גן לאומי הרודיון
מיקומו ההרודיון היווה בעבר מרחב של שני אירועים משמעותיים בחייו של הורדוס, עת ב-40 לפנה"ס כאשר הורדוס היה מושל הגליל בחסות הרומאים, אחיו פצאל היה מושל ירושלים והורקנוס, נצר לבית חשמונאי היה הכהן גדול, פלשו לארץ הפרתים והמליכו על יהודה את מתתיהו אנטיגונוס, גם הוא מבית חשמונאי.
עם כיבוש הפרתים, נוצר מצב שהורדוס שנותר ללא פטרונו הרומי בגליל, מחליט לחבור לפצאל והורקנוס השוהים בירושלים.
מנגד, מתתיהו אנטיגונוס ותומכיו הקיפו את העיר בסיוע פרתי ודרשו מהורדוס, פצאל והורקנוס להסגיר את עצמם לידיהם, בהבטחה שלא יפגעו בהם לרעה.
פצאל והורקנוס אכן הסגיר ואת עצמם, אך הורדוס לא סמך עליהם, אסף את מרים ארוסתו אימו קיפרוס הנבטית ועם מספר מקורבים ברח מירושלים במטרה להגיע לפטרה.
באזור מיקומו של האתר, השיגו תומכיו של מתתיהו אנטיגונוס, את חבורתו של הורדוס והחל להתרחש קרב ביניהם, שבאופן מפתיע הורדוס הצליח להביס את כוחותיו של מתתיהו אנטיגונוס ולהמשיך בבריחתו.
זכר הניצחון נחרט בתודעתו של הורדוס, ולימים החליט לתת לו ביטוי בהקמת האתר.
משמעות נוספת למיקום האתר, נבעה מהסיבה שבעת הבריחה מירושלים, הגיעה להורדוס הידיעה שהמרכבה שעליה ישבה אימו התהפכה, ובהיותו בטוח שאימו נהרגה, איבד את עשתונותיו ורק לאחר שהתברר שלא קרה לאימו שום דבר רציני, חזר לעצמו.
הורדוס השאיר את משפחתו במצדה, ומשם המשיך לפטרה ולאחר מכן לאלכסנדריה ומשם הפליג לרומא.
כשהגיע הורדוס לרומא, מצא את אוקטביאנוס ואנטוניוס טורחים בהכנות לקראת מאבקם נגד הפרתים במגמה לסלקם מהארץ, אך מצאו זמן להכתיר את הורדוס כמלך מהלך שהיהודים מעולם לא השלימו איתו.
עם שובו ארצה החל הורדוס, בתמיכת הרומאים, להביא לסילוקם של הפרתים ובשנת 37 לפנה"ס הוא כבש את ירושלים והפך להיות מלך על יהודה בחסות הרומאים, עד יום מותו בשנת 4 לפנה"ס, שבמהלכה הקים באתר ארמון מפואר המוקף במצודה אדירה, ולימים גם הכין לעצמו אחוזת קבר.
כשהחליט הורדוס שברצונו להיקבר באתר, הוא בנה על המדרון מונומנט, שגובהו כ-25 מ' וזאת לאחר ששפך עפר על המדרונות ובכך כיסה מבנים שהיו על המדרונות, מבנים שהוא עצמו הקים כדוגמת התיאטרון.
במהלך תקופת שלטונו הוא הקים גם את העיר התחתית שהפכה להיות מרכז מנהלי.
עם מותו של הורדוס ב-4 לפנה"ס הוא הובא מיריחו ונקבר באתר המפואר, ומי שירש אותו כמלך על יהודה היה בנו ארכלאוס.
בשלב מסוים ב-66 בתקופת הנציבים, פרץ המרד הגדול, ומורדים יהודיים תפסו את הרודיון מידי משמר רומי והרסו את המאוזוליאום.
תהליכי השתלטות ע"י מורדים כדוגמת בהרודיון, קרו גם במצדה ובמחוור שבעבר הירדן אתרים, שעם כיבוש ירושלים בשנת 70, נותרו עדיין בשליטת המורדים.
כיבוש ההרודיון מידי המורדים התרחש בשנת 71 ע"י הלגיון ה-10 שהמשיך ב-72 למחוור בעבר הירדן ומשם בתחילת 74 בפיקודו של פלביוס סילבה, למצדה, אותה כבש אותה תוך חודשיים שלושה לכל היותר.
ע"פ ממצאים שנחשפו, מתברר שהרודיון הייתה מרכז מנהלי חשוב בזמן מרד בר כוכבא ב-132 וזאת מהכתוב בתעודות שכתב בן-כוסבא למפקד הרודיון יהושע בן גלגולה, שהתגלו בוואדי מורבעת.
בהרודיון נמצאו מחילות ומערכות מסתור שעל פי גודלן שימשו כנראה מקום ריכוז של מרבית החיילים היהודיים שהיו פעילים בזמן מרד בר כוכבא.
כמו האתרים והישובים האחרים בזמן המרד, גם הרודיון נכבשה ונפלה בידי הרומאים בשלבים שכל המערכת קרסה, עוד לפני נפילת בית"ר בתשעה באב שנת 135.
בכך בעצם נגמרת ההיסטוריה של הרודיון בהקשר היהודי, יש עוד פרק קצר מהתקופה הביזאנטית, שעה שמתגלות באתר כנסיות המצבעות על נוכחות נוצרית במאות ה-5-6 לספירה.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.