

מנזר יוחנן במדבר
המנזר שהוקם ב-1922 ושייך כיום למסדר הפרנציסקני, מנציח את המערה שעל פי המסורת הנוצרית, יוחנן המטביל שהה בה בימי ילדותו וזאת לפי הכתוב בבשורה ע"ש לוקס "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיֶּחֱזַק בָּרוּחַ וַיְהִי בַמִּדְבָּרוֹת עַד יוֹם הֵרָאֹתוֹ אֶל יִשְׂרָאֵל"
על פי המסורת הנוצרית, יוחנן חי בנעוריו כמתבודד, וזאת עוד לפני תופעת הנזירות בארץ ובמהלך שהייתו במערה שתה מהמעיין הנובע בחצר מנזר.
ברור מאליו שמרחב המנזר לא ממש מדבר, ולכן הכוונה היא שעוד בהיותו נער הוא התבודד במקום, שנמצא יחסית קרוב לבית הוריו שגרו בעין כרם, אך מהווה שממה תרבותית, בהיותו מקום לא מיושב ורק אחרי התבגרותו הוא יצא למדבר האמיתי, מדבר יהודה, ושם פעל בקרב הציבור.
המסורת על האתר החלה כבר בתקופה הצלבנית, במאה ה-12 עת המערה מופיעה בדיווחים של צליינים מהתקופה הזאת.
בתקופה העות'מאנית רכש הפטריארך הלטיני של ירושלים את השטח סביב המערה והוא שמכר אותו ב-1911 לפרנציסקנים, שמזהים בו ע"פ המרחק לעין כרם, דיווחי צליינים שרידים צלבניים ושם המעיין הנקרא בפי הערבים "עין אל חביס"-מעין המתבודד, כמקום התבודדותו של יוחנן המטביל בנעוריו.
תכנון המנזר והכנסייה באתר תוכננו ע"י האדריכל ברלוצי, אך הביצוע לא נעשה על ידו.
בסמוך למערה נמצא קבר עם כיתוב בעברית, של אברהם שמואלוף, שהיה במקור יהודי בוכרי מירושלים העתיקה, אך בעת שירותו במלחמת העולם השנייה בצבא הבריטי, התקרב לנצרות, התנצר ואף עבר הסמכה לכמורה, וכיהן ככומר של קהילות ערביות בגליל עד יום מותו ב-1994 ונקבר באתר, למרות שלא חי בו.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.