אנדרטת עוז 77
הביטוי עֵמֶק הַבָּכָא היינו כינוי לשדה קרב, שהיה לאחד מסמלי הגבורה במלחמת יום הכיפורים שמשתרע במרחב מישורי מבותר בצפון רמת הגולן בין הר חרמונית בצפון לרכס "הבוסטר" שבדרום.
המרחב קיבל את שמו לאחר מלחמת יום כיפור, שבמהלכו נערכו בו קרבות עקובים מדם נגד הצבא הסורי ובשל כך קיבל ביטוי מליצי שמשמעותו מקום של צער וכאב ומקורו בפסוק מספר תהילים "עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ"
טרום מלחמת יוה"כ התרחש קרב אווירי. שבמהלכו הופלו 13 מטוסי מיג סוריים ובעקבותיו גברה המתיחות בין סוריה לישראל שבמהלכה הועלתה הכוננות ברמת הגולן בשני הצבאות.
לבקשת אלוף פיקוד צפון יצחק חופי, תוגברו כוחות צה"ל ברמת הגולן בחטיבה 7 - חטיבת שריון בפיקודו של אל"מ אביגדור "יאנוש" בן גל שלא הכירה ולא התאמנה ברמת הגולן.
תת-אלוף רפאל איתן-רפול, מפקד אוגדת רמת הגולן, פרס את כוחות השריון שעמדו לרשותו במערך מתוגבר לגזרה הצפונית, על בסיס הערכה שהמאמץ הסורי העיקרי במתקפה, אם תבוא יהיה בגזרה בין הר חרמונית לרכס "הבוסטר".
המתקפה הסורית נפתחה ביום כיפור ה-6.10.73 בשעה 14:00 בהרעשה ארטילרית כבדה ובהפצצה אווירית מסיבית על רמת הגולן ומיד לאחריהן בתנועה של כוחות שריון גדולים לשטח ישראל.
הכוח הסורי שהוטל למערכה כלל שלוש דיביזיות ממוכנות עם חטיבה משוריינת בכל אחת מהן ומאחוריהן עוד שתי דיביזיות משוריינות שהסתכמו בכ-1,400 טנקים.
כוחות צה"ל ברמת הגולן מנו בעת פתיחת המלחמה שני גדודי חי"ר במוצבים ושתי חטיבות שריון - חטיבה 188 וחטיבה 7 שהסתכמו בכ-177 טנקים.
עם תחילת המתקפה, הבקיעו הסורים את קו המעוזים ברמת הגולן בשני צירי תנועה עיקריים בדרום הרמה ובצפונה.
כוחות השריון של צה"ל ניהלו קרבות מטווחים קצרים בניסיון לבלום את התקדמות הסורים ולמרות נחיתותם המספרית, הצליחו כוחות צה"ל לבלום את המתקפה בגזרה הצפונית, תוך כדי פגיעה בעשרות טנקים סורים.
בגזרה הדרומית שם ניהלה חטיבה 188 קרב קשה לא פחות, הצליחו הסורים לפרוץ ולהתקדם לכוון דרום מערב הרמה.
בתום יום הלחימה הראשון נותרו ברמה כ-30 טנקים ישראלים כשירים בלבד.
ביום השני למלחמה הוצאה חטיבה 188 מהסד"כ הצה"לי, לאחר שנשחקה ועיקר מפקדיה ולוחמיה נהרגו או נפצעו.
בליל ה-7-6 באוקטובר פונו תושבי היישובים ברמת הגולן.
בבוקר ה-7 באוקטובר הגיעו כוחות שריון מילואים לרמה והצטרפו ללחימה ובמקביל נוספה למערכה דיביזיית שריון סורית נוספת שהחלה בתנועה לשטח ישראל בדרום הרמה.
כוחות הדיביזיה הסורית, העמיקו את אחיזתם במרכז הרמה ובדרומה, השתלטו על פאתי מחנה נפח והמשיכו מערבה על הציר המוביל לגשר בנות-יעקב שעל הירדן ונבלמו רק כ-10 ק"מ ממזרח לירדן ומשם נהדפו חזרה מזרחה.
בדרום הרמה הגיעו הסורים עד אזור צומת קצרין ותפסו שטחים שולטים לעבר מורדות הרמה ועמק הירדן באזור היישובים נוב ואל-על.
בסיוע חיל האוויר ולאחר לחימה עיקשת ועקובה מדם הצליחו כוחות השריון הצה"לי למנוע התקדמות נוספת של הכוחות הסוריים.
בבוקר ה-8 באוקטובר פתח צה"ל במתקפת נגד בדרום רמת הגולן, אשר הביאה לנסיגת הכוחות הסורים מזרחה לרמת הגולן.
בגזרה הצפונית נמשכו קרבות הבלימה.
הר חרמונית והרכסים הנמוכים המתמשכים דרומה לו, יוצרים צורת פרסה ושולטים מ-3 עברים לכוון מזרח על פתחת קונטרה הצפונית שהינו מרחב מישורי בין קונטרה לבין הישוב הסורי ח'אן ארניבה, המאפשר תמרון ואש לכוחות שריון ויכולת פריצה לעומק השטח הישראלי.
והיה ותהיה הצלחה בפריצת השריון הסורי דרך פתחת קונטרה הצפונית, היא תהווה עבור הכוח הסורי יתרון שליטה על רכסי בנטל, אביטל ובראון הסמוכים וגם לכוון מערב.
ולכן, בשל חיוניותם המשמעותית של רכסים אלה, הן למגן והן לתוקף, נערכו מראשית המלחמה קרבות קשים על השליטה בהם.
התקפה ראשונה של חטיבה ממוכנת 121 מדיביזיה 7 הסורית, נערכה לעבר פתחת קונטרה הצפונית בין ה-6 ל-8 באוקטובר, כאשר מולם עמד גדוד טנקים 74 מחטיבה 188 שניהל את קרב ההגנה העיקרי בגזרה זו בשני ימי הלחימה הראשונים.
לכותרת קרב עמק הבכא מכוונים לרוב לקרב שריון בשריון אשר התנהל ב-9 באוקטובר בגזרתה של חטיבה 7.
בשחר ה-9 באוקטובר, נערכה התקפה נוספת של דיביזיה 7 הסורית לעבר מרחב קוניטרה- החרמונית, במטרה להבקיע את קו ההגנה הישראלי וזאת בסיוע של חטיבת טנקים 78 הסורית המצוידת בטנקי מערכה חדישים מסוג T62.
המתקפה הסורית בה השתתפו קרוב ל-100 טנקים, כללה גם הרעשה ארטילרית כבדה שבמהלכה חלק מן הכוחות הסורים חדרו למרחב הישראלי דרך שטח מבותר במהמורות שלמרגלות הר החרמונית-עמק הבכא, במטרה לכבוש את קו עמדות השליטה הישראליות, קרי הרמפות.
מול הכוח הסורי, ניצבו כוחות שריון וחיל רגלים משוריין מצומצמים ושחוקים מן הגדודים שהיו תחת פיקודה של חטיבה 7:
גדוד טנקים עוז 77 של חטיבה 7 בפיקודו של סא"ל אביגדור קהלני שמונה למפקד הגזרה, כוח מגדוד טנקים 74, כוח מגדוד טנקים 71, כוח מגדוד חרמ"ש 75 ופלוגה ג' מגדוד 82 המכונה כח 'טייגר' בפיקודו של סרן מאיר זמיר.
למרות עדיפותם המספרית של הכוחות הסורים, הצליח הכוח הישראלי לשמור על אחיזתו בעמדות ששלטו על המרחב ממנו ניסו הסורים להגיח ואף הצליח לפגוע בעשרות טנקים ונגמ"שים סורים, לעיתים בקרבות פנים אל פנים מטווחים קצרים ביותר.
על חלקו בקרב קיבל אביגדור קהלני מג"ד עוז 77 את עיטור הגבורה.
ברגע הקריטי של הקרב, כאשר לא נותרה תחמושת בבטן הטנקים והמג"ד קהלני נאלץ לבקש מהמח"ט אישור לסגת מעמדותיו הצטרף לקרב כוח תגבור רענן בן 11 טנקים מגדוד 53 בפיקודו של סא"ל יוסי בן חנן, אשר תפס את רכס ה'בוסטר' החולש על שדה הקרב מאגפו הדרומי ובכך סייע לכוחות הלוחמים.
פלוגתו של סרן מאיר זמיר-'כוח טייגר', הצליחה באותו שלב להשמיד עשרות משוריינים חלקם מחטיבה משוריינת מספר 43 של דיביזיית 9 שהייתה בדרכה לגשר בנות יעקב.
על חלקו בקרב קיבל מאיר זמיר מ"פ פלוגה ג' - 'כוח טייגר' את עיטור העוז.
שעות ספורות לאחר מכן, התקבל דיווח מתצפית מודיעין, שבעורף הדיביזיה הסורית, נצפתה תנועת נסיגה של כוחות, מזרחה משדה הקרב.
המידע על נסיגת הכוח הסורי, הועבר מיד דרך מפקדות האוגדה והחטיבה לכוחות הבולמים שהיו על סף קריסה וסייע להם להחזיק מעמד עד שכל הכוחות הסורים בחזית החלו לסגת תהליך שהתרחש לקראת צהרי היום.
כישלון הפריצה הסורי בעמק הבכא ובלימתם של הכוחות הסורים בשאר הגזרות ברמה, הביאו לשבירת המאמץ הסורי לכיבוש הגולן ולמפנה במערכה כולה, שבא לידי ביטוי שב-10 באוקטובר נהדפו הסורים מכל רמת הגולן, מלבד מוצב החרמון שנותר בידיהם עד היום האחרון לקרבות.
בסיום ימי הקרבות, נמנו בתוך גזרת עמק הבכא כ-260 שלדות שרופות, שנבעו ממקצוענותם של לוחמי צה"ל ובכך מנעה את כיבוש הגולן.
האנדרטה שבעמק הבכא, מציינת את המקום שאליו הגיע טנק סורי, חטף פגיעה ונעצר וממנו החלה תפנית הקרב .
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.
