שמורת עיינות צוקים - עין פשחה
שמורת עיינות צוקים מחולקת ל-3 חלקים: החלק צפוני שמיועד רק לחוקרים, החלק המרכזי שפתוח לקהל הרחב והשמורה החבויה שהכניסה אליה מותרת עם מדריך מקומי.
השמורה מוגדרת כמערכת אקולוגית מיוחדת, וזאת משום שנובעים בה מעיינות חמים המאפשרים צמחייה ובעלי חיים במגוון רחב ביותר.
שטח השמורה היה עד שנת 1967 בידי מדינת ירדן וכביש 90 בקטע הסמוך לשמורה, נבנה רק ב-1970 ולכן מי שרצה לנסוע מקיבוץ קליה לקיבוץ עין גדי בשנים 69-68 היה צריך לנסוע דרך ערד מהלך של כ-6 שעות, בעוד שהמרחק אווירי הוא של כמה עשרות ק"מ בלבד.
היות וים המלח הגיע עד המצוק העתקים, היה שביל להולכי רגל לאורך המצוק שאפשר בכך מעבר רגלי מצפון לדרום.
כשהחלו לסלול את כביש 90 התברר שבעלי חיים שהיו רגילים לרדת ממצוק ההעתקים ולשתות מים בשמורה, הפסיקו לרדת לשמורה בגלל הכביש ולכן בנו בריכת מים ושקתות מבטון על המדרון ממערב לכביש, שמיועד ליעלים ושאר החיות, כדי שלא יצטרכו לחצות את הכביש ובכך למנוע את פגיעתם מכלי רכב חולפים.
פרופ' יזהר הירשפלד שחפר בשמורה ב-2001 חשף חווה חקלאית עם בית גדול המכונה 'ווילה רומית' וכן מכלול תעשייתי שכלל משטח דריכה, בריכות מים ואמת מים, שהניבו לדעתו מסקנה, שגידלו בשמורה את האפרסמון ואף יצרו בו את הבושם וזאת כיון שהמתקן התעשייתי שנחשף בשמורה דומה למתקן שנחשף בעין גדי, שהיה מפעל לייצור בושם האפרסמון.
יש לציין שלמסקנתו של יזהר הירשפלד לגבי יצור בושם האפרסמון, לא שותפים כל החוקרים.
האתר המכונה ה'ווילה הרומית' נינטש ע"פ הממצאים שנמצאו בו, במרד בר כוכבא שאירע ב-135 לספירה.
חלק מהשמורה נסגר למבקרים, עקב ריבוי השרפות בהם, שנגרמו בגלל רשלנות של מטיילים בעת שהותם בשמורה.
השרפות בשמורה ניזונות מהמון קנים יבשים ועצי אשל יבשים שנשרפים בקלות ומאד מקשים לכבותה, אך בגלל המעיינות הנובעים בשמורה קצב הגידול של הצמחייה די מהיר והשמורה מתחדשת יפה.
על מנת למנוע שרפות, הוכנסו חמורים לשמורה וזאת בכדי שיאכלו חלק מהענפים היבשים ובהליכתם ייצרו שבילים בתוך הסבך, שישמשו מעין פסי אש.
אגם אמנון שבשמורה, היה בעבר הלא רחוק הרבה יותר גדול, אך עקב נסיגת המעיינות מזרחה, כתוצאה מהתייבשות ים המלח, כמות המים המגיעה אליו הינה מזערית.
הצמחייה בשמורה כוללת את הימלוח, מלוח, מלחית, אשל, אשליל שכולם הם צמחים שיכולים להתמודד עם מים מליחים.
נקודת המפגש בין המים המתוקים שנובעים מתוך ההרים לבין המים המלוחים של ים המלח, נקראת הפן הבייני.
כשים המלח נסוג, הפן הבייני נסוג יחד אתו ואף הנביעות זזות במקביל לנסיגת הים והתוצאה היום שכולן יותר מזרחיות.
תופעת תזוזת המעיינות. נובעות מכך שמי גשמים שיורדים בהרי יהודה מחלחלים לתת הקרקע ומגיעים עד למאגר האקוויקלוד, שזו שכבת סלע אטימה למים.
בגלל השבר, הזרימה נעצרת ואז המים עולים בסדק לכל אורכו ע"פ עיקרון כלים שלובים.
המעיין בשמורה הוא מעיין העתק הנקרא גם מעיין שבר, שבזרימתו במעלה השבר, המים עוברים דרך מים מלוחים ולכן בנביעה נובעים מים מליחים, בטמפ' משתנה וזאת בהתאם לאחוז המליחות כלומר, מים יותר מלוחים הם יותר חמים.
כשהמפלס היה גבוה יותר, שטח השמורה היה מכוסה מים וכשהים נסוג מזרחה, החלו לצמוח הצמחים על השטח שנחשף.
השטח החשוף ללא צמחיה המגיע עד הים, נובע משינוי סוג הקרקע, זו נקודת המעבר מחלוקי הנחל אל החרסית.
חלוקי הנחל והחרסיות מגיעים עם סחף משיטפונות בנחלים ומהירדן, היות והחלוקים כבדים יותר הם שוקעים ראשונים והחרסית אחריהם, כך שעם הזמן נוצרים אזורים של חלוקי נחל ואזורים של חרסית.
בין חלוקי הנחל המים יכולים לזרום ואילו החרסית היא אטומה למים ולכן נוצרים מיקרו קניונים ובהם ערוצים שבתוכם המים זורמים אל הים.
מי המעיינות הזורמים בערוצי החרסית ובין אזורי חלוקי הנחל, שוטפים את המלח ומאפשרים בכך צמיחתם של צמחים.
שאר השטח הוא כל כך מלוח שאפילו הצמחים העמידים למלח לא יכולים לגדול בו.
דרור הירדן שהינו סוג של ציפור דרור, בונה קינים גדולים בראשי העצים עם כמות גדולה של ענפים שמבודדת אותם מהחום ששורר במרבית השנה באזור.
ברקנית האשל היא חיפושית ירוקה, שחיה על עץ האשל, אוכלת את פרחיו ומטילה עליו ביצים, הזחלים שבוקעים מהביצים מכרסמים את ענפי העץ מבפנים והופכים בתוכם לגולמיים.
נמלה אורגת האשלים, שייכת למשפחת נמלים טרופיות שחורות שחיות על עצי אשל ויש להן שיתוף פעולה מדהים עם החרק גבנונית האשל.
גבנונית האשל מסוגלת להיצמד לעץ האשל, להחדיר את הכפות שלה לעץ ולמצוץ את הסוכרים והחלבונים מעורקי העץ, אך היא לא צריכה את הסוכרים ולכן היא מפרישה אותם ולזה בדיוק מחכה נמלת אורגת האשלים, שאוהבת מתוק וניזונה מהסוכרים שמפרישה הגבנונית על עצי האשל.
בעוד הגבנונית מספקת סוכרים לנמלה, גומלת לה הנמלה במתן מחסה מפני אויבים ומזג אויר וזאת על ידי כך שהיא לוקחת זחל של נמלה ולוחצת עליו עד שהוא מוציא קורים ומהקורים הללו היא טווה קן סגור לטובת הגבנונית.
השמורה מהווה גבול תפוצתה הצפוני בעולם של הנמלה האורגת.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.
קישור לאתר של הרשות הטבע והגנים.