גן לאומי כפר נחום - ביהכ"נ
הישוב כפר נחום נזכר בברית החדשה מספר רב של פעמים ועל כן מכונה בשם 'עירו של ישוע' שכן במהלך 3 שנים בהם ישוע שהה בישוב, הוא התגורר בבית חמותו של פטרוס תלמידו וממנו יצא לפעילות ענפה סביב הכינרת.
האתר המכיל אתרים מתקופת ישוע, מהווה את אחד מהאתרים המבוקרים ביותר של הצליינות הנוצרית היות ובו התבצעו חלק מהניסים המופיעים בברית החדשה:
נס ריפוי האיש המשותק המורד אל ישוע מהגג, נס ריפוי בעל היד היבשה, נס ריפוי חמתו של פטרוס תלמידו של ישוע, נס ריפוי האישה שנגעה בבגדו של ישוע, נס החייאת בתו של יאיר הנושא בתואר יו"ר ביהכ"נ - נס המכונה טליתא קומי ונס ריפוי העבד של שר המאה.
בשלהי ימי בית שני, כפר נחום הממוקם על דרך הים ומפגש גבולות, היה ישוב יהודי שהכיל קהילה תוססת, המתבססת כלכלית מדייג בכנרת ופעילות מוכסים במעברי הגבול.
בעת שהותו של ישוע באתר, הוא זכה לתנאים מצוינים להעברת משנתו, היות והרבה אנשים עברו במרחב ואחרי מכלול הניסים שעשה, שמו התפרסם למרחוק ואנשים נהרו אליו כדי שירפא אותם ולשמוע את חזונו.
בתקופת המשנה והתלמוד האתר המשיך להתקיים ולשגשג עד להריסתו ברעידת האדמה שהתרחשה ב-749 המכונה 'השביעית'.
בתקופה המוסלמית, עת גרו בו שבטים בדואים נקרא האתר בשם תל-חום, המשמר את השם המקורי, תקופה בו האתר היה די מוזנח וזניח.
גולת הכותרת באתר הינם השרידים הארכיאולוגיים שנחשפו בו, שראשיתם בחפירות שהחלו בסוף המאה ה-19 ע"י הארכיאולוגים הנוצרים אדוארד רובינסון, צ'ארלס וורן והצמד היינריך קוֹהל וקרל ואצינגר, שהלכו בעקבות הכתוב בברית החדשה במטרה לחשוף את המבנים שבהם מסופר על ניסיו של ישוע כדוגמת ביהכ"נ, ביתו של ראש ביהכ"נ, ביתו של פטרוס וביתו של מתי המוכס.
ואכן עד היום נחשפו באתר שני המבנים החשובים ביותר: ביתו של פטרוס ושרידי ביהכ"נ העתיק.
המתחם הממוקם מתחת לכנסייה המודרנית, מהווה מוקד נוצרי מרגש היות והוא מורכב מ-3 תקופות כאשר העתיקה ביותר, המתוארכת למאה ה-1 מוגדרת כשרידי ביתו של פטרוס, שבו גר ישוע במהלך שהותו בכפר נחום ומכונה בשם 'האינסולה הקדושה'.
שכבת החשיפה הבאה הינה של שרידי מבנה המתוארכים למאה ה-4 ואותם מיוחסים להרחבה שנעשתה בביתו של פטרוס עת נהפך המבנה ל'דומוס אקלסיה' שהינו בית התכנסות ציבורי ומהווה מאין תבנית של כנסייה ביתית, בה נחשפו חריתות שמזכירות את ישוע ואת פטרוס.
שרידי החשיפה הנוספת מתוארכת למאה ה-5 והיא של כנסייה מתומנת שנבנתה מעל שרידי השכבה הקודמת והיא למעשה מנציחה את הבית של פטרוס שמתחתיה.
הכנסייה המודרנית שתוכננה ע"י אדריכל איטלקי בשם אינדו אווטה, נחנכה ב-1990 והיא למעשה צפה מעל שרידי העבר אותם ניתן לראות דרך ריבוע זכוכית המורכב ברצפת הכנסייה שדרכה ניתן להשקיף על שרידים הארכיאולוגיים המהווים רצף של קדושה היסטורית מתקופות המאה ה-1 המאה ה-4 המאה ה-5 והמאה ה-20.
אתר בית הכנסת מורכב משרידי שני בתי כנסת המכונים בשם ביהכ"נ הלבן וביהכ"נ השחור והם משתי תקופות שונות הבנויות אחת על רעותה.
ביהכ"נ הלבן, ששרידיו נחשפו ב-1838 וקירותיו שוחזרו ב-1922 מתוארך למאה ה-5 והוא טיפוסי לבתי הכנסת הגליליים כלומר בנוי בצורת בזיליקה מאבני גיר לבנות עם אולם מרכזי וסיטראות בצדדים, 3 פתחי כניסה בקיר הדרומי, בימה והיכלית בקיר הדרומי שעליה עמד ארון הקודש.
ביהכ"נ השחור ששרידי קירותיו העשויים מבזלת שחורה, נחשפים בקיר החיצוני מתחת לביהכ"נ הלבן והינו קדום יותר, הוא לא מהמאה ה-1 אלא מעט יותר מאוחר והוא באותו גודל כמו של ביהכ"נ הלבן וסביר להניח שנבנה על שרידי ביהכ"נ מתקופתו של ישוע.
לשאלה איך ייתכן שבמהלך התקופה הביזנטית (638-324) היה באתר ביהכ"נ כל כך קרוב לכנסייה, נענית ע"י החוקרים כאחת מהתשובות בהיתכנות שחיו באתר שתי קהילות במקביל, יהודית ונוצרית שהייתה ביניהן שכנות עם סובלנות רבה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.