הסטף
הסטף, הכולל שני מעיינות: עין סטף ועין ביכורה, מטרתו להמחיש את החקלאות הקדומה של א"י, הכוללת את נושא ההשקיה לחלקות החקלאיות והכרת חקלאות המדרגות המיושמת באתר, שהניבה לא מעט פתגמים, שירים ומשלים בתרבות היהודית כדוגמת המשפט משיר השירים "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת-מַרְאַיִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ: כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה"
המילה מדרגה המופיעה בשיר, היא המדרגה החקלאית, טראסה, שהייתה נפוצה בכל אזורי החקלאות שהוקמו על מדרונות הרים.
מעולם חקלאות המדרגה, נילקח גם המושג קנה מידה: כאשר בתהליך ההשקיה, המים שנאגרו בבריכה הוסטו לחלקות השונות באמצעות הצמח קנה, שעליו היו מסומנות קוי מדידה, וכשמהים הגיעו ממידה למידה, הסיטו את המים לחלקה הבאה.
האתר הוקם על שטחו של הכפר הערבי סטף, שנינטש ב-1948 ומקור שמו לא ברור כי אין לשם משמעות לא בעברית וגם לא בערבית.
בתקופת ההתנחלות 1,200 לפנה"ס, עת בני ישראל הגיעו לא"י, הם התיישבו בשדרת ההר המרכזית מתוך אילוץ ולא מתוך בחירה, כיוון שהמישורים הפוריים, השרון, עמק יזרעאל היו תפוסים ע"י הכנעניים, ולכן בלית ברירה הם התנחלו בהר, שאינו שטח חקלאי פורה ולכן היה גם רובו ריק מיישובים.
השבטים אכן קיבלו נחלות מוגדרות, אך בתוכן היו גם ערים כנעניות, שאותן לא הצליחו לכבוש, ובנוסף רוב מקורות המים היו תפוסים ע"י הכנענים, ולכן בני ישראל נאלצו לקנות את המים מהכנענים.
בפניית המתנחלים ליהושע על מצוקת קרקעותיהם, עונה להם יהושע "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְהוֹשֻׁעַ, אִם-עַם-רַב אַתָּה עֲלֵה לְךָ הַיַּעְרָה, וּבֵרֵאתָ לְךָ שָׁם, בְּאֶרֶץ הַפְּרִזִּי וְהָרְפָאִים: כִּי-אָץ לְךָ, הַר-אֶפְרָיִם. טז וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יוֹסֵף, לֹא-יִמָּצֵא לָנוּ הָהָר; וְרֶכֶב בַּרְזֶל, בְּכָל-הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בְּאֶרֶץ-הָעֵמֶק, לַאֲשֶׁר בְּבֵית-שְׁאָן וּבְנוֹתֶיהָ, וְלַאֲשֶׁר בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל. יז וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-בֵּית יוֹסֵף, לְאֶפְרַיִם וְלִמְנַשֶּׁה לֵאמֹר: עַם-רַב אַתָּה, וְכֹחַ גָּדוֹל לָךְ--לֹא-יִהְיֶה לְךָ, גּוֹרָל אֶחָד. יח כִּי הַר יִהְיֶה-לָּךְ, כִּי-יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו: כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ--כִּי חָזָק, הוּא".
יהושע דורש מהמתנחלים לברא את היער שעל ההר, כלומר לכרות את העצים ולחשוף את האדמה, כדי לאפשר פעילות חקלאית בו, ואז יהיו להם יותר יבולים.
קשה לברא יער, לא די שהצמחייה בו מאד סבוכה, יש צורך בכלי ברזל, שתהליך הפקתו היה בעיקר אצל הפלישתים, ששמרו על כך בסוד ולכן כדי להקל על הכריתה היו קודם שורפים את החורש, ואז כורתים את השרידים היבשים ואם לא די בזה, מעת לעת היה צורך לעקור את הנביטות החדשות.
במחקר שנעשה בשנות החמישים, הסתבר ש-70% מהשטח ההררי היה מכוסה במדרגות חקלאיות, כבר מהתקופה הכלקוליתית, כלומר זמן רב לפני התנחלותם של בני ישראל אך הם אלו ששכללו את שיטות העיבוד וניצול המים לדרגה גבוהה מאוד.
מבנה הטראסה מורכב משני חלקים: החלק השטוח נקרא 'שלח' והחלק האנכי נקרא 'רום'. גם כיום, לבניית מדרגות בבתים יש תקן רשמי של רום ושלח.
להגדלת שטח האדמה במדרגה, הוסיף החקלאי עוד נדבך אבנים למדרגה, ולאחר מכן ערם עליהם אדמה ובכך יצר מין אדנית גדולה.
כלל ברור היה, כשבונים טראסה מאבנים, לא מחברים את האבנים עם חומר מלכד וזאת כדי שהזרימה תצא בין האבנים ותזרום במורד המדרגות כדי להשקות את כל החלקות ולמנוע בכך התמוטטות של המדרגה מהמשקל של המים והבוץ.
על סלע טבעי בהרים יש רק כ-4 ס"מ אדמה ולכן לא כל גידול מתאים להרים, אך עצי פרי למשל מתאקלמים בהם טוב, כי הם מעמיקים שרשים לתוך הסלע ועמידים לאורך זמן.
קיים שוני מהותי בין חקלאות בעל ולבין חקלאות שלחין, הן בכמויות המים והן בשיטות ההשקיה.
חקלאות בעל מושתת על מי גשמים ומניבה בעיקר את עצי שבעת המינים: תאנה, רימון זית, גפן, חרוב, שקד, גידולים שכל אחד יכול לשתול ליד ביתו ללא טיפול מיוחד.
המושג בעל, מקורו במיתולוגיה הכנענית בו הוא האל הכנעני שאחראי על הגשם, ולכן בכפרים הכנענים, תחת עץ ומרום גבעה, עודדו את פולחן האלים, תהליך שזלג למקומות מקודשים גם אצל הישראלים כמוזכר בתנ"ך במלחמת אליהו ונביאי הבעל בכרמל: "וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ אֶל-כָּל-הָעָם וַיֹּאמֶר עַד-מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל-שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם-יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם-הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו וְלֹא-עָנוּ הָעָם אֹתוֹ דָּבָר"
גם במשנה ובתלמוד האל בעל נמצא בשימוש רב, חז"ל אמרו "מהרגע שפולחן הבעל עבר מן העולם, זה מושג ותו לא".
עד היום אנחנו משתמשים במושג חקלאות בעל, בשטחים שמושקים כיום רק ע"י גשם.
חקלאות שלחין מושתת השקיה ממי מעיינות, עת המים מוזרמים על גבי השלח אל החלקות. זו חקלאות נדירה ורק כפרים שישבו ליד מקורות מים יכלו לגדל באמצעות שיטת השלחין שהניבו ירקות כמו מלפפון, שום, דלעת, אבטיח ועוד מבלי להיות תלויים בעונות הגשמים.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.