קיבוץ גשר הישנה
הקבוץ הוקם ב-1939 במסגרת מבצע 'חומה ומגדל' בה הוקמו בשנים 1939-1936 ברחבי הארץ 52 ישובים.
במהלך מלחמת העצמאות, התרחשו על האתר שתי התקפות: הראשונה ב-27.4.48 עת הצבא הירדני תקף והפגיז במהלך 4 ימים את הישוב, והשנייה ב-15.5.48 שעה שהצבא העירקי הוא שתקף והפגיז במשך שבוע.
במהלך ימי הקרבות, רוב מבני הקיבוץ נהרסו כמעט עד היסוד, למעט מבנה חדר האוכל העשוי מלבני בזלת שעדין עומד על מקומו.
בתום מלחמת העצמאות, לאור ההרס הכללי, החליטו אנשי גשר להעביר את מיקום הקבוץ למרחק של כמה מאות מטרים מערבה, מעבר לכביש 90 ומשם לבנות את עצמם מחדש.
התנועה הציונית ראתה באזור האתר, נקודה אסטרטגית חשובה ביותר וזאת בשל המיקום המיוחד של הגשרים העוברים מעל הירדן, לכן כבר ב-1919 רכשה יק"א בראשות הברון הירש את אדמות האזור.
התיישבות ראשונה באתר הייתה ב-1920 עת קבוצת חלוצים מהעלייה ה-3 שכונתה בשם 'קבוצת הבשקירים' עלתה על הקרקע במטרה להקים עליו מושב, אך הם לא החזיקו מעמד ונטשו את האתר.
ניסיון התיישבותי נוסף נעשה ב-1924 עת קבוצה גרעין 'אחדות' התיישבה באתר והקימה את היישוב גשר, תוך כדי התנהלות משפטית, היות ולא התקבל אשרת בנייה מטעם המנדט הבריטי, כי נושא הבעלות על הקרקע היה שנוי במחלוקת, שנבעה מכך שהשטח שניקנה רשום בטאבו כאדמות ג'יפטליק, כלומר אדמות ששייכות ישירות לסולטן העות'מני, ולכן אסור לסחור בהן, על כן עד שלא יוסדר הנושא המשפטי לא יינתנו אישורי בנייה.
תהליך ההתעסקות בנושא המשפטי גרם לכך שבסופו של דבר שקבוצת 'אחדות' נטשה את האתר, עברה מעט צפונה והקימה את קיבוץ אשדות יעקב.
החשיבות האסטרטגית של המרחב נבעה מקרבתו לגבול שנקבע ב-1922 בין עבר הירדן לבין א"י המערבית, שהוגדר מראש מפרץ אילת, דרך קו הנקודות הנמוכות ביותר בנחל ערבה, דרך מרכזו של ים המלח, דרך מרכזו של נהר הירדן, עד למפגשו עם נהר הירמוך.
את נקודת המפגש של נהר הירדן שזורם מצפון, והירמוך שזורם מהמזרח, ובכך יוצרים את האזור הנקרא נהריים, כלומר שני נהרות, ניצל פנחס רוטנברג (הזקן מנהריים) להקמת תחנת החשמל בנהריים.
פנחס רוטנברג שנולד ברוסיה, בה סיים את לימודיו כמהנדס מים וסכרים והתמחה בתחום אגירת מים, נאלץ לעזוב ולעבור לאיטליה בה למד הנדסת חשמל ועם סיום לימודיו שב לרוסיה והשתתף ב-1917 במהפכה הבולשביקית, בה חווה את הפוגרומים שנעשו ביהודים שבהם נהרגו יותר יהודים, מאשר ב'פרעות קישינב' (1903) ו'הסופות בנגב' (1881)
רוטנברג, בהתפכחו מהרעיון שהיהודים יכולים להיות חלק מהעולם הרוסי, הצטרף לתנועה הציונית בה היפנה את כל מרצו לטובת המפעל הציוני, כאשר במלחמת העולם ה-1 הוא היה שותף עם ז'בוטינסקי וטרומפלדור לרעיון הגדודים העבריים שעזרו בכיבוש א"י, שאחריה בהיותו, בגיל 40, הוא עלה לא"י, כשבראשו הרעיון המהפכני שהתנועה הציונית תוכל לפתח את הארץ רק בכוח המדע והטכנולוגיה, ולשם כך הכוח המניע חייב להיות חשמל.
בהיותו רכוב על סוסה וחמוש באקדח, הגיע רוטנברג ב-1919 לעמק הירדן בכוונה לאתר מיקום להקמת תחנה ליצור חשמל, ובראותו את נתוני השטח החל להגות את הרעיון של הקמת תחנה הידרואלקטרית במפגש הנהרות.
לצורך יישום רעיונותיו הוא פנה לבעלי הון יהודיים כמו הברון רוטשילד ואחרים לשם גיוס כספים, ולממשלת בריטניה בבקשה להעניק לו זיכיון למשך 70 שנה על המפעל, תהליך שנמשך כ-7 שנים, אך בסופו של דבר הצליח,והחל שלב הקמת התחנה.
במקביל לתכנון הקמתו של מפעל הידרואלקטרי בנהריים, חברת החשמל הקימה תחנות כוח קטנות בתל אביב, בחיפה ובטבריה, שפעלו באמצעות שריפת דלק.
מבחינה גאולוגית, מרחב האתר מאופיין בשפך בזלת שזרם מהגולן לתוך הבקעה, ונחשף משתי גדותיו של נהר הירדן, עת הוא מתחתר בתוך סלע בזלת, וזאת לעומת שאר המרחבים מצפון ומדרום, בו הירדן זורם בתוך חוואר הלשון.
זרימת הירדן בתוך הבזלת יצרה מיצר צר, בעל גדות יציבות הקרובות זו לזו, נתון המאפשר הקמת גשרים, פעולה שאינה פשוטה להקימם על חוואר הלשון שהינה קרקע רכה ולא יציבה, ועל כן כבר מהתקופות הקדומות הוקמו גשרים בנקודה זאת, כאשר הגשר הקדום ביותר בנהריים, הוא גשר רומי, שעל שרידיו נבנה גשר ממלוכי, שהיה חלק מדרך הדואר הממלוכית (טאריק אל באריד) בין מצרים לדמשק.
בתקופה העות'מאנית נבנה ב-1904 סמוך לשרידי הגשרים הקדומים, גשר עבור רכבת העמק, כחלק מפרויקט הרכבת החיג'אזית.
בתקופת המנדט נבנה מעל הירדן גשר כביש עשוי בטון, עליו נסע קו אוטובוס מצמח לדמשק שפעל עד למלחמת העצמאות.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר