סטלה מאריס
הכנסייה
בתקופה הצלבנית, במקביל למסדרי ההוספיטלרים והטמפלרים, קמה קבוצת אנשים אשר חרטה על דגלה להקדיש את חייהם אך ורק לדת. היו אלו מאמינים שראו באליהו הנביא את פטרונם, נביא שאת מלחמתו בנביאי הבעל ביצע על הר הכרמל וכהזדהות לפועלו בכרמל קראו לעצמם בשם כרמליטים.
במסורת הנוצרית אליהו הנביא הוא פרה-פיגורציה של יוחנן המטביל, כלומר, אליהו הנביא מתגלה בדמותו של יוחנן המטביל וכפי שאליהו הנביא מנבא בספר 'מלאכי' על בואו של המשיח, כך יוחנן המטביל מנבא את בואו של ישוע כמשיח.
הנזירים הכרמליטים שהיו סגפניים, רצו לקבע את מושבם ליד מערת אליהו, אך בגלל חוסר במים בסביבת המערה, הקימו את מרכזם ליד המעיין בנחל שיח שבמורדות הכרמל.
המנזר הכרמליטי בנוי כיום מעל מערה טבעית, שמקודשת ע"פ המסורת הכרמליטית בנוסף לאליהו הנביא גם למרים אם ישוע.
בתקופה הממלוכית, הצלבנים מגורשים מהארץ ויחד איתם גם הכרמליטים, שנפוצים למערב, אך משאת נפשם בכל תקופת נדודיהם נשארה להר הכרמל.
במקביל למנזר הכרמליטי המושתת על נזירים, קם באירופה מנזר כרמליטיות, שבו שהו נזירות מאוד סגפניות, שהקדישו את חייהם לדת בתוך תחומי המנזר, עד לסוף חייהן.
לזרם הכרמליתיות יש מנזרים, בנוסף לזה שבחיפה, גם בהר הזיתים הוא הפטר-נוסטר וגם בנצרת ובבית לחם.
בסוף המאה ה-18 הכרמליתים חוזרים לא"י, קונים חלקה על הכרמל ובונים עליו מנזר קטן.
במאה ה-19 הכרמליתים בונים את המבנה הקיים כיום וזאת בתקופה שבה שלט מוחמד עלי שמתיר לבנות מחוץ לחיפה, מעשה שהעות'מאניים לא התירו קודם לכן.
מוחמד עלי היה שליט מצרים תחת האימפריה העותמנית, אך מרד בשלטון ויצא למסע כיבושים ובהם כלל גם את א"י, עלייה שלט בשנים 1831-1841 שבסופם החזירו העותמאנים את שליטתם על א"י.
העת החדשה בא"י תחילתה ב-1799 שנה בה החל מסע כיבושיו של נפוליאון בא"י, כאשר שאיפתו הייתה לכבוש את עכו בה שלט התקיף הבוסני, אחמד אל ג'זאר, וזאת תחת האיפריה העותמאנית.
במהלך המסע לעכו, חלק מחיילי נפוליאון חלו במחלת הדבר ולכן חלקם מושארים ביפו וחלקם מושארים במנזר הכרמליטי.
נפוליאון, שכשל בכיבוש עכו, נסוג חזרה דרומה כאשר במהלך נסיגתו, חיילי אל-ג'זאר טובחים בחייליו, בחולי הדבר שנשארו במנזר ואף בנזירים הכרמליטיים.
בחלוף צבאו של אל ג'זאר, הנזירים הכרמליטים הם שאוספים את עצמות חיילי נפוליאון וטומנים אותן בקבר אחים, עליו מצבים מצבה בצורת פירמידה.
בתחילת המאה ה-19 עבדאללה פחה, שליט עכו בחסות העות'מאניים, מגרש את הנזירים הכרמליטים ממקומם, הורס את מנזרם ובונה מאבני המנזר הרמון לנשותיו וכשהם מקבלים התר לחזור למשכנם, הם הופכים את ההרמון לאגף במנזר החדש שבנו.
בתקופת המנדט, הבריטים חוכרים את המבנה מהכרמליטים ומקמים בו בסיס צבאי ומציבים בו רדאר לתצפת על האוניות בים ומגדלור.
הבריטים הם שנותנים למקום את השם סטלה מאריס שפירושו כוכב הים.
מדינת ישראל חוכרת כיום את המקום מהכרמליטים וממקמת בו בסיס של חיל הים.
סמל הכרמליטים המוצג בחזית הכניסה לכנסייה, מציג בחלקו העליון, יד אוחזת לפיד, היד היא ידו של אליהו הנביא, שהוא פטרונם של הכרמליטים, שעה שהוא הולך להילחם בנביאי הבעל.
בתחתית הסמל מוצג מגן ובתוכו הר המייצג את הר הכרמל שבפסגתו מקובע צלב כאשר משני צדי הצלב שמוטבעים בסמל הכרמליטי, ממוקמים 3 כוכבים המייצגים את שלוש השבעות של הנזיר הכרמליטי: שתיקה, התבודדות ותפילה.
בכניסה לכנסייה מותקן שער כפול כאשר על דלת אחת מוצג אליהו הנביא אוחז בלפיד
ובדלת השנייה מוצגת מרים האוחזת בישוע, שכן הכנסייה מקודשת גם לאליהו וגם למריה.
פרשה הקשורה לזרם הכרמליטי מיוחסת לדניאל רופאיזן שהתפרסמה בארץ בשנות ה-50 ותחילתה במלחמת העולם ה-2 עת בחור יהודי, התחזה לגרמני ומסייע לנאצים בתרגום כתבים, פעילות שהתבצעה עד לחשיפתו.
עם חשיפתו הבחור בורח מהנאצים ומסתתר במנזר כרמליטי ובשלב מסוים הוא מתנתק מיהדותו והופך לנזיר כרמליטי.
לאחר המלחמה דניאל מגיע ארצה, לבוש בגדי נזיר ומבקש בזכות חוק השבות להיחשב לעולה חדש, אך בקשתו נידחת ע"י המדינה. דניאל הגיש עירור לבג"ץ על אי הכרת המדינה לזכותו בהתאם לחוק השבות.
בג"צ אכן מצא צדק בטיעונו של דניאל וכתוצאה מכך נעשה תיקון בחוק השבות והוסיפו את התנאי, שמי זכאי לחוק השבות, הוא מי שאמו יהודייה והוא אינו בן לדת אחרת.
מעל המערה שעליה בנויה הכנסייה, מוצגת הכתובת: אליאס תסביתס, כאשר מעל הקריפטה -(מערה) בנוי האפסיס-(קיר מעוגל בחזית אולם הכנסייה) שבחזיתו נוריות אדומות, כאשר כל נורה, מייצגת מקום בעולם שבו נמצאים נזירים כרמליטיים.
לואיג'י פוג'י הינו נזיר שלמד אומנות באיטליה והוא שצייר את ציורים עם הדמויות התנכיים שעל כיפת הכנסייה.
הכיפה מוחזקת בארבע פינות ובכל פינה, מצויר אחד מארבעת האוונגליסטים שכתבו את הברית החדשה, כאשר בצמוד לכל אוונגליסט יש את האטריבוט-(דמות מיצגת) שלו:
מתי - המלאך, מרקוס - האריה המכונף, לוקס - השור, יוחנן - הנשר.
הכנסייה הינה קתולית ולכן יש בה שפע עיטורים ופסלים, תאי וידוי, אזכור של 14 תחנות הויה-דולורוזה-(מסלול שעבר ישוע בדרכו לצליבה) ומזבח גלוי וזאת לעומת הכנסייה אורתודוכסית המכילה רק איקונות-(תמונות, תבליטים של קדושים) ויש בה איקונוסטזיס-(קיר חוצץ) המסתיר את אנשי הדת מעין המאמינים בכנסייה בשעת התפילה.
המסדר הכרמליטי מאוד סגפני ופילוסופי ושניים מגדולי הפילוסופיים שחיו במסדר הכרמליטי חקוקים בטבלאות: יוחנן של הצלב ותרזה הקדושה.
תרזה מאווילה בת המאה ה-16 הייתה פילוסופית דגולה והיא שכתבה ספר שנקרא בשם
'המצודה הפנימית' והיא גם זאת שייסדה את מנזר הכרמליטיות.
יוחנן של הצלב בן המאה ה-16 היה פילוסוף ונזיר כרמליטי.
'לימודי הצלב' הינו שם של טבלה, שבה חקוקים ידיים מושטות לאור, ספר פתוח, מגן דוד וגדרות תיל ובתחתיתה חקוק השם אדית שטיין.
אדית שטיין הינה יהודייה, שעברה חוויה רוחנית לאחר שקראה את ספרה של תרזה
'המצודה הפנימית', מתנצרת והופכת לנזירה כרמליטית.
בתקופת הנאצים אידית שטיין נתפסת, מוגדרת כיהודייה ונשלחת לאושוויץ, שם היא מוצאת את מותה. לפני מספר שנים, בוותיקן הכריזו עליה כקדושה.
'פרח המזרח' הינו שם טבלה, בה נראית דמות מרחפת המציגה נזירה ערבייה בשם מרים בוארדי. זאת בחורה צעירה ורוחנית, שמייסדת את המנזר הכרמליטי בבית לחם.
דמותה של בוארדי מקודשת לעולם הנוצרי, ללמדנו שהכנסייה היא לא רק לכרמליטיים ולא רק לצליינים אלא גם לערבים נוצרים.
פסל מרים
פסל מרים הממוקם ממערב לכנסייה, נוצק לפני כ-200 שנה, בתקופה שמדינת צ'ילה זוכה בעצמאותה וכציון דרך, השתמשה בחומרי הגלם של תותחי ברונזה ששימשו במלחמה ליצירת הפסל, שהובא ארצה באונייה שהפליגה מצ'ילה כמתנה להר הכרמל.
הקשר בין הכרמל למרים נבע מאחד הכינויים של מרים: 'גבירתנו שעל הר הכרמל'.
קפלת הלב הקדוש
הקמפלה הממוקמת ממערב לכנסייה, ראשיתה ברצונם של הנזירים הכרמליתים לעסוק בחקלאות ואף לבנות טחנות רוח על הכרמל ובכך לפתח תעשייה ליצור קמח.
הניסיון כשל, כי כיווני הרוחות המשתנות לעתים תכופות, פוגעות בכנפיים ולכן הופכו את המבנה לקפלה - חדר תפילה קטן.
הבונקרים
העמדות והבונקרים הממוקמים ממערב לכנסייה, נבנו ע"י הבריטים בזמן מלחמת העולם ה-2 מתוך חשש שהנאצים יבואו מצפון, במטרה לכיבוש את א"י ולכן נרקמה תוכנית לרכז את כל היישוב היהודי הלוחם, על הכרמל ולהילחם פה עד מוות.
התכנית נקראה בשם 'מצדה בכרמל'.
החשש היותר גדול היה מדרום, וזאת בשעה שרומל, הגנרל הגרמני, שעט עם גיסותיו במדבר הצפון אפריקאי ואיים לכבוש את מצרים ולאחר מכן, אין שום כוח שיעצור אותו להגיע לא"י.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.