תל ניצנה
תחילתה של ניצנה במצודה נבטית שנבנתה על דרך עתיקה במאה ה-1 דרך שאיננה מזוהה כדרך הבשמים, אלא על דרך מסחר משנית, שהינה מסיני לבאר שבע.
ניצנה, שבטה וממשית הן ערי נבטים, אך אינם ממוקמות על דרך בשמים, ניצנה ושבטה ישבו על דרך להעברת סחורות מסיני לכיוון באר שבע ואילו בממשית עברה דרך להובלת מלח ואספלט מים המלח דרך נחל באר שבע, נחל הבשור עד נמל עזה.
דרך הבשמים עברה בנתיב הקצר ביותר מתימן דרך פטרה, דרך מואה, עבדת, חלוצה, דרך נחל הבשור עד נמל עזה, עם כמה דרכים מקבילות.
המצודה באתר התפתחה ליישוב, אך כשהרומים כבשו את הממלכה הנבטית ב-106 היישוב כנראה ננטש וזאת מתוך הערכה שלא נמצאו באתר חרסים מסוף מאה ה-1.
בתקופה הביזנטית (638-324) התפתחה בניצנה עיר עם אקרופוליס, כלומר רובע של עשירים הגרים ברום ההר ואילו העניים בתחתיתו.
המבנה המרשים ביותר שנחשף באתר מהעת הזאת הוא רחוב ראשי המשודרג בגרם מדרגות רחבות שעלה מתחתית ההר עד לעיר העליונה, שכיום הוא משוחזר.
החל מהתקופה המוסלמית (638) ובמשך מאות שנים לאחר מכן התל היה נטוש, מלבד תקופות שאכילס מפעם לפעם קבוצות נודדים שהשתמשו בבארות המים שבאתר.
מקורות המים של ניצנה היוו 3 בארות של מים מתוקים, שנאגרו במי תהום גבוהים כתוצאה ממפגש סמוך לאתר של נחל ניצנה ונחל בארותיים.
במהלך התקופה העותומאנית (1917-1517) החליטו הטורקים לבנות ב-1908 באתר בסמוך לשרידים קדומים שנחשפו, עיירת גבול בשם עוג'ה אל חפיר.
העיירה נבנתה באמצע המדבר, כפועל יוצא מהחלטה שהתקבלה ב-1906 שהגבול עם האימפריה הבריטית יעבור בסמוך לאתר.
הגבול היווה קו גבול פנים אימפריאלי של הטורקים היות וחצי האי סיני היה עדיין תחת שלטון האימפריה העותומאנית, אך הבריטים הכריחו את העותומאניים לסמן קו ולסגת עם כוחותיהם מעבר לקו הגבול וזאת מתוך דאגה לתעלת סואץ שהיוותה נתיב מים חשוב לאימפריה הבריטית.
במלחמת העולם ה-1 (1918-1914) האתר הפך לנקודה חשובה לצבא העות'מאני היות והיא היוותה את הנקודה הדרומית האחרונה בתוך פלשתינה ולכן בסיוע שותפיהם הגרמנים פון קרסנשטיין ומייסנר הם בנו באתר תשתית לוגיסטית בלי להיכנס ללחימה.
התשתית הכילה בית חולים שנבנה על שרידי המצודה שהיוותה את ראשיתו של האתר מחנות צבא, מסילת ברזל, תחנת רכבת ומגדל המים.
רוב הבתים של העיירה נהרסו בכוונה ע"י צה"ל בשנות ה-50 היות ומסתננים מסיני חדרו והסתתרו בהם.
במהלך המרד הערבי (39-36) הבריטים השתמשו במבני האתר כארץ גזירה עבור עצורים ערבים שנתפסו ונשפטו במהלך המהומות שפשטו בא"י.
לאחר הקמת המדינה היווה האתר מרחב אימונים של צה"ל, שעיקר אימוניו נעשו בין חורבות העיירה העותומנית.
החפירות ארכיאולוגיות הראשונות באתר החלו בשנות ה-30 עת המשלחת הבריטית בניהולו של קולט, חפרה בתחילה בשבטה אך לאחר שנתיים של בצורת, בורות המים של שבטה ייבשו, ובצר להם הם פנו לבדואיים שבסביבה והם אלו שהראו להם את הדרך לעוג'ה אל חפיר, אתר שבו יש בארות עם מים כל השנה.
התגלית החשובה ביותר שנחשפה באתר הם 'הפפירוסים של ניצנה' המהוות את אחת מהתגליות החשובות ביותר שנחשפו בארכיאולוגיה של א"י.
הממצאים נחשפו בשנות ה-30 תחת לרצפת הכנסייה, בתוך כדים ותיבות שהכילו 195 ניירות כתובים.
לדעת המחקר, האנשים שגרו באתר אגרו ואספו את המסמכים האלה כמסמכים רשמיים שלפיהם אפשר כיום ללמוד על הלך החיים והתרבות במרחב, כלומר, לומדים שגידלו בשטחי המחייה גפנים, זיתים, תאנים, חרובים, חיטה ושעורה ובנוסף נלמד גם שבאתר שכנה יחידה צבאית בשם 'התיאודוסיאנים הנאמנים ביותר' שכנראה היו אלו חיילים רומאים שהשתחררו מהצבא וקיבלו חלקות אדמה קרוב לגבול, כדי שיהיו זמינים בשעת הצורך, לעצור פולשים שמעבר לגבול.
גולת הכותרת של הממצאים, שלראשונה נחשף השם ניצנה בכתבי הפפירוסים, עד אז נקרא המקום בשם עוג'ה אל חפיר שבערבית פרושו קערה של חפירות.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.