חצר כנרת
האתר הינו המקום שבו התחילה ב-1908 העשייה בעמק הירדן, ע"י חלוצי העלייה ה-2 (1918-1904) שהולידה מתוכה את סגנון ההתיישבות ב'קבוצה' וב'קיבוץ' ואת כל הארגונים המרכזיים בארץ, כגון ארגון ההגנה, המשביר המרכזי, ההסתדרות הכללית, קופת חולים ועוד, וחרתה על דגלה את בניין הלאום, בניין הארץ ובניין העם.
החצר שימשה עבור החלוצים חוות הכשרה ומקום לניסיונות הראשונים של עצמאות פועלית של גרעינים, לפני עלותם לנקודת הקבע.
מיקום החצר נבחר ע"י מתיישביה הראשונים בזכות המבנה היחיד שאפשר התכנסות ונקרא על ידם בשם 'החאן'.
שטח החצר היה שייך לשייח של שבט הבדואי דלייקה-סור, ששלט על שטחים נרחבים שנקנו במסגרת הסדרי קניית הקרקעות בתקופת התנזימאת (הרפורמות באימפריה העות'מנית) שהחליט עקב סכסוך עם בניו למכור חלק מהאדמות וזאת על מנת לא להורישם לבניו.
את ההזדמנות של מכירת האדמות ניצל חיים קלווריסקי-מרגליות, פקיד נמרץ וציוני נלהב של אגודת יק"א בארץ ישראל.
יק"א (J.C.A-Jewish Colonization Association - 'החברה היהודית להתיישבות') היא חברה שהוקמה ע"י הברון מוריס הירש ב-1891 במטרה לסייע ליישובם של יהודים פליטי האימפריה הרוסית באמריקה ובעיקר בארגנטינה.
עם מות הברון הירש, רכש הברון רוטשילד את המניות העיקריות, ושינה את דרכה של יק"א, שבאה לידי ביטוי ברכישת אדמות ויישוב יהודים בארץ ישראל.
את הפרויקט הראשון שלה בארץ הקימה יק"א ב-1899 ביסוד החווה בסג'רה שיעודה להכשרה חקלאית.
במהלך העשור הראשון של המאה ה-20 רכשה יק"א קרקעות בגליל המזרחי והקימה את הפרויקט ההתיישבותי הראשון בארץ: אילניה, כפר תבור, יבנאל, מנחמיה ומצפה כינרת.
חיים קלווריסקי בהיותו מלא מרץ ולעיתים יותר מהנהלת יק"א, שהה ב-1908 בסג'רה יחד עם השייח של שבט הדלייקה ושמע מפיו על רצונו למכור 14,000 דונם מקרקעותיו. קלווריסקי לא חשב רבות ומיד קנה ממנו את כל השטחים המוצעים למכירה, ובתוכם גם מבנה ה'חאן' ששימש כמחסן לפלאחים שעבדו במרחב.
כששמעה הנהלת יק"א את דבר קניית השטחים וזאת בלי לקבל אישור מסודר, קראה מיד לקלווריסקי לבוא לבירור לביירות, שם נזפו בו קשות, ופקדו עליו למכור את הקרקעות מהר ככל האפשר.
באותה עת ארתור רופין, שהקים ביפו את המשרד הארץ ישראלי, במסגרת התנועה הציונית, שמע על מצבו של קלווריסקי ומיד הציע לקנות ממנו 6,000 דונם בעמק הירדן הצעה שנתקבלה בשמחה ע"י קלווריסקי.
בהיות לרופין קרקע פנויה, החליט שגם לתנועה הציונית יש צורך בחוות הכשרה חקלאית ולפיכך מינה את משה ברמן, אגרונום וחקלאי, כדי להקים ולנהל את החווה בשטח שנקנה מיק"א.
רופין הנחה את ברמן לבחור קבוצת הפועלים על מנת להקים את החווה החדשה, וכשזה הרהר במי לבחור למטלה, נזכר שבמהלך הנטיעות ביער הרצל, הגיעה אליו קבוצת פועלים שנקראה 'קומונת רומני' שסיפרה לו שהם עקרו את כל העצים שנטעו יום קודם, כיוון שניטעו ע"י פועלים ערבים, וכי הם מתנדבים לנטוע את כל העצים האלה מחדש, ללא תשלום, מהטעם שיער לזכר חוזה מדינת היהודים יינטע רק בידיים יהודיות, ולכן ברמן החליט, למרות מוזרותם, לקחת אייתו את הקבוצה, שמנתה כ-10 פועלים, לחוות כינרת.
ברמן עלה עם קבוצת רומני ב-1908 לחוות כינרת, ומהר מאוד הבין שעשה טעות בבחירתם, כיוון שכבר מתחילה החלו ויכוחים ומחלוקות עם הקבוצה, כדוגמא, בעוד ברמן כתב את התוכנית המשקית של החצר בגרמנית, דרשו חברי הקבוצה שתיכתב רק בעברית ועוד כהנה וכהנה מריבות על החלטותיו של ברמן.
למרות המטען הקשה בין ברמן ל'קבוצת רומני' הוקמה במהלך 1908 המושבה כינרת על אדמות שנרכשו על ידי יק"א.
מסכת הסכסוכים בין ברמן לקבוצת רימני הגיעה לקיצה ב-1909 כאשר קבוצת פועלים ביקשה מברמן שייתן להם בסוף יום העבודה, עגלה רתומה לבהמה כדי לבקר חבר, שגוסס בבית החולים הסקוטי בטבריה.
ברמן אכן אישר את בקשתם, אך לקראת היציאה הסתבר שרבים רוצים לנסוע לביקור ולכן החבורה רתמו עוד עגלה, וכשברמן ראה זאת גער בהם ואישר רק עגלה אחת.
כתגובת כעס וכמחאה החליטו הפועלים ללכת ברגל לטבריה, ועד שהגיעו לביה"ח הסתבר שחברם נפטר, ולכן בשובם מטבריה הכריזו על שביתה שהתבטאה באי קיום הנחיות של המנהל, ולא חלילה לא לעבוד, כי זה ממש חילול קודש.
בשלב מסוים של הסכסוך הנמשך, נאלץ ארתור רופין עצמו לבוא לכנרת ובה החליט לשלוח את קבוצת רומני לחדרה, ולהביא במקומם פועלים אחרים.
במהלך שהותו של רופין בכינרת הגיעו איליו נציגי ארגון פועלים בשם 'הסתדרות החורש' שעבדו בגליל בחריש אדמות, וביקשו ממנו לתת להם לנהל שטח חקלאי בכוחות עצמם, בלי מנהלים, לניסיון למשך שנה.
רופין נענה לבקשתם ונתן להם את הסכמתו להתיישב על אדמות אום ג'וני (דגניה) בתנאי שבסוף השנה יגישו לו דו"ח כספי על פעילותם.
למרבה הפלא, בתום שנת הניסיון, הוגש כמובטח הדו"ח הכספי, שבו הוכח שהם הצליחו להרוויח, בזמן שהחצר, תחת הנהלתו של ברמן המשיכה להפסיד.
לאור השגי הקבוצה, הציע רופין לאנשיה להקים במקום יישוב קבע, אך הפועלים לא רצו להישאר וביקשו שייתן להם משימה נוספת שצריך לכבוש ולכן הם נשלחו אל האדמות שחנקין קנה ב"פולה"(עפולה) שבה הוקמה ב-1911 הקואופרציה במרחביה, וממנה עברה הקבוצה לכבוש את אדמות תל עדס (תל עדשים) ובהמשך המשיכו לנדוד ממקום למקום ולעבד עוד שטחים חדשים.
כאשר קבוצת 'הסתדרות החורש' סיימה ב-1910 את עבודתה באום ג'וני, נאלץ רופין לקרוא ל'קבוצת רומני' מחדרה, ששינתה את שמה ל'קומונה החדרתית' לעלות ולהתיישב באום ג'וני, שמיד בהגיעם הם שינו את שם המקום ל'דגניה', ע"ש 5 מיני הדגן שגדלים באדמת הארץ, ובכך יסדו, את 'אם הקבוצות והקיבוצים' כשעל דגלה נשאת הסיסמא של שותפות מלאה: 'אנשים אחים אנחנו, ומשרוך נעל ועד חולצה- נחלוק בכל בנפש חפצה.'
בחצר כינרת המשיכו להתחלף קבוצות, אך ב-1913 הגיעה קבוצה בראשות בן ציון ישראלי, שפנתה לרשויות המוסמכים בבקשה להתנהל בחצר באופן עצמאי, בקשה שנעתה בחיוב, ובכך הוקמה בחצר 'קבוצת כינרת' שישבה בחצר עד 1929 ומשם עברה לנקודת הקבע שלהם.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר
קישור לאתר המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל