מבצר קלעת נמרוד
על מבצר קלעת נמרוד ששולט על כל האזור, התנהל במשך שנים ויכוח במחקר, על זיהוי התקופה שבו נבנה המבצר, האם הוא צלבני או מוסלמי ומי בנה אותו.
במבט ראשון המבצר נראה צלבני, אבני המבצר מסותתות עם שוליים האופייניים לצלבנים כאשר החלק העליון של האתר הוא מבצר פנימי מעין מבצר בתוך מבצר, בנייה שאופיינית לצלבנים.
מטיילים שעברו באזור בין המאה ה-18 למאה ה-20 סיפרו לקהל מאזיניהם שהם עברו ליד 'המבצר הצלבני' של קלעת נמרוד, וכך השתרשה לאורך שנים הסברה שהמבצר הוא צלבני.
הספקות בקביעה שהמבצר הוא אכן צלבני, נבעו מכך שבתיעוד המפורט שהשאירו הצלבנים על מבצריהם ועל גביית מסים לבניית כל מבצר ומבצר, השם קלעת נמרוד לא מוזכר בשום מקום.
אבן ג'ובייר, נוסע ספרדי מוסלמי שביקר בארץ ב-1184 מספר בכתביו שישן על הדרך באזור הזה ליד עץ אלון ומוסיף שעמק החולה נשלט על ידי מבצר הונין הנמצא ליד מרגליות של היום ואף מילה על מבצר בשם קלעת נמרוד.
לאור תיאורו המפורט של אבן ג'ובייר, ניתן להניח בוודאות, שאם הוא לא מזכיר את המבצר בעת שעבר במקום, כנראה שהוא לא היה קיים עדיין ב-1184 והיות שב-1187 הצלבנים גורשו מהארץ, נובע מכך שבמאה ה-12 לא היה מבצר אלא גבעה מכוסה בסלעים.
תיעוד מצוי רק מהמאה ה-13 והלאה, ומהתקופה הזאת הצלבנים היו רק במישור החוף ולא הגיעו לאזור הגולן ולכן לא יכול להיות שהמבצר צלבני. המסקנה המקובלת כיום על המחקר שהמבצר החל להיבנות ע"י האיובים ולאחר מכן הממלוכים הם ששדרגו אותו.
סלאח א-דין האיובי שהביס ב-1187 את הצלבנים בקרב קרני חיטין, העביר עם מותו ב-1193 את ממלכתו לשלושת בניו, שלא היו מוצלחים כאביהם ותוך שלוש שנים כמעט ומוטטו את כל ההישגי אב.
מי שניצל את אי יכולת השליטה של האחים, הוא דודם, מאלכ אל-עאדל, אחיו של סלח א-דין שתפס את השלטון והדיח את שלושת האחים משלטונם על כל מרחבי הכיבוש של סאלח א דין.
אחרי מותו של אל-עדל ב-1217 וזאת לאחר 21 שנות שלטון, הממלכה חולקה בין חלק מבניו:
מאלכ אל אשראף קיבל את צפון סעודיה וירדן, כאמל קיבל את מצרים וארץ ישראל ומועאט'ם קיבל את אזור דמשק.
בשלב מאוחר יותר, מועאט'ם שליט דמשק, פנה לאחיו אל-עזיז עותמאן, ששלט במרחב הבניאס, בבקשה שיבנה בגולן מבצר על מנת שיעזור בהגנה על הדרך המובילה לדמשק ובכך גם יוכלו לגבות מסים מאלו שעברים בה.
בקשת מועאט'ם אכן נענתה בחיוב ע"י אחיו עותמאן, שהורה להתחיל את בנייתו של המבצר.
בחלוף השנים, מערבות אסיה יוצאים המונגולים למסעות כיבוש ומגיעים ב-1258 עד לבגדד ושם הם מחסלים את החליף האחרון של בית עבאס ובהמשך הם כובשים את דמשק ובדרכם לעמק החולה, הם מקבלים מהשליט המקומי פחר א-דין את מבצר קלעת נמרוד ללא קרב.
במהלך מסעם של המונגולים דרומה, הם פוגשים ב-1260 בממלוכים שמוצאם ממצרים ובקרב שהתפתח ביניהם בעין ג'אלות המונגולים מובסים, כאשר את הממלוכים הוביל בקרב קצין מוכשר בשם בייברס, שלימים הפך להיות השליט הממלוכי שהשתלט על כל ארץ ישראל.
שלבי בניית המבצר נמשכו לאורך 50 שנה:
שלב א': ב-1226 אל-עזיז עותמאן בנה את הבאשורה שזה המבצר הפנימי העליון שעל אחד מקירותיו יש כתובת שמזכירה זאת.
שלב ב': ב-1230 אל-עזיז עותמאן הרחיב את המבצר, עם חומה וחצר, עד לגודל הנוכחי שנראה כיום.
שלב ג': ב-1240 אל-עזיז מת, בנו פחר א-דין, שהחליף אותו, הוסיף סביל לשתייה ועוד כמה דברים קטנים.
שלב ד': בשנים בין 1270 ל-1275 קצין ממלוכי של בייברס בשם ביליכ, שפיקד במבצר אחרי שהיה מפקד ירושלים, הרחיב את המבצר, הוסיף מגדלי שמירה בחומה ובנה לעצמו וילה ענקית בתחומי המבצר.
חלק מהמבצר נהרס ברעידת אדמה ובכל זאת נשארו הרבה חלקים שלמים שעומדים במקומם והם מספיק מרשימים ואטרקטיביים ועד היום.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.
