גבעת אלכסנדר זייד
פסל הסוס ורוכבו, שעוצב ע"י הפסל דוד פולוס ב-1941 תחילה בגבס ולאחר מכן בברונזה הוקם בעקבות בקשתה של ציפורה, אשתו של אלכסנדר זייד, להקים אנדרטת הנצחה לזכרו של בעלה, שנרצח ב-1938 ע"י פורעים ערביים.
עמק יזרעאל, בהיותו יעד התיישבותי, קק"ל רכשה בתחומו 4 גושי קרקעות: שייך איבריק חרתייה (קיבוץ שער העמקים) קוסקוס וערדסקוס (חלק מקרית טבעון).
כתוצאה מפער הזמן הרב, שבין קניית הקרקע ועד לשלב התיישבותי, נוצרה בעיה משפטית שנבעה מהחוק העותומני שאומר שאם רכשת קרקע ובמשך 3 שנים לא ביצעת שום פעולה אקטיבית בקרקע הזו, בעל הקרקע מאבד חלק מזכויות הקניין בקרקע, ובנוסף, אם מישהו נכנס לקרקע שאינה שלו, ועושה בה פעולות אקטיביות, הוא זוכה בחלק מזכויות הקנין בקרקע, למרות שהוא לא הבעלים שלה.
מאחורי הרעיון הבסיסי של החוק, עומד הרצון של השלטון העותומני לגביית מיסים, ולכן אם קק"ל קנתה שטח ולא בנתה עליו שום יישוב, ובמקביל יש שבט בדואי שעולה לחלקה הנתונה לרעות עם עדריו, השבט מקבל זכויות קנין בקרקע, מבחינה משפטית.
ולכן, על מנת למנוע כניסת עדרים לשטחי קק"ל הבלתי מיושבים, הוקמו חוות בודדים על כל שטח שנקנה, שנקראו 'שומרי השדות והיערות', שתפקידם היה להסתובב בשטח עם סוסו ולשהות באוהל שהוקם לצורך לינה.
עיסוק זה של השומר, היה מספיק טוב לקיום התנאי בחוק 'פעולות בקרקע' כדי לשמור על הזכות על השטח, כי לפעמים לקח כ-25 שנה עד שהקימו בחלקה יישוב קבע.
אלכסנדר זייד, היה אחד מאותם בחורים שנקראו 'שומר השדות והיערות'.
תחילת דרכו של אלכסנדר זייד, שמוצאו ממשפחה סובוטניקית, החלה עת עלה ארצה במסגרת העלייה השנייה והקים ב-1907 יחד עם חבורת צעירים בביתו של יצחק בן צבי ארגון סודי בשם 'בר גיורא' על שם אחד ממפקדי ירושלים במרד הגדול, ששם לו כמטרה לקחת את גורלו בידיו ולהפעיל נשק במידת הצורך, שסיסמתו 'בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום'.
לאחר שנתיים של פעילות, הקימו אנשי 'בר גיורא' את ארגון 'השומר' שייעודו שמירה ביישובים, על גבי סוסים, כאשר לבושים בגלביות, עם חגורות כדורים על החזה ודוברים ערבית.
כיעד נוסף של חזון ה'שומר' הם מקימים ב-1916 את הישוב הראשון, קיבוץ 'כפר בר גיורא' בגליל העליון, ששינה את שמו ב-1918 ל'כפר גלעד' ע"ש ישראל גלעדי שהיה אחד ממנהיגי הקבוצה.
אלכסנדר זייד עזב ב-1923 את כפר גלעדי, ובהייתו אחוז באתוס הלאומי של הקמת יישובים, הגיע ב-1926 במסגרת קק"ל לגבעת שייך איבריק והתיישב בה עם משפחתו בחוות בודדים, כאשר בשנים הראשונות הם היו לבדם במרחב, בעוד הערבים המקומיים רואים בשומר הבודד אחד שמונע מהם לעלות עם העדרים על השטח ולקבל עליו זכויות קרקע.
במהלך המרד הערבי הגדול שהתרחש בשנים 1939-1936 היהודים החליטו ליצור תגובה ציונית הולמת, בהקמת 53 ישובים במסגרת פרויקט 'חומה ומגדל' שהראשון ביניהם הוא היישוב תל עמל - ניר דוד שבעמק חרוד.
במסגרת זו הוקם גם קיבוץ אלונים, שמקומו הזמני היה בסמיכות לגבעה עליה מוצב הפסל שחבריה נעזרו מאוד באלכסנדר זייד, שהיה ותיק באזור ולכן הוזמן גם לאספות חברים להתייעצויות ולפגישות.
לאחד ממפגשי החברים באלונים שהתקיים ב-11.07.1938 הוזמן אלכסנדר זייד וזאת על מנת להביע את דעתו בהחלטה עקרונית שמשמעותה לאיזה כיוון כלכלי הקיבוץ יפנה את משאביו, האם להיות עובדי אדמה או רועי צאן.
אלכסנדר זייד שרצה לשכנע את חברי הקיבוץ לקנות עדר צאן, סיכם שיבוא לאספה להציג את דעתו, ואכן בערבו של יום, הוא יצא מביתו על סוסתו, כאשר בדרך, במקום שכיום מוקם בו גן לזכרו אלכסנדר זייד שבקריית עמל הסמוכה לגבעה, ארב לו בדואי בשם קאסם טבאש משבט טבאש, שירה בו בגב והרגו.
באותה שעה חיכו לו החברים באלונים, וכשבושש להגיע לאספה, יצאו לחפשו לאורך השביל בין שייך איבריק לקיבוץ אלונים, ומצאו אותו מתבוסס בדמו, והוא בן 56 במותו.
הרצח עורר הדים גדולים בארץ, היות ואלכסנדר נחשב לגיבור התקופה, ולאחר שערכו לו לוויה ממלכתית רבת משתתפים עם כל מנהיגי היישוב היהודי, הוא נקבר בבית הקברות של 'אגודת השומרים' הסמוך למקום שבו מצא את מותו.
הנהגת היישוב החליטה שהרצח לא יכול לעבור בשתיקה, ולכן פעלה רבות למצוא את הרוצח, ואכן מידע לזהות הרוצח הגיע לפלמ"ח ובחודש ינואר 1942 נשלחת חוליה של 4 חברי פלמ"ח למאהל של שבט טבאש, נכנסו לאוהל של קאסם ושאלו אותו: אתה קאסם טבאש ? שענה מיד: 'ידעתי שיום אחד תגיעו אלי'.
חברי החוליה לקחו את קאסם לואדי הסמוך, ערכו לו משפט שדה, וירו בו למוות ובכך נקמו את מותו של אלכסנדר זייד.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.