גן המצודה
גן המצודה בצפת, המשתרע על גבעה שב-1948 כונתה בשם 'הפיטמה' נכבשה ע"י הפלמ"ח מידי הערבים לאחר שני ניסיונות, כאשר הראשון שבהם שנעשה בליל ה-05.05.48 נחל כישלון.
בניסיון השני שהתבצע בליל ה-09.05.48 הצליח הכוח לכבוש צפת, וזאת בסיוע הפגזה מתותחי דוידקות שיצרו רעש גדול בעת פעילותם, שגרם לפחד רב בקרב האכלוסייה הערבית שהתבטא במנוסתם מהעיר.
לציון שלבי הלחימה בתש"ח, ממוקמים בגן שלטי הנצחה וזיכרון ללוחמי הפלמ"ח שנפלו בעת הניסיונות לכיבוש העיר.
עד שנת 1100 על הגבעה היה ממוקם כפר יהודי, אחד מני עשרות ישובים יהודיים שהיו פרוסים ברחבי הגליל, ורק בתקופת הצלבנים, חל שינוי רציני במרחב הצפוני של א"י.
בעת שהצלבנים הגיעו ב-1099 לתחומה של א"י הם התקדמו מהצפון לאורך מישור החוף עד ליפו וממנה פנו מזרחה לכיוון ירושלים, ורק לאחר שכבשו אותה, הם החלו להתפזר בכל רחבי הארץ ולהכיל בה את שלטונם.
לצפת הגיע ב-1101 אביר שהתלהב מהנוף, ולכן החליט להקים בה את המרכז הפיאודלי שלו, שממנו יוכל לשלוט על השטחים החקלאיים הנתונים לשליטתו.
יורשי אביר מכרו ב-1168 את השטחים לאבירים הטמפלרים, שהקימו בה מצודה קטנה ששלטה בעיקר על הדרכים.
במהלך השנים החל באסלאם לזהור כוכבו של סלאח א-דין, שבשנותיו הראשונות כמפקד צבאי לא כבש את א"י אלא ניהל מדיניות של פשיטות בהם תקף ישובים וחזר עם כוחותיו לבסיסו שבעבר הירדן.
במהלך הפשיטות הגיע סאלח עם צבאו ב-1179 גם לצפת וצר עליה במשך שבוע שבמהלכו חפרו החפרים המוסלמים מתחת לחומה, הניחו תחתם עצים שהוצתו, ובכך מוטטו את החומה ואפשרו לכוחות המוסלמים לכבוש את המצודה ובהמשך לפרק אותה.
הטמפלרים שבו ב-1184 לאתר ההרוס ובנו את המצודה מחדש, שעמדה על תילה גם לאחר 04.07.1187 מועד קרב קרני חיטין, שבו הכריע סלאח א-דין את הצלבנים.
שתי מצודות בלבד נשארו בחזקת הצלבנים לאחר קרב קרני חיטין: בלוואר (כוכב הירדן) וזו שבצפת.
סלאח א-דין הגיע בשנית ב-1188 עם כוחות רבים לצפת ומעמדה של כוח הוא שכנע את האבירים הצלבנים להיכנע ולצאת מהמצודה, תוך שהוא מבטיח להם מעבר חופשי לחוף.
השכנוע צלח, ואכן הצלבנים יצאו אל המקום היחידי שנותר להם והיא המצודה בצור כאשר הם משאירים מאחוריהם מצודה ללא פגע.
הצלבנים חוזרים לא"י ב-1193 במסגרת מסע הצלב ה-3 בהנהגתו של ריצ'ארד לב הארי אך מתבססים רק לאורך מישור החוף, אך עקב סכסוכים בקרב הפלגים המוסלמים מצליחים הצלבנים ב-1226 בסדרה של הסכמים, להחזיר לרשותם שטחים שהיו תחת שלטון המוסלמים, וביניהם גם את צפת, שהמצודה שבה נמסרה למסדר הטבטוני, שהיה מסדר של אבירים גרמנים, שעיקר כוחו היה במצודות המונפורט ויחיעם, שעקב עזיבתו את א"י מכר ב-1240 אתה השטח לטמפלרים והם אלו שביצעו במצודה שינוי דרמטי.
ראש מסדר הטמפלרים בעולם, הבישוף של מרסיי, בנואה ד'אליניאן, החליט לבנות על בצפת את המצודה הגדולה ביותר במזרח התיכון, שתוכננה להיות מוקפת ב-3 חומות קונצנטריות בגובה של 28 מ' עם חפיר בעומק 15 מ' לאורך 580 מ' בהיקפה של החומה.
כשהושלמה בניית המצודה, הייתה זו מצודת ענק שאין דומה לה ביחס למצודות אחרות שנבנו ברחבי העולם באותם ימים.
המצודה הכילה 1,500 אבירים, שלכל אחד מהם היה כ-10 נושאי כלים, ולכן מדובר על מצודה שאוכלוסייתה מנתה כ-15,000 בכל זמן נתון.
התקופה הממלוכית בא"י החלה ב-1260 שבמהלכה הגיע ב-1266 הסולטן הממלוכי בייברס גם למצודה האדירה שבצפת, ובעומדו מול החומות האדירות הבין שאין לו סיכוי לכבוש את המצודה ולכן הוא פנה אל האבירים שבה, וכסלאח א-דין בשעתו, והציע להם להיכנע ולצאת מהמצודה בלי קרב, והבטיח להם מעבר חופשי לאן שייבחרו ללכת.
לאחר התלבטות החליטו האבירים הטמפלרים לקבל את הצעת בייברס ושלחו נציג מטעמם אל מחנהו כדי לחתום על כתב הכניעה.
האביר נכנס אל האוהל המלכות ושם ראה כס מלכות ועליו יושב איש הדור לבוש בגדי פאר, ומולו חתם האביר על הסכם הכניעה.
בשוב הצלבן אל המצודה הוא סיפר לחבריו שחתם על הסכם הכניעה, אלא שהאביר לא ידע שהאיש שישב מולו ושהחתים אותו על כתב הכניעה לא היה בייברס.
הצלבנים יצאו מהמצודה בלי קרב, ואז הסתערו עליהם לוחמיו של בייברס ושחטו אותם עד האחרון שבהם וזאת בניגוד גמור להבטחתו של בייברס.
האיש שחתם על המסמך לא היה בייברס אלא אחד מאנשיו שהתחפש לבייברס, ולכן בייברס הרגיש פטור מלקיים את ההסכם.
בייברס קיבל לידיו את מצודת הענק כפרי בשל והפך את המקום לעיר הבירה של ממלכת צאפד (צפת) שגבולותיה הם הליטני בצפון, ג'נין בדרום, הרוקאד במזרח והים במערב.
בתקופה העות'מאנית שהחלה ב-1517 המצודה הלכה ואיבדה מחשיבותה, משום שמבחינתם של העות'מאנים לא היה צורך במצודה היות ולאימפריה העות'מאנית האדירה לא הייתה סכנה לא מבית ולא מחוץ, כאשר עיקר ההרס התרחש ברעידות האדמה שהחריבו אותה באופן סופי, ובכך היא הפכה כמקור לאבני בנייה לאתרים אחרים.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.