עמק יזרעאל
מבנה עמק יזרעאל ממעוף הציפור, הינו בעל צורה מאוד לא מוגדרת, היות והוא מוקף במבנים גיאומורפולוגיים (תצורות נוף) שונים בהם נכללים רכס הכרמל, רמות מנשה, רכס אום אל פאחם, הר אמיר, גבעות אלונים-שפרעם, גוש הרי נצרת, התבור, גבעת המורה, הגלבוע והרי שומרון, המהווים יחד היקף של מרחב נטול קווי גבולות ברורים וחד משמעיים.
עמק יזרעאל הינו עמק גדול המורכב מכמה עמקים שמחוברים ברצף, ולכן אפשר לקרוא לו מיפער העמקים: עמק הקישון/עמק זבולון שמתחיל ממפרץ חיפה, העמק המערבי הנקרא גוש מהלול, עמק חרוד המכונה העמק המזרחי ועמק בית שאן המהווה התרחבות של עמק הירדן.
העמק מאופיין ב-3 מעברים: הצפוני - ואדי מילק, המרכזי - ואדי ערה (מעבר עירון/ערונה) והדרומי - מעבר עמק דותן, שחוצה את השוליים של הדום השומרון עד לבקעת ג'נין.
שלושת המעברים מוזכרים בכתבי מסעות הכיבוש של תחותמס ה-3 (1457 לפנה"ס) עת התייעץ עם קציניו באיזו דרך כדאי לעבור על מנת לכבוש את מגידו, בצורה שתפתיע את קואליציית המלכים שהתרכזו במגידו.
בניגוד לדעת רוב קציניו, החליט תחותמס להיכנס דרך מעבר עירון, שהינו מעבר צר ומיוער, שמחייב את הובלת הסוסים באיטיות ובטור עורפי, מהלך שהיווה תרגיל הטעיה מוצלח, כי בכך הוא הפתיע את הצבא הכנעני, שעמד עם הפנים לצפון, שעה שציפה לבואו של תוחתמס מוואדי מילך, ובפועל הצבא המצרי הגיע מאחוריהם, היכו אותם שוק על ירך והחלו במצור על מגידו שמצור נמשך כ-7 חודשים, בגלל התנהגותם הקלוקלת של החיילים המצרים, ששלחו ידם במעל במקום להילחם לנצל את גורם ההפתעה.
במקרא העמקים מוזכרים בהקשר שלילי וכדוגמא 'עמק עכור היה לפתח תקוה' 'עמק הבכא' ולכן נשאלת השאלה למה?
התשובה קשורה לתהליך הכיבוש וההתנחלות של בני ישראל בארץ שהתרחשה בשלהי המאה ה-13 לפנה"ס, עת הכנענים ישבו בעמקים ובני ישראל לא הצליחו למגרם היות ולכנענים היו צבאות חזקים עם מרכבות וסוסים, שמתאימים להילחם במרחבים פתוחים.
מול צבאות כאלו, בני ישראל הצליחו לקיים רק מלחמת גרילה או מלחמת הר ולכן העמקים נשארו בשליטה כנענית לאורך כל תקופת השופטים וראשית המלוכה.
כדוגמא לנחיתות הצבאית של ישראל, אפשר לראות עת שאול, המלך הראשון שניסה לאחד את שבטי ישראל, נהרג עם בניו במערכה לא מוצלחת שהתרחשה בעמק יזרעאל מול הפלישתים, שהגיעו מדרום הארץ בדרך הים, והמלחמה הסתיימה בתבוסה קשה.
כדוגמא נוספת ליחס השלילי של המקרא לעמקים, נראה שבתקופת התפלגות הממלכה המאוחדת בין ישראל ויהודה, ממלכת ישראל שתפסה את מרחב העמקים, נחשבה לממלכה חוטאת, שבאה לידי ביטוי בסיפור אחאב ואיזבל, עם עבודת הבעל, כלומר הממלכה עשתה את הרע בעיני ה' ולכן העמק מזוהה כמקום של עבודה זרה, שלטון זר, ומזה נובע היחס השלילי לעמקים.
בעת החדשה, בתקופת התיישבות הציונית, ההקשר השלילי לעמק מתהפך, והוא הפך להיות למשהו חיובי שבא לידי ביטוי בשירים כדוגמת 'העמק הוא חלום', 'שדות שבעמק קידמוני הלילה', 'ריח הזבל ניחוח חציר' וכדו' וזאת מסיבה פשוטה שהעמקים היוו את המקומות הריקים והנטושים והיו למעשה המקומות שהתנועה הציונית יכלה לרכוש ולהקים בהם יישובים ובכך העמק נכבש והפך לנחלה בעזרת הרבה רצון והקרבה וגם במחיר של חיי אדם שנבעו ממחלות מקפחי חיים כמו המלריה, קדחת צהובה ועוד.
סיבת ההתיישבות היהודית דווקא בעמק, נבעה מהיות אזורי ההר מיושבים ברובם בהתיישבות ערבית שהחלה מסוף התקופה הצלבנית והמשיכה לתקופה הממלוכית והעותומנית שבמהלכה העמקים ננטשו והתמלאו בביצות, שמנעו בהם פעילות חקלאית ועל כן הם היו זמינים לרכישה ע"י תנועה הציונית.
עמק יזרעאל היווה נדבך חשוב בתבנית ה-'N' ההתיישבותי שהתפרסה מגדרה בדרום לאורך מישור החוף עד חיפה, באלכסון מחיפה עד לבית שאן ומשם צפונה דרך בקעת כנרות ועמק החולה, עד למטולה.
זה ההיפוך במעמדם של העמקים מהעת העתיקה אל העת החדשה - משלילה לחיוב.
פריחתו של עמק יזרעאל נבעה בין היתר מהפרסומים באירופה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 שקראו ליהודים לרכוש אדמות בעמק ולהתיישב עליהם.
תיאודור הרצל בספרו 'מדינת היהודים' (אַלְטְנוֹיְלַנְד) כותב על העמק וחוזה איך העמק הזה יהפוך ברבות השנים לאסם התבואות והמזון של המפעל הציוני, אך למזלו הרע, הרצל לא זכה לראות את התגשמות חלומו בעמק היות והוא נפטר ב-1904 ואילו ההתיישבות הציונית הגיעה לעמק רק ב-1911, עם הקמת הקואופרציה במרחביה שהחזיקה מעמד עד 1917.
תהליך רכישת קרקעות העמק החל בפועל ב-1903 עת הגיע לארץ ד"ר פרידמן נציגו של הרצל, שפתח במשא ומתן עם בעלי הקרקעות, בעיקר עם משפ' סורסוק ומשפ' טוויני תהליך שלא צלח היות וסכום הדרישה למכירה היה גבוה מאד.
רכישה ראשונה בפועל נעשתה ב-1910 ע"י המשרד הארצישראלי בראשות ארתור רופין עת נרכשו שתי חלקות של 10,000 דונם: אחת בפולה והשנייה בתל עדס.
החל מ-1920 הבשילו כמה תנאים שאפשרו האצת ההתיישבות בעמק כגון סיום מלחמת העולם ה-1 והסתלקות העותומנים מהמרחב, שהיקשו על ההתיישבות ובמקומם הגיע השלטון הבריטי שנתפס כידידותי וזאת בראשותו של הנציב הראשון הרברט סמואל, שהיה יהודי ציוני וכולם קיוו שיקיים את הצהרת בלפור כלשונה.
סיבה נוספת למכירת קרקעות נבעה מחששם של בעלי הקרקעות הערבים מהשינויים באזור שעלולים לפגוע ברכושם עקב שינוי השלטון ולכן נוצרה אצלם נכונות לממש את ערך הקרקע תמורת כסף.
בשלב זה התנועה הציונית כבר בשלה יותר, יש בה נציגות בדמותו של ארתור רופין, יש אחראי על רכישת הקרקע בתיווכו של יהושע חנקין, יש גופים שעיסוקם בנדל"ן כדוגמת קק"ל והכשרת היישוב ואף יש ניהול פיננסי בתנועה המתנהלת בבנק אפ"ק.
שיאו של התהליך ההתיישבותי היה כאשר יהושע חנקין, בהרשאתו של ארתור רופין רוכש בבת אחת כ-75,000 דונם בשני גושים-מהלול ונוריס, רכישה שיצרה חיבור בין כל התנאים ואפשרה את הקמת המפעל ההתיישבותי הגדול והפיכתו של עמק יזרעאל לשדה ניסיונות גדול שמממש את הרעיונות הציוניים.
ואכן בין השנים 1930-1920 הפכו שני העמקים (המזרחי והמערבי) לארץ נושבת ונושמת במקום שממה של ביצות.