חוף הלידו - ים המלח
חוף הלידו המשתרע בגדה הצפון מערבית של ים המלח, היווה בתום מלחמת העצמאות מתחם תיירותי שיזמה הממלכה הירדנית, שכלל בית מלון בשם 'מונטאזת אל לידו' בריכת שחייה, חוף רחצה ומסעדה, מכלול שנועד לשרת את הצליינים המגיעים לאתר הטבילה בקאסר אל יהוד הממוקם מצפון לאתר.
בסמוך לאתר הוקם ב-1934 מפעל האשלג הארצישראלי ביוזמתו של משה נובומייסקי שהיווה בזמנו מיזם פורץ דרך בתחום כריית האשלג מים המלח, מפעל שנינטש עם כיבוש המרחב ע"י הצבא הירדני במהלך מלחמת העצמאות, אך ניתן עדין להבחין בשרידי בריכות האידוי, שהיוו חלק ממפעל האשלג.
במרחב ניתן להבחין בשרידי מבנה מהתקופה החשמונאית, שהיווה מגדל תצפית לזיהוי גושי אספלט שנפלטו לעיתים מים המלח והיוו חומר יקר ערך למלאכת החניטה, האטימה של כלי שיט והרפואה.
כיום עקב התייבשות ים המלח, הסדקים הפולטים את האספלט נסתמו ועל כן במהלך השנים האחרונות ים המלח לא פולט יותר אספלט.
לאחר מלחמת ששת הימים בית המלון עבר לאחריותו של צה"ל ושימש מבנה מגורים לחיילים, שהסבו את שמו ל'הילטון'.
את המסעדה שבמתחם ניסה יזם ישראלי להחיות מחדש, תהליך שהסתיים עם פרוץ מלחמת יום כיפור, שבמהלכה מצייר האומן גרשון כוכבי, את הקיר הקשתי במפה פנורמית של ארץ ישראל על פי מפה צלבנית עתיקה.
לאחר מלחמת יום כיפור, המקום נינטש סופית ועם חלוף השנים, הוונדליזם נתנו את אותותיהם בכלל המבנים שבאתר.
מקור השם לידו הינו במלון לידו שהיה בטבריה, שמולו היו מטוסי 'אימפריאל איירויז' נוהגים לנחות על מי הכנרת, אך באירוע שהתרחש ב-1942 בו התרסק מטוס החברה בסערה, הוחלט להעביר את המנחת הימי אל מול מלון בקליה ועם העברת המנחת לים המלח ניתן למקום הכינוי "לידו".
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.