, זהו למעשה אירוע ההתגלות – אפיפני שהינו אירוע חשוב לנצרות, שנחוג מדי שנה בשנה באתר:
מתי ג' 13 "וַיָּבֹא יֵשׁוּעַ מִן־הַגָּלִיל הַיַּרְדֵּנָה אֶל־יוֹחָנָן לְהִטָּבֵל עַל־יָדוֹ׃ 14 וְיוֹחָנָן חָשַׂךְ אוֹתוֹ לֵאמֹר אָנֹכִי צָרִיךְ לְהִטָּבֵל עַל־יָדֶךָ וְאַתָּה בָּא אֵלַי׃ 15 וַיַּעַן יֵשׁוּעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַנִּיחָה לִּי כִּי כֵן נָאֲוָה לִשְׁנֵינוּ לְמַלֵּא כָּל־הַצְּדָקָה וַיַּנַּח לוֹ׃ 16 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל יֵשׁוּעַ וַיְמַהֵר וַיַּעַל מִן־הַמָּיִם וְהִנֵּה הַשָׁמַיִם נִפְתְּחוּ־לוֹ וַיַּרְא אֶת־רוּחַ אֱלֹהִים יוֹרֶדֶת כְּיוֹנָה וְנָחָה עָלָיו׃ 17 וְהִנֵּה קוֹל מִן־הַשָׁמַיִם אוֹמֵר זֶה בְּנִי יְדִידִי אֲשֶׁר־רָצִיתִי בּוֹ"
בתקופה הביזנטית קיבעו הנוצרים את 'קאסר אל יהוד' כאתר הטבילה שבו יוחנן הטביל את ישוע ולכן הוקמו באזור מנזרים, ועולי רגל החלו לעלות אליו על מנת להיטבל במי הירדן תופעה שהתרחשה גם בתקופה הצלבנית.
במאה ה-19 החלו הנוצרים לחדש את המנזרים העתיקים ועם המצאת ספינת הקיטור התרבו גלי עולי הרגל לארץ ישראל ולאתרים הקדושים שבהם.
יש צילומים וכתובים מהעת ההיא, שעשרות אלפי צליינים רוסים הגיעו לאתר, טבלו בירדן קראו פרקים מהברית החדשה ואף ערכו טקסים שונים.
בשנים 1970-1967 תקופה שבה היו מרדפים אחרי מחבלים, מתחו גדרות סביב האתר והאתר לא היה נגיש לכלל האנשים.
אתר הטבילה 'ירדנית', הוקם ב-1981 כתחליף לקאסר אל יהוד, היות והאתר נסגר כתוצאה מאזור גבול מתוח.
גם ב-1994 עת נחתם הסכם השלום עם ירדן, האתר עדיין נותר סגור ורק ביום האפיפאני שחל כל שנה ב-18 בינואר, הוא נפתח לצליינים.
רק לקראת שנת 2000 החלו להכשיר את האתר בצורה רצינית לטובת כלל המבקרים.
בטקס אפיפאני שחל ב-18 בינואר, היה מופיע הפטריארך האורתודוקסי לאזור המנזרים ומתקבל ע"י המאמינים בתופים ומחולות ומשם החלה תהלוכה עד לשפת הירדן עם הצלב הקדוש, ושם היו מכניסים את הצלב למים ובעקבותיו היו המאמינים נכסים לטבילה במי הירדן.
הירדנים החלו לפתח את מזרחו של האתר במנזרים וכנסיות לפני כ-20 שנים, כשהבינו את הפוטנציאל התיירותי שלו ובייחוד אחרי ביקור האפיפיור יוחנן פאולוס, שביקר בשני צדי הנהר.
יש סברה שמקום הטבילה של ישוע היה כמה מאות מטרים מזרחה מהאתר, וזאת מתוך ידיעה שבמהלך השנים, הערוץ שינה כיוון ועבר למקום האתר הנוכחי.
אדם זרטל טוען שמקום חציית בני ישראל את הירדן הייתה בכלל כ-30 ק"מ צפונה מהאתר.
תופעה של חציית הירדן עקב אי הגעת מים, מופיעה גם בספר 'יהושע', שבו מתואר שהמים נגמרו הרחק צפונה, במעלה הנהר, במקום הנקרא "באדם העיר", מקום המיוחס לגשר דמיה שמשמר את השם.
אורך הירדן בין הכינרת לים המלח בקו אווירי הוא כ-105 ק"מ, לעומת זאת אורכו בפועל שכולל פיתולים הוא כ-210 ק"מ, בדיוק כפול.
נהר הירדן מתחתר בתוך גבעות של תצורת הלשון, שהינו סלע רך מאוד, וקורה שמידי פעם יש התמוטטות הגורמת לנפילה של סלעים לתוך הנהר, שגורמים לעצירת הזרימה בנתיבו דרומה, במהלך כל הזמן שהנהר מתחתר על מנת לעבור את מכשול ולמצוא לו אפיק חדש לנתיב המקורי.
יש כמה עדויות כתובות לתופעה:
בתקופת הממלוכים בעת שלטונו של בייברס, נבנה גשר על הירדן ליד גשר דמיה, במהלך הבנייה לפתע המים נעלמו והזרימה נעצרה.
רוכבים, שנשלחו צפונה לבדוק מה קרה דיווחו שאחד הבתרונות קרס לתוך המים וכתוצאה מכך נוצר קיר חוסם, כשלפניו אגם שנתהווה, עד שהמים הצליחו למצוא נתיב חדש והזרימה בנהר חודשה.
ארכיאולוג גרסטן, שחפר בתל ביריחו ב-1927 כתב ברישומיו שלאחר רעידת אדמה שהתרחשה באזור, אנשים סיפרו לו שהירדן הפסיק לזרום.
גרסטן בא לראות את התופעה ואכן הירדן היה יבש במשך 23 שעות וזה בגלל בתרון שקרס לתוך הנהר מצפון לאתר ועצר את הזרימה.
ייתכן ש'הנס' של חציית הירדן היה בדיוק תופעה כזו, ועדיין אפשר לומר שבגלל שזה קרה בדיוק בזמן שבני ישראל רצו לחצות, זה עדיין נס.
המים שזורמים כיום בנהר בין הכינרת לים המלח, מכילים מי ביוב מעמק הירדן, מי בריכות הדגים מעמק בית שאן ומים מליחים מה'מוביל המלוח' שעוקף את הכינרת.
השם 'קאסר אל-יהוד' הוא אחד השמות שניתנו לכנסיית יוחנן המטביל שבאתר ועל שום צורתה המפוארת היא משמשת את המתחם כולו, המשתרע על פני שטח של 329 דונם השייכים לכנסייה היוונית אורתודוקסית.
על פי המסורת הנוצרית המקום בו הטביל יוחנן המטביל את ישוע ואת מאמיניו נחשב כשלישי בקדושתו בעולם הנוצרי לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.