המרכז הרפורמי לדת ומדינה
המרכז הרפורמי לדת ומדינה הנקרא בשם היברו יוניון קולג' הוא מוסד שהוקם במאה ה-19 בעיר סינסינטי במדינת אוהיו שבארה"ב, כמוסד להכשרת רבנים רפורמים, כחלק ממוסדות שכמוהו נבנו בכל רחבי ארה"ב.
במהלך שנים רבות, טרום מלחמת ששת הימים, ביקשו מנהלי היהדות הרפורמית בישראל מראשי המדינה, מקום מוגדר בירושלים על מנת להקים בו משכן לתנועתם, בקשה שלא נענתה ע"י ראשי העיר ירושלים וראשי הממשלה, עד שלבסוף נתנו להם ב-1963 חלקה מול הצלפים הירדנים, שטח שאף אחד לא רצה לבנות עליו, אך מנהלי הרפורמה לא בזבזו זמן והחלו לבנות את משכנם.
מזל הרפורמיים נסק לגבהים אחרי 1967 עת מקום משכנם הפך להיות לאחד משטחי הנדל"ן הכי יקרים בארץ.
הבניין המהווה פנינה ארכיטקטונית, מוגדר כאחת היצירות האדריכליות היפות בירושלים.
האדריכל היינץ ראו, שתכנן בעברו את גבעת רם כמרכז השלטון, תכנן את הבניין על פי נתוני השטח של טרום מלחמת ששת הימים, שבאו לידי ביטוי בחלונות צרים מחשש לירי צלפים של הצבא הירדני.
האגף הראשון של המשכן נחנך ב-1963 אך הקמפוס המשיך להתפתח במשך השנים עת שרביט התכנון הועבר לאדריכלית רות מלמד שבנתה את החלק השני של המבנה והאדריכל משה ספדי שבעברו תכנן את יד ושם, ככר ספרא ושדרת אלרוב, תכנן את החלק האחרון של המבנה שכולל את בית שמואל, אולם שמשון והפירמידה מזכוכית שנשקפת מחומות העיר העתיקה.
תחילתה של התנועה הרפורמית החלה במאה ה-19 במקביל לתחילתו של הזרם החרדי והקונסרבטיבי, תקופה שבה היהודי ניצב בין שתי בחירות: המסורת הגלותית, המגלמת בתוכה את חדר לימוד התורה ושפת דיבור היידיש, או ללכת לאוניברסיטה ובכך להיחשף לעולם הנאור.
האפשרות השנייה קסמה מאד לדור הצעיר ובכך נוצר מצב שהרבה צעירים עזבו את היהדות ונטשו את המסורת העתיקה של היהדות.
ד"ר אברהם גייגר, ממקימי התנועה הרפורמית בעת ההיא, רצה לתפוס את אותם צעירים לפני שיעזבו לגמרי את היהדות וזאת באמצעות הסברה ושכנוע שהיהדות היא זו שהביאה לעולם את המונותאיזם, את התפיסות ההומניות, את יום המנוחה השבועי, אך בגלל נסיבות הגלות, היהודים התנוונו והשאירו את היהדות תקועה בעברה ולכן חובה לתקן את היהדות וזאת על מנת להמשיך להיות חוד החנית של הקידמה מבלי לשנות את יהדותם.
הרעיון המרכזי של התנועה הינו שהעקרונות היהודיים הם נצחיים, אך היישום שלהם יכול להשתנות לפי הנסיבות, כלומר העקרונות, אלו שמקובלים על כל הזרמים ביהדות, היא שאכן קבלת התורה בהר סיני נועדה לשתי תכליות:
א. העקרון שבין אדם לחברו שבא לידי ביטוי ביצירת חברת מופת מוסרית, עם חוקי מוסר וערבות הדדית שאין להם מקבילה בעולם הקדום ורלוונטיים באותה מידה עד היום כדוגמת לא תשקר, לא תגנוב, לא תרצח, ואהבת לרעך כמוך וכו'.
ב. העקרון בין אדם למקום שבא לידי בביטוי באמירה שאנחנו אמנם חלק ממשפחת היונקים, אך רק האדם נברא בצלם אלוהים ועל כן יש לו אפשרות להתעלות ולהגיע לדברים נשגבים, כלומר התורה נועדה לתת לאדם כלים כדי להתרומם רוחנית.
בימי התנ"ך התחברות האדם לאלוהים הייתה ע"י קורבנות, אך אפילו הרמב"ם אמר בשעתו שבבית המקדש השלישי לא יהיו קורבנות, כי האדם יעבור תהליך על מנת להתחבר לאלוהות המופשטת בלי קורבנות.
ולכן הרעיון הרפורמי סב סביב הטיעון שכל המצוות בין אדם לחברו תקפות וצריך לקיימן גם כיום, אך כמענה לשאלת קיום המצוות בין אדם למקום, מצוות שנועדו להפגיש רוחנית את אדם עם אלוהיו, קמה התנועה הרפורמית, הטוענת לשינוי מהותי מקיום המצוות כמו בעבר.
בית כנסת הרפורמי הראשון נחנך ב-1818 בברלין בשם 'טמפל' ואחריו קמו עוד בתי כנסת רפורמיים בגרמניה, בריטניה וארה"ב.
הקניית השם טמפל (מקדש בגרמנית) מהווה מאין התרזה שלא צריך מקדש בירושלים, אלא ליישם פסוק מספר שמות: "יעשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. עובדים את אלוהים בכל מקום שהוא".
המצע של הרפורמים נוסח ב-1885 בפיטסבורג שבארה"ב בשם 'תיקון עולם' המהווה שליחות של חברת מופת שמטרתה להיות אור לגויים, כאשר העולם הוא ביתנו וכל אדם קדוש באשר הוא אדם.
כדוגמא לסטייה מהיהדות המסורתית, זכור כנס הרבנים בסינסינטי בסוף המאה ה-19 שבו הרפורמים הגישו אוכל לא כשר בסעודה שלימים נקראה בשם 'סעודת הטריפה' וזאת בטענה שסוגי המאכלים, לא הם שמקרבים או מרחיקים אותם מאלוהים.
בכנס רבנים ב-1923 נשאלה שאלה האם התפילה בשפה לא מובנת כגון ארמית, משרת את המטרה או לא.
החרדים טענו שנוסח התפילה שנאמרת במהלך הדורות מהווה כוח רוחני ואילו הרפורמים טענו שכל אחד צריך להתפלל ולדבר את מה שעל ליבו, בשפה שהוא מבין, בדיוק כמו חנה בשילה וכמו יונה בבטן הדג.
לשאלת השימוש בחשמל, כדוגמא שימוש במיקרופון בימי שבת בבית הכנסת, תשובת הרפורמים הינה שאם הדבר משרת את המטרה שבה כל ציבור המתפללים ישמע את התפילה או את המקהלה ובכך יקרבם אל החוויה הרוחנית, הרי תשובתם הינה חיובית. בהקשר לנסיעה בשבת, אין איסור גורף לנסיעה בשבת והחלטה הינה שכל אחד יחליט לעצמו אם כן או לא וגם באם מי שיחליט לנסוע לבית הכנסת בשבת, ידע שזה לא גורע מאמונתו כהוא זה.
גם בנושא הכשרות, הרפורמים בוחרים איש איש בדעתו, באם לשמור על הכשרות או לא. הסידור הרפורמי, השונה בתוכנו מהסידור המסורתי, התקבל בהתחלה גם על ידי הקונסרבטיבים, אך לאחר זמן מה נסוגו הקונסרבטיבים מהנוסח הרפורמי וחזרו לנוסח המסורתי.
כדוגמא לשינו בנוסח התפילה הרפורמית מהנוסח המסורתי, הוא במשפט אלוהי אברהם יצחק ויעקב, נוספו גם האימהות: 'אלוהי אברהם ואלוהי שרה, אלוהי יצחק ורבקה......'. נישואי תערובת מהווה בעיה קשה מאד ליהדות המסורתית היות שהרפורמים בארה"ב מבינים את המציאות, עת יהודי אמריקאי הוא קודם כל אמריקאי ובהרבה מקרים פוגש בת זוג לא יהודייה, אך הזהות היהודית שלו עדיין חשובה לו ולכן הקהילה מקבלת אותם אליה ומנסים להכניס את בת הזוג אל היהדות, כדי שגם הילדים יישארו מחוברים ליהדות, אך יש הרבה בני משפחות שנשארים באמונתם הקודמת ולכן בביתם יחגגו עם עץ אשוח יחד עם חנוכייה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.
קישור לאתר Hebrew Union College