איקרית
הכפר איקרית שאוכלוסייתו פונתה במלחמת העצמאות, אוכלס בזמנו בערבים נוצריים המשתייכים לעדה יוונית קתולית-מלכיתית, שתושביו לא הורשו לחזור לבתיהם לאחר תום קרבות תש"ח.
במרחב הכפר איקרית הייתה בתקופת המשנה והתלמוד התיישבות יהודית, שחרבה לאחר התקופה הצלבנית ויושבה מחדש במאה ה-16 ע"י תושבים נוצרים קתולים, שעסקו בעיקר בחקלאות קדומה.
בעת פינוי תושבי הכפר במהלך מלחמת העצמאות, מנתה אוכלוסיית הכפר, שהשתרעה על שטח של כ-25,000 דונם, כ-500 נפשות.
עקב אי רשות השלטונות בישראל לחזור לבתיהם, רוכזו תושבי הכפר איקרית ב-3 ריכוזים עיקריים חיפה, ראמה וכפר יאסיף, ומשם המשיכו לנהל חיי שגרה כאזרחי מדינת ישראל עד עצם היום הזה.
למרות הפיזור הגאוגרפי של תושבי איקירת לדורותיהם, שמונים כיום כ-1,800 נפש, הם ממשיכים לקיים חיי קהילה מגוונים, שבאים לידי ביטוי בכנסיית הכפר העומדת על תילה בניגוד לשרידי הבתים שבסביבתה, שבה נערכת תפילה בכל שבת ראשונה של החודש בחגים ובמועדים, כמו כן בתוכה מתקיימים חתונות לצעירי הקהילה והטבלות לתינוקות הנולדים לצאצאי הכפר.
חלק נוסף מהפעילות של התושבים סביב הכנסייה, הינה הקייטנה השנתית לילדים ובני נוער של צאצאי הכפר, שחלק מבוגריו החליטו להישאר באתר לאחר תום הקייטנה ולנהל את חייהם מהשטח של הכפר, כחלק מהמאבק שלהם לחזור עם משפחותיהם לאדמות הכפר.
בנוסף, חלק מהעקורים דואגים לתחזק את בית העלמין של הכפר, שהחל משלהי שנות ה-70 נקברים בו תושבי וצאצאי איקרית.
בסמוך לשטח שבו שכן הכפר בטרום הקמת המדינה, הוקמו המושבים היהודיים שומרה אבן מנחם וגורן וכן היישוב גורנות הגליל.
חלק מאדמות הכפר הוכרזו כשמורת טבע, חלק מהן ניתנו ליישובים היהודיים כשטחים חקלאיים ועל חלקים אחרים שבו נסללו כבישים.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.