פסיפס נווה צדק
פסיפס נווה צדק, הממוקם בטבורה של השכונה, מציג בשלל דמויות את ראשיתה של נווה צדק שהחלה ב-1886 עת שמעון רוקח, שהיה ממכובדי היהודים ביפו, הציע לתושבי יפו היהודים ללכת בעקבות אחיהם מירושלים שיצאו ב-1860 מחומות העיר העתיקה ולבנות שכונה חדשה מחוץ לחומות יפו.
תושבי יפו אכן התלהבו מהרעיון וקבוצה ראשונית בת 48 משפחות מעשירי יהודי יפו בראשותו של שמעון רוקח, החלו לתור אחר שטח פנוי לבנייה.
מי שנענה לקבוצה היה אהרון שלוש שהיה סוחר, חלפן וצורף, בן לאחת המשפחות שעלו לארץ ישראל ב-1839 מהמגרב-אלג'יר והתישבו ביפו.
במהלך עיסוקיו של שלוש הוא קנה חלקות אדמה בכמה מקומות במרחב לפי המנהג שהיה נהוג בעת ההיא, כאשר רכישת האדמה התבצעה עת הרוכש יצא עם בעל האדמה לשטח הנתון למכירה, עומד במקום מוסכם וזורק 4 מטבעות ל-4 כיוונים ובכך נקבע גודל השטח שנרכש והיות ושלוש היה אדם בריא, מגודל וחזק, נזרקו המטבעות למרחק גדול ועל כן הצליח לקנות שטחים נרחבים.
שלוש הציע לרוקח ולקבוצת המשפחות לקנות ממנו את השטח הנתון במחיר זול שהתבטא בגרוש 1 למטר, למגרש של 150 מטר למשפחה וזה בתנאי שהבנייה תתבצע תוך שנה ואם לא בונים תוך שנה, השטח הנרכש חוזר אליו ואכן התנאי עשה את שלו ואחרי שנה נבנו 10 הבתים הראשונים בשטח הנרכש.
השכונה נקראה בתחילה בשם 'פריז הקטנה' וזאת משום שבכל בית היו שני חדרים, מטבח ושירותים, שהיוו שינוי גדול לעומת הדירות ביפו שבהם השירותים היו משותפים לכמה משפחות.
זאת הייתה ראשיתה של השכונה החדשה שנבנתה ב-1887 ונקראה בשם נווה צדק שם מנלקח מספר ירמיהו "כֹּה-אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יֹאמְרוּ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו, בְּשׁוּבִי אֶת-שְׁבוּתָם: יְבָרֶכְךָ יְהוָה נְוֵה-צֶדֶק, הַר הַקֹּדֶשׁ" לחבורה בת 48 משפחות שנקראה בשם 'עזרת ישראל'.
בסמיכות לנווה צדק הוקמה ב-1890 ביזמת זרח ברנט שכונה נוספת בשם נווה שלום לטובת עניי יפו, כנגד תושביה האמידים של נווה צדק.
היות ונווה צדק הייתה ממוקמת ב-1948 מול מתקפות הערבים שהגיעו מיפו, החלה נטישה של רוב תושבי השכונה, מצב שגרם להידרדרותה במהלך השנים הבאות עד כדי כך שהשכונה פשוט נזנחה.
רק במהלך 1980 החלו להחזיר עטרה ליושנה בשכונה, עת תושבים חדשים החלו להתגורר בה, הוקם בה תיאטרון בבניין שעבר שיפוץ ושימור וכיום הוא מהווה חלק מההתחדשות של השכונה, עת הוא משמש מרכז מחול ומופעים.
המרכז הנושא את השם סוזן דלל מנציח את שמה בחורה שאהבה לרקוד, בת למשפחה יהודית מאנגליה, שתרמה סכום גדול לשיפוץ המתחם ולהנצחת שמה.
אריחי הקרמיקה הצבעוניים המקובעים על חזית חומה באתר מרכז סוזן דלל ונושאים את השם 'קיר המייסדים' עוצבו ע"י האומן דוד טרטקובר ב-1989 ומחולקים ל-3 חלקים: הלוח הימני מכיל את דמויות המייסדים, עצי תפוזים, גמלים מובילים תפוזים, צריח המסגד ומשקף בכך את האוירה ביפו של אותם ימים.
דיוקנו של שמעון רוקח הממוקם במרכז הציור, מייצג את בעל הרעיון ויוזם היציאה מעבר לחומות יפו, אהרון שלוש מעשירי יהודי יפו, בעל הקרקעות שמכר לקבוצת המתיישבים החדשה קרקע במחיר מוזל ותחם את משך הבניה בשכונה בשנה אחת בלבד, זרח ברנט שיזם את הקמת נווה שלום בסמיכות לנווה צדק וחיים אמזלג המוצג במדי צבא, שהיה בעת ההיא סגן הקונסול האנגלי בארץ.
נושא הלוח האמצעי הינו הקידמה והוא מכיל את הרכבת הנוסעת תחת גשר שלוש שחיבר בין נווה צדק ליפו, את רחוב הרצל של אותם ימים עם מבנה גימנסיה הרצליה, בית הספר לתלמידות והמריצות שהיוו כלי מרכזי בבניית עיר שנבנתה על החולות.
נושא הלוח השמאלי הינו היוצרים, הסופרים והכותבים בימי העלייה השנייה והוא מכיל את דיוקנם של דבורה בארון מהכותבות החשובות בתקופה, שהייתה עורכת מדור ספרותי ב'פועל הצעיר' את ש"י עגנון שגר בנוה צדק וכתב על השכונה בספרו 'תמול שלשום' את דוד שמעוני שהגיע לארץ כחלוץ ציוני וכתב את הפואמה 'ביער בחדרה' בה תאר את חיי החלוצים, את אז"ר-אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ', סופר דתי מאוד שהיה מנהיג רוחני של חבורת הסופרים ויוסף חיים ברנר סופר ואנטי דתי מובהק, אך למרבה הפלא מקורב מאוד לאז"ר ואת הרב קוק-הרא"ה המוצג בתוך מגן דוד, ששימש כרבה של יפו והמושבות עד 1914 והיווה חוליה מקשרת בין המתיישבים הציונים לבין היהדות האורתודוכסית שהתנגדו לציונות.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.