ספסל ותצפית
חשיבות הדרך לירושלים נעוצה בעובדה שאם חלילה הערבים מצליחים לנתק את כביש תל אביב-ירושלים, המשמעות היא שכל 100,000 יהודי ירושלים ייכנעו, שכן כל אספקתם מגיעה מתל אביב והמשמעות היא שבאין ירושלים, אזי אין מדינה וזאת בהתאם להכרזתו של בן גוריון: 'יש ירושלים ללא מדינה, אבל אין מדינה ללא ירושלים'
בן גוריון הוסיף כסימוכין לאמרתו, שמהלך 3,000 שנות קיומה של ירושלים מימי דוד, רוב הזמן לא הייתה מדינה יהודית, אבל לא יכולה להיות מציאות של מדינה ללא ירושלים.
חשוב לזכור שבחצי השנה הראשונה לפרוץ המלחמה כלומר, מ-30.11.1947 ועד הקמת מדינת ישראל ב-14.5.1948 אין בעיה בנסיעת שיירות אספקה בלטרון, היות ובלטרון יושבים בריטים ורק כשהבריטים יוצאים מארץ ישראל והירדנים נכנסים למרחב, מתחילה הבעיה בלטרון, אך במהלך אותה תקופה השיירות לירושלים ספגו פגיעות קשות משער הגיא ומזרחה בדרך העולה לירושלים.
יונה גולני נהג שיירות בתש"ח, כתב ביומנו: 'כשהיינו מגיעים לשער הגיא, אז הייתי נכנס לפחד כזה, שזיעה הייתה נוזלת, ממש זיעה, מכל הראש לתוך הצוואר. וכשהיו יורים משני הצדדים, אז בפנים היה מתהווה איזה הד כזה, שהיה מורט את העצבים. זה היה דבר נורא, הנה אתה נוסע, ופתאום מכונית עולה על מוקש ומתרסקת. ואתה לא יכול לעשות שום דבר. אתה יכול רק לנשוך את השפתיים, אתה יודע מי זה שמה, אתה יכול לבכות, אבל אתה מוכרח לנסוע, כי השיירה מוכרחה לעבור. שאלו אותי פעם, מה נתן לכם את הכוח להמשיך לנסוע במצב האיום הזה? מצבה של ירושלים !!! - השבתי. כשהיינו מגיעים לירושלים ונכנסנו לרוממה וילדי ירושלים היו יוצאים מהבתים, עוצרים אותנו, מנשקים אותנו ובוכים, נושאים אותנו על כפיים, היינו עומדים ובוכים איתם יחד. באותם רגעים היינו נשבעים ואומרים שמי שיחזור בשלום ימשיך לנסוע.'
לתחושתו של יונה גולני, היו שותפים מאות נהגי השיירות, כיוון שנהג שיירות בתש"ח בדרך העולה לירושלים, היה כמו להיות לוחם בסיירת מטכ"ל, אין דבר יותר מסוכן ומפחיד ואכן כשעומדים בנקודת התצפית, תמונה אחת שווה אלף מילים, אפשר להבין את המערכה על הדרך לירושלים, שכן אפשר לראות בצורה ברורה מאוד את הכביש העובר בין השלוחות ואפשר לחוש את היתרון הענק של מי שיושב למעלה ביחס למי שנוסע למטה.
מלחמת העצמאות פרצה למחרת ליל כ"ט בנובמבר 1947 עת שני אוטובוסים שיוצאו מנתניה לכיוון ירושלים נתקלו בסמוך לצומת כפר סירקין שליד מושב נחלים במארב של חבורת ערבים וכתוצאה מכך נהרגים 6 אנשים מנוסעי האוטובוס.
חודש וחצי לאחר מכן, עבד אל קאדר אל חוסייני, המנהיג הערבי החשוב, נשבע שלא תקום מדינה יהודית ולכן הוא מגייס כ-200 ערבים במטרה לתקיף את 4 יישובי גוש עציון, כפר עציון, עין צורים, משואות יצחק ורבדים, בניסיון ערבי לכבוש גוש של יישובים יהודיים.
כנס משמים, במהלך התקדמות הערבים אל גוש עציון, הם נתקלים במחלקה בת כ-20 לוחמים מהפלמ"ח שיצאה מקיבוץ רבדים ובקרב שהתפתח נפגעו כ-100 ערבים ומנגד נפגעו 3 לוחמי הפלמ"ח. בראות עבד אל קאדר אל חוסייני את מצב כוחותיו, הוא פוקד על נסיגה ועושה חשבון נפש שאם לא צלח לכבוש 4 יישובים, כפי הנראה אין לי סיכוי לכבוש יישובים גדולים מאלה.
ולכן מחליט לשנות את האסטרטגיה ובמקום לכבוש יעדים, להשתלט הדרך החשובה ביותר היא הדרך לירושלים, שכן באם יתפוס אותה תיפול ירושלים, ואם זו תיפול כל שאר היישובים יפלו, כלומר ירושלים היא אבן הראשה בקשת.
בדיוק בשלב הזה מתחילה המערכה על הדרך לירושלים, מעכשיו אין ניסיון ערבי לכבוש יישובים יהודיים, אלא מאבק ערבי לנתק את הדרך לירושלים שהינה נקודת היתרון של הערבים מול נקודת התרופה הישראלית..
המערכה על הדרך לירושלים החלה כאשר מספר ממכונית בודדות, המועמסות באספקה נתקלו במטחי ירי, מצב שחייב לעבור לשיטה בה מספר מכוניות רב יותר יוצאות למשימה וזאת על מנת להגיב באש נגדית מול הפורעים ואף לאפשר חבירה וסיוע לנפגעים.
כאשר נוכחים שהנסיעה בשיירות לא אפקטיבית, מחליטים להצמיד לשיירות מלווי נשק להגנה על השיירה, נתון שהיווה בעיה היות והבריטים לא אפשרו לשאת נשק בשיירות ולכן היו חייבים להחביא את כלי הנשק מביקורות הבריטים.
אולם גם שיטה זאת לא פתרה את חולשת השיירות ולכן מחליטים לשריין את המשאיות באמצעות שתי שכבות פח ובאמצע שכבת עץ, שיטת שנקראה 'משוריני הסנדוויץ' שאכן נעשו פחות חדירים לכדורים, אך מאד כבדים ולכן את העלייה התלולה לירושלים נסעו המשוריינים ב-10-15 ק"מ לשעה, מה שהקל על הפגיעה בהם.
כאשר מבינים הערבים כי כעת קשה יותר לפגוע ברכבים המשוריינים, הם מניחים מחסום על הכביש. כך שכשמגיעה שיירה של משוריינים, אין לה אלא להוציא לוחמים מהרכבים ולפנות את המחסום ואז יורים עליהם, תהליך ששוב השיירה נעצרת ושוב לא מגיעה אספקה לירושלים.
בארבעת החודשים הראשונים, היוזמה כל בזמן בצד הערבי, כלומר הם מציבים בעיה והיישוב היהודי נותן מענה, הם מציבים אתגר יותר גדול והיישוב היהודי נותן את הפתרון היישוב היהודי הולך מדחי אל דחי, מרגישים שהצד הערבי הוא ששולט במצב וזאת עד האסון הגדול בסוף חודש מרץ, המכונה 'אסון שלוש השיירות' עת 3 שיירות, שיירת דניאל שיירת חולדה ושיירת יחיעם, סופגות מספר נפגעים גדול שמחריד את היישוב.
החל משלב זה עברה היוזמה לצד היהודי שתחילתן במבצע נחשון, עת נכבש הכפר הערבי הקסטל.
בני מהרשק, חבר גבעת השלושה, הפוליטרוק של הפלמ"ח, ניסח את המצב במשפט יפה: 'תראו לי מדינה שרוחב החזית שלה זה רוחב של כביש' כלומר, אם הכביש פתוח יש ירושלים ויש מדינה, ואם הוא חס וחלילה ייסגר – ירושלים נופלת ואין מדינה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.