פארק גורן - תצפית על מבצר המונפורט
פארק גורן הנטוע על שטח של כ-2,000 דונם בגליל העליון המערבי, נמצא בלבו של חורש טבעי, המשתרע על פני יותר מ-30,000 דונם. העץ השולט בחורש הוא אלון מצוי ומצויים בו עצים רבים אחרים כגון ער אציל, אלון התולע, קטלב מצוי, אשחר ארצישראלי ואלה ארצישראלית.
בחורף ובאביב פורחים בחורש שלל פרחים כגון כלנית, רקפת, איריס וסחלב מצויר הנדיר.
מצפה מונפורט צופה לעבר מצודת מונפורט, הממוקמת על שלוחת מעלות, שבראשה הישוב הקהילתי מצפה הילה.
במאה ה-12 ראשית ימי הממלכה הצלבנית ה-1 הקימו הצלבנים במרחבי הגליל המערבי יישובים ומבצרים חשובים ביותר.
במאה ה-13 חשיבות הגליל עולה עוד יותר לצלבנים היות והיא שלטה רק לאורך מישור החוף ולא בעומק הארץ, אותו הפסידה לסאלח א דין, בקרב קרני חיטין ב-1187 שלאחריו עברה השליטה על א"י לידי האיובים.
במסגרת מסע הצלב ה-3 שנערך ב-1191 בראשותו של ריצרד לב הארי, הצליחו הצלבנים לכבוש רק את רצועת החוף וויתרו בכך על אחיזתם בירושלים.
שליטה של הצלבנים על ירושלים, בימי הממלכה הצלבנית ה-2 התקיימה רק בעקבות הסכם, שחתם מלך גרמניה פרידריך ה-2 ב-1229 עם האיוביים.
הסכם זה התאפשר בתקופה בה האיוביים במצרים נהלו מאבקים עם האיוביים בדמשק.
בירת הממלכה ה-2 בעת הזאת, היא כבר לא ירושלים אלא עכו ולכן כל אזור הגליל המערבי קיבל חשיבות יתר שהתבטא בבניית מבצרים.
המסדר הטבטוני היה מסדר גרמני, שכוחו עלה והתחזק מאד במאה ה-13 לעומת זה של הפרנקים מהסיבה שהמלך הצלבני באותה עת היה גרמני.
בהתחזקותם, החליטו לוחמי המסדר הטבטוני, להוציא את מפקדתם מעכו וזאת מהיות עכו עיר פרנקית בה שלטו הטמפלרים וההוספיטלרים ובעזרתו של פרידריך ה-2 הם רכשו נחלות בגליל המערבי וביניהן את אלו שעליהם נבנו בהמשך מצודת ג'דין (יחיעם) ומעילייה.
בשנות ה-30 של המאה ה-13 הוקם על שלוחת מעלות, שזו שלוחה צרה בין נחלים, מבצר מונפורט שהיה במקורו חווה חקלאית קטנה ומבוצרת שסופחה למבצרו של המלך במעילייה.
עקב מיקומו הטופוגרפי המעולה, בתוספת מספר חומות גבוהות, הפכו הטבטונים את המבצר למפקדתם הראשית ומקום לארכיונם.
המבצר עצמו בנוי ממגדל מרובע שסביבו חפיר עמוק המפריד בין המבצר לשלוחה כאשר מעל החפיר בנו גשר מעץ, שהיווה את הכניסה למבצר. תחת מגדל העוז ששימש שער כניסה, נבנתה הכנסייה ומתחתיה נבנה אולם כינוסים וחדר האוכל שיכול היה להכיל מאות אנשים.
כל המסדרים הצלבניים הלוחמים, התנהלו כמו מסדר נזירי לכל דבר והיו מחויבים בשלושה דברים: עוני, פרישות מינית וציות למפקד המנזר.
בראש המסדר הטבטוני בעת ההיא, עמד הרמן פון זאלצה, בחור מבריק שהבין שימייה של הממלכה הצלבנית הינם קצובים ולכן דאג לפזר את הון המנזר בחוכמה במספר מקומות באזורים שונים.
הממלוכים, בניצוחו של השליט בייברס, החלו מ-1260 לנגוס בחלקי הממלכה הצלבנית בשיטת הסלאמי וב-1269 הגיעו לראשונה למבצר המונפורט על מנת לכובשו, פעולה שכשלה מבחינתם ולכן, לאחר מספר ימי מצור, נאלצו לסגת.
ביברס לא ויתר וב-1271 חזר עם צבאו בשנית על מנת לכבוש את המונפורט, אך הפעם לאחר ימי מצור רבים, שבהם לא הצליח לכבוש את המבצר, נחתם הסכם כניעה בין הממלוכים לבין הטבטונים, שבו אפשר ביברס לנצורים לצאת מהמבצר עם כל רכושם.
גידול סוכר היה אחד מהענפים העיקריים שממנו הצלבנים התעשרו והגליל המערבי היה אחד מהאזורים הטובים ביתר לגידולו.
אחרי תקופת הצלבנים, גידול הסוכר דעך כי הממלוכים הרסו את כל שטחי מישור החוף והעמקים, שהיו האזורים הטובים לגידול הסוכר.
קיימת השערה שחיסול ענף התמרים בא"י, נובע מעקירת מטעי התמרים ע"י הצלבנים ושתילת קנה הסוכר במקומם.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.