

גן לאומי שבטה
שבטה המוגדרת כאתר מורשת עולמי, נוסדה בימי המלך הנבטי חרתת ה-4 בראשיית המאה ה-1 כעיר שכיום עטופה במסתורין היות ויחסית לערי המדבר האחרות, היא מאוד מפוארת אך היא לא ממוקמת על דרך הבשמים ואין בה מקורות מים יציבים.
בניגוד לכל ערי המדבר שהיו בהם מקורות מים קבועים וראייה, ליד עבדת נובע המעין עין עבדת, ליד ניצנה יש בארות הניזונים ממי התהום בנחל ניצנה, ליד ממשית נמצא עין ירקעם, בחלוצה ורחובות יש בארות על נחל הבשור ורק בשבטה אין שום מקור של מים טבעי ולמרות זאת העובדה שבשבטה האמורה להיות במצוקת מים, בכל זאת היא מכילה בריכות מים פתוחות שמבזבזות מים רבים כתוצאה מאידוי והמפליא מכל הוא שתושביה הצליחו לגדל בתחומה ירקות, גפנים וגידולים אחרים.
בין 195 הפפירוסים שנחשפו בניצנה נמצאו רישומים שבהם מתואר חג של אחד הקדושים שההגעה אליו מתייחסת למורה דרך המתגורר בשבטה שממוקמת על הדרך בין באר שבע לסיני וכך נחשף בפפירוס מס. 89: 'סך הכל שליש סולידי כולל שכר טרחתו של כותב שטר המכירה, שולם למלווה הסראצני שלקח אותנו אל ההר הקדוש שליש סולידי. הוחזרו לנו על ידי האב מרטיריוס 270.5 סולידי. הלכנו לתפילות בהר הקדוש ונתנו מנחה בערך סולידוס אחד. הוצאות עבורכם כוללים קניית דגים ושקדים- סולידוס אחד. תרמנו בהר הקדוש בשם החבורה מעירכם 10 סולידי וכן בשם... 7 סולידי, 20 מודיי של חיטה שנישאו על גב הגמל ששכרנו מן הסראצנים ועל כך קיבל....חשבון קנייה וקבלות....בחודש דיוס נקנתה נאקה..... כמו כן נקנה גמל בשליש סולידי, אתון בשליש סולידי, ועבור הנסיעה לניצנה שליש סולידי...' ובפפירוס ניצנה 72 נכתב: 'בשם אלוהים הגדול מאבו-ראשיד המושל, לג'ורג' איש ניצנה תודות לאל, כאשר יבוא אליך אבו אל מרג'ירה הייה אדיב אליו וסדר עבורו איש מניצנה להיות לו מורה דרך, בדרכו להר הקדוש וכן דאג לו לתשלום'. לאור הכתוב, ייתכן מאוד שעיר שלמה הצליחה להתקיים על תיירות המבוססת על תנועת ערה של עולי הרגל אל ההר הקדוש.
נטישה הדרגתית של תושבי שבטה החלה במהלך הכיבוש המוסלמי (638) ולמרות שלא היה אלים והרסני וזאת מתוך ראייה שהדלתות והחלונות של בתי התושבים ברובם אטומים באבנים, למדים שיתכן כשהמצב הכלכלי החמיר, התושבים אורזים לאיטם את החפצים אוטמים בכוונה את בתיהם ועוברים למקום אחר, בתקווה שיחזרו אליהם בעתיד.
אחת המסקנות למצבם העגום של התושבים בתקופה המוסלמית, נבעה מכך שבתקופה הביזנטית (638-324) השלטון ראה באזור הזה שטח ספר וגבול ולפיכך ראה במתיישבים שגרו במרחב חלוצים שצריך לשמור עליהם כדי שהספר יתפתח ולכן פטר אותם מתשלומי מיסים ויתכן שגם תיגמל אותם במענקים.
כשהמוסלמים כבשו את המרחב הם עברו בו והמשיכו הלאה, מבחינתם זה לא הגבול אלא סתם חלק מהאימפריה המוסלמית שאינו חשוב במיוחד ועל כן הם דרשו יושביו מיסים כמו בכל מקום אחר באימפריה שלהם.
באקלים הקשה וכתוצאה מכך מהתנאים הקשים היה משתלם לחיות במדבר בלי עול המיסים, אך כפי הנראה ביטול הפפטור מהמיסים למוסלמים שינו את המשוואה ואז החלו לנטוש, משפחה אחרי משפחה וקיוו לחזור כשישתפר המצב.
סברה לטענת הנטישה נובעת מפפירוס ניצנה 75: 'הננו מבקשים להודיעך הוד אצילותך אהוב האל, שקיבלנו איגרת מאת הוד מעלתו האדון שמואל, ובו הוא מזמין אותך ואותנו שנבוא יחד ונגיש בקשה למושל המכובד, כי יעניק לנו הקלה, כי המסים גורמים לנו קשיים רציניים ואיננו מסוגלים לשאת עול מיסוי אשר כזה. רשום נא לפניך כי מחר יום שני אנו נגיע לעזה. היננו 20 איש. אנא בוא גם אתה, כדי שנוכל להיות בעצה אחת ובדברים אחדים. לאחר שתקרא באיגרת זו שלח אותה לניצנה. כתבנו לשבטה. במזל טוב ובריאות טובה לך'.
רק בשבטה רואים בתים שנאטמו, רחובות וחלוצה אף הם ננטשו בהדרגה ולא נחרבו, אך שתי הערים האלה סבלו קשות משוד אבנים לכיוון עזה והן לא השתמרו כמו שבטה ואילו בניצנה לא בוצעו חפירות מסודרות ולכן קשה לדעת לגביה. עבדת היא דוגמה יוצאת דופן, כי היא כנראה כן חרבה בכיבוש המוסלמי.
חשיפת שבטה נעשתה ע"י פאלמר ב-1870 עת המקום נקרא בערבית סוביטה, שם שמשמר את השם העתיק ולכן לא הייתה בעיית זיהוי.
המשך החפירות בשבטה נעשו ע"י משלחת בריטית בניהולו של קולט, שחפרה באתר בשנים 1936-1934 ובגלל בצורת נוצר מצב של מחסור במי שתיה באתר ולכן עברה המשלחת להמשך חפירות בניצנה, שבה נמצאו בארות מים המכילים מים במהלך כל השנה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.