תצפית כתף שאול
הסיפור המקראי שמתמקד באתר, מתחיל עת שאול המלך מתארגן עם צבאו בסמוך למעיין בעין יזרעאל לקראת מאבקו עם הפלישתים, שחונים בשלב ההתארגנות באפק, הנמצאת באזור ראש העין של זמנינו, אזור שבו הפלישתים מתחילים להתחכך עם שבטים ישראלים שיושבים באזור ההר.
מסע הצבא הפלישתי למפגש הלחימה בגלבוע, נערך כנראה דרך עמק דותן לאזור ג'נין ומשם עד למרגלות הגלבוע.
בראות שאול המלך את עוצמת הפלישתים, הוא מחליט לטפס עם צבאו במעלה הגלבוע על מנת למצוא מקום הרבה יותר טוב מבחינה אסטרטגי מאשר למרגלות הגלבוע.
באותה עת, אכיש מלך גת, העומד בראש הצבא הפלישתי, ניצב בפני דילמה, שהעלו בפניו מלכי שאר ערי פלישתים, על היות דוד, המשמש כמפקד בכיר תחת הנהגתו, שותף לקרב נגד הישראלים, וזאת עקב אי ביטחונם שבמהלך הקרב הוא לא יפנה עורף לפלישתים ויעבור להילחם לצד הישראלים.
אכיש מלך גת מקבל את טענת שותפיו לקרב ומוציא את דוד ממערך הקרב, רגע לפני תחילתו.
על פי הסיפור המקראי, בהתקרב המועד לתחילת הקרב, שאול חש במצוקה היות והוא מבין שאין לו עליונות צבאית על הצבא הפלישתי וזאת משום שהפלישתים חמושים בכלי נשק עשויים מברזל, נתון מקראי שלא נמצא לו אחיזה ארכיאולוגית באף אחד מאתרי הפלישתים שבו ניתן ליצור כלי ברזל ביצור המוני.
ולכן שאול מחליט לעשות את הדבר האסור בעת ההיא, ללכת למגדת עתידות ולשמוע מה צופן לו העתיד.
ואכן על פי הטקסט המקראי, שאול צועד בלילה למגדת עתידות שיושבת באזור עין דור ישוב הנמצא צפונית לגלבוע ושם הוא לא חושף את עצמו כמלך, שכן הוא פוחד שאם היא תזהה שהוא מלך, היא תחשוש לנבא לו, היות והיא מודעת לידיעה שהמלך הוציא חוזה להרוג את כל מגדי העתידות.
שאול מבקש מהמעלה באוב שתחזה לו את תוצאות הקרב מול הפלישתים ואכן היא מעלה עבורו באוב את שמואל הנביא, שהלך כבר לעולמו, שמיד נוזף בו ומטיח בפניו שממלכתו תיקטע ובקרב המממש ובא, צבאו ינחל תבוסה וגם שלושת ילדיו יפלו חללים בקרב.
במעמד זה מתגלית דמות המנהיג של שאול, הוא יכול היה כאבא להגיד לילדיו שלא יצטרפו לקרב ולהנחות שיישארו בעורף, אך למרות שהוא יודע את תוצאות הקרב הוא חוזר למחנה מתייצב בראש צבאו וכך יוצא למערכה חרף העובדה שהוא מודע לתוצאותיה.
במהלך הקרב, כאשר שאול רואה שצבאו עומד בפני מפלה, הוא מקבל את החלטתו האחרונה, עת פונה לנושא כליו ומבקשו להורגו וזאת על מנת שלא ייפול כשבוי בידי הפלישתים, אך נושא הכלים עונה שהוא לא מסוגל להרוג את מלכו.
באין מוצא אחר, שאול נופל על חרבו ומתאבד.
בתום הקרב, מצאו הפלישתים את גופת שאול, העבירוה לבית שאן ושם תלו אותה על חומת בית שאן, עליה הייתה מוצגת עד שבאו אנשי יבש גלעד לבית שאן והורידו את גופת שאול מעל החומות ולקחו אותה אליהם.
הסיפור המקראי מספר שלאחר הקרב הגיע דוד לאזור ושם סופר לו ע"י נער עמלקי ששאול מצא את מותו בקרב.
מות שאול המלך הינו גם סיומו של ספר שמואל א' ותחילתו של ספר שמואל ב'. (חשוב לציין שהחלוקה הזו היא נוצרית, כי במקור אין שני ספרי שמואל) המתחיל בקינת דוד על מות שאול ושלושת בניו: "שמואל ב' פרק א : " יג וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ, אֵי מִזֶּה, אָתָּה; וַיֹּאמֶר, בֶּן-אִישׁ גֵּר עֲמָלֵקִי אָנֹכִי. יד וַיֹּאמֶר אֵלָיו, דָּוִד: אֵיךְ, לֹא יָרֵאתָ, לִשְׁלֹחַ יָדְךָ, לְשַׁחֵת אֶת-מְשִׁיחַ יְהוָה טו. וַיִּקְרָא דָוִד, לְאַחַד מֵהַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר, גַּשׁ פְּגַע-בּוֹ; וַיַּכֵּהוּ, וַיָּמֹת. טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד, דמיך (דָּמְךָ) עַל-רֹאשֶׁךָ: כִּי פִיךָ, עָנָה בְךָ לֵאמֹר, אָנֹכִי מֹתַתִּי, אֶת-מְשִׁיחַ יְהוָה. יז וַיְקֹנֵן דָּוִד, אֶת-הַקִּינָה הַזֹּאת, עַל-שָׁאוּל, וְעַל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ. יח וַיֹּאמֶר, לְלַמֵּד בְּנֵי-יְהוּדָה קָשֶׁת, הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר. יט הַצְּבִי, יִשְׂרָאֵל, עַל-בָּמוֹתֶיךָ, חָלָל: אֵיךְ, נָפְלוּ גִבּוֹרִים. כ אַל-תַּגִּידוּ בְגַת, אַל-תְּבַשְּׂרוּ בְּחוּצֹת אַשְׁקְלוֹן: פֶּן-תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן-תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים. כא הָרֵי בַגִּלְבֹּועַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם--וּשְׂדֵי תְרוּמֹת: כִּי שָׁם נִגְעַל, מָגֵן גִּבּוֹרִים--מָגֵן שָׁאוּל, בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן. כב מִדַּם חֲלָלִים, מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים--קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן, לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר; וְחֶרֶב שָׁאוּל, לֹא תָשׁוּב רֵיקָם. כג שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן, הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם, לֹא נִפְרָדוּ; מִנְּשָׁרִים קַלּוּ, מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ. כד בְּנוֹת, יִשְׂרָאֵל--אֶל-שָׁאוּל, בְּכֶינָה; הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי, עִם-עֲדָנִים, הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב, עַל לְבוּשְׁכֶן. כה אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים, בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה--יְהוֹנָתָן, עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל. כו צַר-לִי עָלֶיךָ, אָחִי יְהוֹנָתָן--נָעַמְתָּ לִּי, מְאֹד; נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי, מֵאַהֲבַת נָשִׁים. כז אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים, וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה."
על כתף שאול נאמר מתוך קינת דוד: "הָרֵי בַגִּלְבֹּועַ, אַל-טַל וְאַל-מָטָר עֲלֵיכֶם" ואכן לא רואים צמחיה במדרונות הגלבוע, שעבור אדם דתי הסיבה לכך היא ההוכחה לאמינות הנבואה שבמקרא, אך הסיבה האמתית למשטח הריק מצמחיה, היא מסיבה גיאולוגית שנובעת מכך שעל המדרונות התלולים לא נשארו עתודות קרקע אלא רק סלע וזו הסיבה שרואים בה רק צמחים עשבוניים שנקלטים באזורים מאוד קטנים, אבל עצים לא גדלים על כל המדרון, שכן אין קרקע מהסיבה שבגלל תלילות ההר הקרקע נסחפה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.