


גן לאומי ברעם
בית הכנסת העתיק ברעם
בתחומי הגן יש שני מוקדים עיקרים בהם בית הכנסת העתיק ושרידי הכפר הערבי בירעם שאכלס אוכלוסייה מרונית עד 1948 וידוע מהפרשה המכונה 'פרשת איקרית ובירעם'.
נוסעי ימי הביניים, ביניהם שמעון בן שמעון מהמאה ה-12 ומשה באסולה מהמאה ה-16 הכותבים בזיכרונותיהם על בתי כנסת במרחב, מציינים ש-24 מהם נבנו על ידי רבי שמעון בר יוחאי, ושבברעם יש שרידים של שני בתי כנסת, כאשר אחד גדול ושני קטן, כלומר כבר בימי הביניים מתקבלת מסורת לפיה רבי שמעון בר יוחאי פעל במרחב.
המחקר המודרני מתחיל לטפל בביהכ"נ שבאתר בראשית המאה ה-20 כאשר ב-1905 מגיעים אליו שני חוקרים גרמניים היינריך קוהל וקרל וטצינגר ומתארכים את שני בתי הכנסת כבתי כנסת קלאסיים מהמאה ה-2-3 וזאת על פי מראה האלמנטים הארכיטקטוניים שלהם.
ביהכ"נ הקטן הממוקם כ-300 מ' צפונית מביהכ"נ הגדול, נעלם ברבות השנים היות ואבניו נלקחו לבניית הכפר הערבי שבתחום האתר.
ביהכ"נ הגדול השתמר וחזיתו המפוארת הפכה להיות מאוד ידועה ומפורסמת ומהווה השראה לביהכ"נ ניסן בק-'תפארת ישראל' בירושלים שנבנה בשנות ה-60 של המאה ה-19 כמו כן, חזית ביהכ"נ הופיעה על אחד משטרות הכסף של מדינת ישראל בראשית ימיה.
במשך שנים רבות נותר בעינו התיארוך כפי שקבעו אותו קוהל ווטצינגר, אך בשנים האחרונות קמו מערערים על התיארוך הקדום, שאמרו שבית הכנסת שייך למאות 5-6. החוקרים, בראשם מוטי אביעם, טענו זאת על סמך מחקרים חדשים שנעשו באתר, עת בדקו מתחת לחלקים הפונקציונליים של המבנה וגילו מטבעות שמעידים על כך שהונחו במקומם לא מוקדם מהמאה ה-5 שכן אם מוצאים מטבע שזמנו מהמאה ה-5 מונח מתחת לרצפה ברור שהמבנה אינו קדום למאה ה-5 שכן לא יכלו במאה ה-3 להניח מטבע מהמאה ה-5. במקביל נחשפו ממצאים נוספים שתמכו בתיאוריה שאכן מדובר בבתי כנסת מאוחרים יותר ממה שחשבו קודם לכן, וזאת כתוצאה מהתבוננות יותר מעמיקה על חזית ביהכ"נ, בה חשפו החוקרים כל מיני דברים שלכאורה אינם מונחים ממש במקומם, כמו למשל העמוד הימיני שבחזית, שניכר שהחלק התחתון שלו צר יותר מהבסיס שעליו הוא יושב, דבר שלא יכול להיות מאפיין של בנייה קלאסית, שכן בבנייה קלאסית מאוד הקפידו שקוטרו של העמוד היה צריך להיות כקוטרה של התושבת עליה הוא יושב.
לטענת מוטי אביעם מדובר בספוליה (שימוש משני) כלומר מבנה שעמד קודם במקום אחר ומרכיביו כמו האבנים והאלמנטים הקישוטיים והארכיטקטוניים שלו נקנו ע"י בני הקהילה של האתר, שהביאו אותם לאתר ובנאים מקצועיים הרכיבו מחדש את המבנה.
מבחינת הנסיבות ההיסטוריות שיכולות ליצור מצב של ספוליה, נובע מכך שבמאה ה-4 הנצרות הופכת להיות לדתה של האימפריה הרומית, וברגע זה כל המקדשים הפגאניים שהיו במרחב יוצאים מכלל שימוש, וכפי הנראה סוחרים מפרקים את המבנים הללו ומוכרים אותם לכל המוכן לשלם על רכיביו.
הכפר המרוני בירעם
הכפר בירעם שאוכלוסייתו פונתה במלחמת העצמאות, אוכלס בזמנו בערבים נוצריים המשתייכים לזרם המרוני, שתושביו לא הורשו לחזור לבתיהם לאחר תום קרבות תש"ח.
במרחב הכפר בירעם הייתה בתקופת המשנה והתלמוד התיישבות יהודית, שנשאה את השם ברעם, ויתכן שהישוב הערבי שהוקם על שירידיו, משמר את השם.
בעת פינוי תושבי הכפר במהלך מלחמת העצמאות, מנתה אוכלוסיית הכפר, שהשתרעה על שטח של כ-12,000 דונם, כ-750 נפשות.
עקב אי רשות השלטונות בישראל לחזור לבתיהם, רוכזו תושבי הכפר בירעם בעיקר בישוב גוש חלב, ומשם המשיכו לנהל חיי שגרה כאזרחי מדינת ישראל עד עצם היום הזה.
למרות הפיזור הגאוגרפי של תושבי בירעם לדורותיהם, שהתרכזו בתוך הקהילות המרוניות בישראל המונות כיום כ-6,000 נפש, הם ממשיכים לקיים חיי קהילה מגוונים, שבאים לידי ביטוי בכנסיית הכפר העומדת על תילה, בניגוד לשרידי הבתים שבסביבתה, שבה נערכות תפילות בחגים ובמועדים, חתונות לצעירי הקהילה והטבלות לתינוקות הנולדים לצאצאי הכפר.
חלק נוסף מהפעילות של התושבים סביב הכנסייה, הינה הקייטנה השנתית לילדים ובני נוער של צאצאי הכפר.
חלק מהעקורים דואגים לתחזק את בית העלמין של הכפר, שבו נקברים תושבי וצאצאי בירעם.
על אדמות בירעם, הוקמו הישובים היהודיים ברעם ודובב, כאשר חלק מאדמות הכפר הוכרזו כשמורת טבע, ועל חלקים אחרים נסללו כבישים.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.