גן לאומי תל ערד
יחידת נוף בקעת ערד באר שבע, בו שוכן האתר, מפרידה בין שני אזורים גיאוגרפים: הר חברון מצפון והנגב מדרום, ובכך שימשה אזור מעבר חשוב לאדם, גם מצפון לדרום וגם ממערב למזרח.
האתר מכיל 2 אזורים: שרידי עיר מהתקופה הברונזה הקדומה (2,200-3,300 לפנה"ס) ותל מצודות מתקופת הברזל (586-1,200 לפנה"ס).
מהעת שערד הקדומה חרבה ב-2,650 לפנה"ס ועד הקמת המצודה הישראלית במאה ה-10 לפנה"ס, תקופה בת מאות שנים, המרחב היה שומם לחלוטין מהתיישבות.
הסיבה הרווחת במחקר לאי התיישבות במרחב, נובעת מההנחה שהיה שינוי אקלימי משמעותי באלף ה-3 לפנה"ס, שבא לידי ביטוי בכך שכמות המשקעים שיכלה לקיים חיים ירדה באופן משמעותי, עד כדי כך שלא מאפשר גידולים ולא מאפשר חיים במקום.
כיום ממוצע המשקעים בשנה בתל ערד הינו כ-170 מ"מ, בעיר ערד החדשה כ-140 מ"מ ומזרחה לה אף פחות מזה.
כשיורדים משקעים על אדמת לס, שהינו סוג הקרקע במרחב, ציפוי הקרקע נאטם, ומתחילה תופעה של נגר עילי, שמתבטאת בשיטפונות, אותם ניתן לאגור במקומות הנמוכים, וכך לאגור מים עבור החקלאות.
את משמעות כמות המשקעים ניתן לראות בהבדל המרחב שמצפון לב"ש שם כמות המשקעים היא מעל 200 מ"מ, מרחב המאפשר חקלאות, לבין המרחב שמדרום לב"ש, שם כמות המשקעים היא פחות מ-200 מ"מ, כמות שאינה מאפשרת חקלאות.
מהתקופה הכלקוליתית (3,300-4,300 לפנה"ס) נחשפו באתר שרידי יישוב קטן פרוז ללא חומה, כחלק ממערך ישובים נוספים מאותה תקופה, שנחשפו לאורך בקעת ערד-ב"ש.
תקופה הברונזה הקדומה, מאופיינת בתהליך של העיור בארץ, כלומר הוקמו יישובים עם חומה בהרבה מקומות בארץ, כמו במגידו, בעי, באפק, בירמות ועוד, כאשר בערים אלה היו מרכזים עירוניים, מקדשים וכו'.
באתר הוקמה עיר כנענית גדולה המשתרעת על פני שטח של כ-100 דונם, ובגובה של כ-550- מטר מעל פני הים.
חשיפת הממצאים באתר נעשתה רק בחלק הדרומי של העיר הכנענית וזאת בעיקר ע"י רות עמירן כלת פרס ישראל, שהקדישה את רוב פעילותה לחשיפת העיר, והיא שהנחילה את הגדרת 'הבית הערדי' יחידה שכוללת חצר פתוחה עם פתח למזרח, חדר מגורים גדול וחדר צדדי קטן.
ייחודה של העיר הכנענית מתבטא בכך שהאתר הינו חד-שכבתי, כלומר, בהסרה מעטה של פני הקרקע, כל שרידי העיר הקדומה נחשפו, עיר שהתקיימה כמה מאות שנים.
מאפייני עיר כנענית מתבטאים בקיומם של חומות ובהן שערים, תכנון עם רחובות ואזורים כאשר יש הפרדה בין אזור המגורים לאזור הציבורי ולאזור הפולחן.
ערד נזכרת לראשונה במקרא בספר דברים "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ-עֲרָד, יֹשֵׁב הַנֶּגֶב, כִּי בָּא יִשְׂרָאֵל דֶּרֶךְ הָאֲתָרִים; וַיִּלָּחֶם, בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ, שֶׁבִי" עת בני ישראל בדרכם ממצרים לא"י (סוף המאה ה-13 לפנה"ס) נלחמו בחיילי מלך ערד, אך מובסים בקרב.
עדות ארכיאולוגית לישוב כנעני מתקופת הברונזה המאוחרת (1,200-1,550 לפנה"ס) לא נמצאה בערד, ומכאן נובעת המסקנה שהקרב המוזכר במקרא אינו אמין.
בתל המצודות נחשפו ממצאים ארכיאולוגיים מ-6 שש מצודות ישראליות ו-3 מצודות נוכריות, שנבנו אחת על גבי רעותה לאורך מאות שנים.
המצודה הראשונה מתוארכת לתחילת המאה ה-10 לפנה"ס, השנייה למאה ה-9, השלישית למאה ה-8 (שלטון עוזיהו) הרביעית לסוף המאה ה-8 (שלטון חזקיהו) החמישית תחילת המאה ה-6 והששית מתוארכת מעט לפני החורבן ע"י הכובש הבבלי (586 לפנה"ס).
בתקופה הפרסית נבנתה על המצודות הישראליות עוד מצודה ועליה מצודה בתקופה ההלניסטית ומעל כולם נבנתה מצודה בתקופה הרומית שמהווה את אחרונת המצודות בתל.
הארכאולוג יוחנן אהרוני, שחפר באתר, חשף בפינה הדרומית ליד החומה 90 אוסטרקונים (שבר חרס עליו כיתוב) הכתובים בכתב עברי קדום, עוד כמות כזו של אוסטרקונים בארמית ועוד מספר חרסים הכתובים ביוונית, המהווים יחד את הממצא האפיגרפי הגדול ביותר שנמצא מהתקופה הישראלית.
הכתובות אינן שלמות, והן מוצגות במוזיאון ישראל.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.