שמורת טבע ארבל
גן לאומי ארבל הנמצא טופוגרפית בתא נוף גליל תחתון מזרחי, מהווה חלק מסדרת רמות נטויות: רמת יששכר המורכבת מרמת כוכב ושלוחת צבאים, רמת יבנאל, רמת פורייה, רמת ארבל ורמת חוקוק, כאשר ביניהם זורמים בהתאמה, נחל יששכר, נחל תבור, נחל יבניאל ונחל ארבל, יש שמוסיפים את רמת מגדל ונחל צלמון המהווים את בקעת גינוסר, אליה מתנקזים נחל עמוד, נחל צלמון ונחל ארבל.
נקודת התצפית הנקראת 'מצפור חרוב' המתנשאת לגובה של 181 מטר מעל פני הים ומתצפת על הכנרת הנמצאת במינוס 211 מטר מעל פני הים, מאפשרת תצפית מרהיבה על מרחב עצום בחלק הצפוני והמזרחי של מדינת ישראל.
במצוק העשוי סלע גיר נוצרו בתהליך טבעי (קרסתי) מערות בגדלים שונים ששודרגו בתקופות הקדומות למטרות מגורים, והיוו בתקופתו של הורדוס, מרחב בו התחולל קרב נוראי בין הורדוס לבין מתנגדיו שהסתתרו במערות שבמצוק.
במהלך שלטונו של מתתיהו אנטיגונוס החשמונאי (40-44 לפנה"ס) בגליל, וזאת תחת חסותם של הפרתים, נאלץ הורדוס להימלט מהגליל, ורק לאחר שקיבל ב-40 לפנה"ס את מינויו כמושל הגליל בחסות הרומאים, חזר למרחב חרף התנגדותם של היהודים.
באותה עת שכנה באזור ארבל קהילה יהודית שכנראה שהייתה יותר קנאית מאחרים בסירובם לקבל את מרותו של הורדוס, והטיב לספר על כך יוסף בן מתתיהו בספרו קדמוניות: "הורדוס שלח ברצון את סילון מעליו ויצא להילחם בשוכני המערות. המערות האלה נמצאו בצלעות הרים תלולים, ומכל עבר לא יכול הצבא לגשת אליהן, כי רק משעולים צרים ונפתלים הוליכו אל פי המערות, והסלע אשר מעבר פני המערות מלמעלה ירד אל תהום עמוקה והיה זקוף על פי התהום. זמן רב לא ידע המלך לשית עצות בנפשו כי נבצר ממנו להגיע עד המקום ההוא. ואחרי כן מצא תחבולה מחוכמה ומסוכנה יחדיו. הוא ציווה לשלשל את בחורי צבאו בארונות (התלויים בחבלים) ולהציגם על פי המערות. בידי החיילים היו מוטות ארוכים שבקצותיהם אנקולים, כדי לתפוס בהם את המורדים, למושכם ולהדוף אותם אל התהום. כאשר הגיע הארון אל מול פתח המערה הדפו החיילים את המורדים בכידוניהם והם שחטו את יושבי המערות עם טפם והשליכו אש על האנשים אשר עמדו לעמוד על נפשם"
במהלך הקרב של לוחמיו של הורדוס בשוכני המערות, מתמקד יוסף פלביוס על מקרה נוראי שבו בעל משפחה מוציא את בניו להורג וזורקם אל התהום: "הזקן אטם אזניו מצעקות אשתו ושבעת בניו, בחלותם את פניו לתת להם כי יצאו בברית שלום, והמית את כולם, וכן עשה את הדבר: הוא צווה עליהם לצאת אחד אחד ועמד על פי המערה והמית כפעם בפעם את הבן היוצא משם"
הורדוס, שהיה ידוע באכזריותו לחיי אדם, אפילו על בני משפחתו הקרובים ביותר, כשראה את מעשיו של הזקן חש רחמים כלפיו: "הורדוס ראה את הדבר מרחוק ורחמיו נכמרו עליהם מאוד, הוא פרש את יד ימינו מול הזקן והשביע אותו לחמול על נפשות בניו, אבל הזקן לא שעה אל דבריו, רק חירף וגידף את הורדוס, כי הוא בן חשוכים, והמית את אשתו על הבנים ואחרי כן השליך את החללים אל התהום וקפץ בעצמו שמה."
סוף מעשה, הורדוס כובש את הארבל וממשיך בכהונתו בגליל עד להתמנותו ב-37 לפנה"ס בחסות הרומאים כמלך על ארץ ישראל.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר