אנדרטת שיירת יחיעם
קיבוץ יחיעם הוקם ב-1946 בתחום המיועד למעשה להיכלל על פי תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר, בשטחה של המדינה הערבית.
שם הקיבוץ ניתן לאחר אסון "ליל הגשרים" ב-16.06.1946 שהתרחש על גשר נחל כזיב שבמהלכו נהרג יחיעם וייץ.
מתיישביו הראשונים של הקיבוץ, שהתמקמו בתחילה בתחום מבצר יחיעם, היו מבודדים במרחב הגליל המערבי ולכן האספקה אליו הייתה בתחילה על גבי חמורים ורק כעבור שנה נפרץ שביל המוליך לקיבוץ.
מלחמת העצמאות פרצה ב-30.11.47 יום לאחר ההכרזה באו"ם, יום בו נהרגו 6 נוסעי אוטובוס ממארב ערבי ליד נחלים, שעה שנסעו מנתניה לירושלים.
מאפייני המלחמה ב-5 החודשים הראשונים מיום תחילת המלחמה, התבטאו בהתכתשות בערים המעורבות בין יהודים וערבים וירי בדרכים שכולם ביוזמת הערבים.
כתוצאה מכך, נאלצו להעביר אספקה בשיירות מאובטחות ליישובים היהודיים שהיו מפוזרים בארץ, שחלקם אף היו מרוחקים מהמרכז.
תנועה בשיירות מאבטחות והימנעות ליזום קרבות מול המתפרעים הערביים, הייתה החלטה של ה'הגנה' מתוקף ההבנה שהבריטים הם אלו שאמורים לשמור על הסדר ולשלוט בדרכים.
השיירות המאבטחות כללו כלי הרכב שכונו 'סנדויצ'ים' שהיו למעשהו משאיות ששוריינו בשתי שכבות לוחות ברזל, כאשר ביניהם לוחות עץ.
בשלב הראשון למלחמה, ידם של הערבים הייתה על העליונה מהסיבה שהם היו רבים ופרושים בכל חלקי הארץ עם יתרון במספר כלי נשק.
שיטת חלוקת אספקה לישובים בשיירות מאבטחות, הגיעה במרץ 48 לשפל המדרגה במספר האבדות, תוך שבוע 3 שיירות נפגעו אנושות ע"י הערבים:
שיירת נבי דניאל, שיירת יחיעם ושיירת חולדה.
שיירת נבי דניאל יצאה בשבת 27.3.48 מירושלים לגוש עציון ובדרך חזרה נתקעה במארב וכתוצאה מכך השיירה ספגה אבדות קשות.
שיירת חולדה יצאה ב-31.3.48 מחולדה לכיוון ירושלים ונתקעה עקב מזג אויר סוער בבוץ אותה ניצלו לתקיפה השיירה מאות ערבים מ'צבא ההצלה' הערבי, חילי הלגיון הערבי שבאו מרמלה במשוריינים ואנשיו של חסן סלאמה מח'ולדה הערבית.
שיירת יחיעם שיצאה מחיפה בשבת 27.3.48 עם אספקה לקיבוץ יחיעם, אלון ומצובה הצליחה לעבור ללא בעיות, את עכו הערבית וכפרי הערבים שסביבה, עד ההגעה לנהרייה.
מנהרייה השיירה הייתה אמורה להמשיך למחרת היום, לקיבוץ יחיעם, שהיה מנותק באזור מאד בעייתי לגישה וזאת בגלל קרבתו לישוב תרשיחא והכפר הערבי הגדול כברי.
בשבת בבוקר הגיעה למפקדת הגזרה הצפונית, ידיעה מודיעינית על תכנון של מארב ערבי גדול על השיירה המיועדת להגיע ליחיעם.
בן עמי פכטר מפקד הגזרה, החליט שעקב המחסור החמור ברמות המלאי של הישובים הנצורים, חייבים לצאת לדרך עם האספקה ליעדים המתוכננים.
בהתקבל ההחלטה על יציאת השיירה ליחיעם, מינה בן עמי פכטר את איתן זייד למפקד השיירה, שמנתה 7 כלי רכב שאכלסו 90 איש, שכללו לוחמים וחברי קיבוץ יחיעם שביקשו לחזור לקיבוצם.
השיירה יצאה לדרך כאשר איתן זייד נהג בראש השיירה עם 'פורץ מחסומים' שהיה טנדר עם כף גדולה בקדמותו, שתפקידה היה לסלק חסימות אבנים במידה ויונחו על הדרך.
בעוד השיירה מתחילה בתנועתה במבואות נהרייה, עצר המג"ד בן עמי את השיירה ובנחישות ביקש להחליף את אחד מנהגי השיירה וכך יצאה השיירה לדרך כשהמג"ד נכלל בה.
השיירה החלה בנסיעה איטית לכיוון יחיעם, עד לרגע בו הרכב הראשון הגיע לאזור הכפר הערבי כברי, שם זיהה הנהג מחסום אבנים על הכביש.
במקביל לזיהוי המחסום על הדרך, נפתחה על השיירה אש צולבת מכל עבר שלא מנעה מאיתן זייד לשחרר את הכף ולהורות לנהג הטנדר להמשיך בנסיעה תוך פריצת המחסום.
לאחר פריצת המחסום, המשיך הטנדר, שהיה הראשון בשיירה, בנסיעה וחלף ללא התקלות נוספת את הכפר הערבי.
תוך כדי נסיעה ליחיעם, התברר ליושבי הטנדר שאיתן זייד נהרג בעת שחלפו מבעד למחסום ושאף כלי הרכב מהשיירה, לא הצליח לעבור את המחסום וכול השיירה תקועה תחת אש בתחומי הכפר הערבי.
התברר שנהג הרכב השני בשיירה, כשראה שהמחסום נפרץ רק בחלקו ואין באפשרותו לנסוע קדימה, ניסה להסתובב על מנת לחזור על עקבותיו, אך כשל בניסיונו ונפל לתעלה בצד הדרך ובכך חסם את יכולת התנועה של השיירה.
הקרב שהתפתח בין אנשי השיירה לבין מאות ערבים, שחלקם באו מהכפרים סמוכים וחלקם נמנו עם כוח של 'צבא ההצלה' הערבי נמשך ברציפות במשך כל היום.
במהלך הקרב נהרגו 47 מתוך 90 לוחמי השיירה, בן עמי פוכטר הצליח במהלך הלחימה לסגת עם עוד 2 לוחמים לכיוון נהרייה, אך לרוע המזל הוא התגלה בעת נסיגתו, נתפס ונהרג.
שיירת יחיעם היוותה נקודת מפנה מרכזית במלחמה כולה, שיטת הלחימה הפסיבית שהייתה נהוגה לפני אסון שיירת יחיעם פסקה באחת ובמקומה כוחות הביטחון עברו ליזום התקפות.
'שבוע השיירות' שכלל את שיירות חולדה, נבי דניאל ויחיעם, הינו השם שניתן לשבוע האחרון של חודש מרץ 48, שבוע שהיווה את קו פרשת מים במלחמת העצמאות.
מלחמת העצמאות מתחלקת ל-2 חלקים עיקריים:
החלק הראשון שהיה מ-30.11.47 עד 14.5.48 והיה כולו ביוזמת הערבים ונחשב למעשה כמלחמת אזרחים.
החלק השני היה מ-15.5.48 עד דצמבר 48 תקופה שבה היוזמה כולה הייתה נחלת כוחות הצבא של מדינת ישראל.
הנכבה הפלשתינית התרחשה מאפריל עד מחצית מאי 48 בתקופה שבה נפלו הערים טבריה חיפה, יפו, צפת ומאות כפרים ננטשו ותושביהם נסוגו למדינות ערב.
בשנות ה-60 הטילה המועצה האזורית געתון על הפסל יחיאל שמי חבר קיבוץ כברי הסמוך והאדריכל יחיאל ערד, שאחיו משה פלוצר נפל בשיירה. להקים אנדרטה לזכר חללי השיירה ליחיעם
יחיאל ערד הוא זה שתכנן את האתר מסביב לכביש הישן-'כביש הבקשיש'.
המקום שבו לחמו ונפלו לוחמי השיירה, הוקם קיר מפוסל, שמזכיר בצורתו מחסום דרכים. למרגלות הקיר יש מפת תבליט של הקרב ובימין הקיר נמצא קטע המתאר את הקרב. במרכז קיר הזיכרון יש חלון שאמור לתת הצצה לעבר בית העלמין הישן של הכפר כברי ממנו נפתחה האש לעבר השיירה.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.