מחנה המעפילים (עתלית)
מחנה המעפילים בעתלית מנציח את תקופת ההעפלה שהחלה ב-1934 עת הבריטים קבעו מכסת עלייה של יהודים לארץ ישראל, שבאה לידי ביטוי במספר נתון של סרטיפיקטים (רישיונות עלייה) לכל שנה.
ההסתדרות הציונית הייתה בתחילה אחראית לחלוקת הסרטיפיקטים, אך בראות הבריטים שההסתדרות לא הצליחה לבצע את פעילותם נכונה, הם לקחו על עצמם את האחריות לחלוקת הסרטיפיקטים.
היות ומספר היהודים שרצו לעלות ארצה בעת ההיא, היה גדול יותר ממספר הסרטיפיקטים שהוקצו ע"י הבריטים, החלו ניסיונות של יהודים רבים להגיע לא"י גם בדרכים בלתי חוקיות, תקופה שנמשכה עד ערב קום המדינה ב-1948.
במהלך תקופת ההפעלה, המעפילים הבלתי ליגליים שנתפסו ע"י הבריטים, הובאו למחנות מעצר בעתלית, שהוקם ב-1939 ע"י הבריטים, שיהווה את מחנה המעצר המרכזי שבמקביל לו נבנו גם מחנות מעצר בצריפין ובחוף שמן בחיפה.
תקופת ההעפלה (מילה תנכית שפירושה לעלות עם קשיים) התפרסה ל-3 תקופות משנה:
תקופה ראשונה להפעלה התרחשה לפני מלחמת העולם ה-2 (39-34) עת קבוצות של צעירים ציונים חברי תנועות נוער, שהאומדן למספרם הכיל כ-22,000 מעפילים הצליחו לעלות ארצה ב-50 אוניות.
תקופה שנייה לההעפלה התרחשה במהלך מלחמת העולם ה-2 שבה מספר המעפילים היה רק כ-15,000 יהודים שהצליחו לעלות ארצה ב-25 אוניות, למרות הקושי הגדול לצאת ממדינות אירופה והשגת כלי שיט זמינים להפלגה, שכן כל כלי השייט הוסבו לשימושי המלחמה.
במקביל, התרחשו ב-1939 שני אירועים חשובים:
א. התפרסם 'הספר הלבן' שהינו מסמך מדיניות בריטי, שהגביל את העלייה של יהודים לא"י ל-75,000 איש בלבד ב-5 שנים והוסיף עוד הגבלות קשות כהנה וכהנה לגזירה וזאת בניגוד לרוח הצהרת בלפור.
ב. הוקם ארגון חשאי בשם 'המוסד לעלייה ב' שהוקם ע"י ההגנה בראשות שאול מאירוב (אביגור) שארגן את העלייה הבלתי ליגלית של המעפילים מרחבי אירופה לא"י.
תקופה שלישית להעפלה התרחשה לאחר מלחמת העולם ה-2 שנמשכה עד ערב הקמת המדינה, תקופה שבה הגיעו לארץ כ-100,00 יהודים שהיוו את שארית הפליטה שנמלטה מאירופה ב-60 אוניות שרובם נעצרו ע"י הבריטים ונושאיהם נשלחו למחנות המעצר.
עקב מספרי המעפילים, שהבריטים לא שיערו שיכילו כל כך הרבה אנשים, הוחלט על ידם ב-1946 במסגרת 'מבצע איגלו' להקים מחנות מעצר בקפריסין ולשם החלו להגלות את המעפילים שאוניותיהם נעצרו ע"י הבריטים.
מיד עם בהקמת המדינה יושבי המחנות בארץ שוחררו והמעפילים הפכו לאזרחים, לעומת זאת יושבי המחנות בקפריסין שחררו בהדרגה ע"י הבריטים למתחם בעתלית, שהיווה מחנה מעבר החל מ-1946
מקרה יחיד של גירוש התרחש ב-1940 עת אונייה בשם 'אטלנטיק' נעצרה וגורשה לאי מאוריציוס, אי נידח באפריקה ו-1,600 המעפילים שהיו על סיפונה נכלאו בו למשך 5 שנים.
אחרי קום המדינה הוסב האתר למעברה עבור העולים חדשים, שהגיעו ארצה בהמוניהם ואילו ב-1956 אחר מבצע קדש ולאחר מכן ב-1967 אחרי מבצע ששת הימים, הפך האתר למחנה שבויים עבור שבויי המלחמה ממדינות ערב.
בשנות ה-70 נינטש האתר והחל לעבור תהליך של ביזה והרס שנבלם בהתערבות המועצה לשימור אתרים שלקחה על עצמה את שימור האתר.
היות ומ-100 צריפי מגורים שהיו פזורים בשטח בשיא פעילות המחנה, כמעט לא שרד אף צריף שוחזר האתר וב-1987 נפתח האתר המשוחזר לביקורים לקהל הרחב.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.
קישור לאתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל