הדרוזים
אוכלוסיית הדרוזים מונה כיום כ-1.2 מיליון מאמינים, כאשר בסוריה יש כ-600.000 דרוזים, בלבנון כ-400,000 דרוזים, בישראל כ-120,000 דרוזים וכ-100,000 מאמינים פזורים בארצות שונות.
מבחינה דתית הדרוזים אינם מוסלמים, היות ואינם מקיימים את 5 היסודות של האסלאם כהלכתם, וזה לפי פסק הלכה שנקבע במאה ה-19 ע"י ג'לאל א דין א סיוטי, פוסק גדול של האסלאם.
במבחן ההתאמה מול 5 יסודות האמונה המוסלמית, מתקבל שאת מצוות העדות (השהאדה) הדרוזים אומרים רק את החלק הראשון שבו מאמינים באל עליון, אך נמנעים להצהיר בחלקה השני של העדות, על מוחמד כשליח האל. את מצוות צדקה מקיימים, אבל לא לפי חוקי האסלאם. את מצוות החאג' (עלייה למכה) הם לא מקיימים. את מצוות צום הרמאדן הם מקיימים רק למראית עין, כלומר לא אוכלים בפרסייה, אבל כן אוכלים בתוך הבית. את מצוות התפילה מקיים הדרוזי רק פעמיים בשבוע וזאת עושים אך ורק הדתיים (העוקאל) במקום 5 מצוות האסלאם, לדרוזים יש 7 מצוות שבחלקן חופפות את רעיון מצוות האסלאם.
התהוות הדת הדרוזית החלה ב-986 עת בקהיר נולד ילד בשם אל חאכם באמר אללה שבהגיעו לגיל 10 הוא מונה במצרים לחליף פאטימי, שהינו זרם שיצא מהשיעייה.
שלטונו של אל חאכם באמר אללה מתואר כשלטון של אדם לא יציב, שמידי פעם היה נעלם למדבר לתקופות ארוכות, מוריד הנחיות לא סבירות, קובע גזירות מוזרות ומשונות על העולם הסוני, כמו איסור על העלייה למכה, איסור להסתובב בשעות מסוימות בלילה, על היהודים ציווה לבוש מיוחד בצבע צהוב וענודים בשרשרת עם דמות עגל, לנוצרים לבוש בצבע כחול וענודים בשרשרת עליה תלוי גוש עץ, כמו כן מייחסים לו את מסע העונשין לארץ ישראל, שבו הוא הורס ב-1009 כנסיות רבות וביניהם את כנסיית הקבר.
על פי המסורת הדרוזית, בראשית שלטונו של אל חאכם באמר אללה, הוא מגדיר את עצמו כאדם שבו שוכן האל ואת מסר דבר אלוהותו, הוא מפיץ ברחבי העולם הפאטימי באמצעות 3 שליחים הנקראים בשם 'מבשרי הבשורה': אבו אל ח'יר, אבו עבדאללה ואבו אברהים ויחד עם חמזה אבן עלי שמונה על ידי אל חאכם כאימאם של הדת החדשה, הם נחשבים ל'ארבעת המבשרים' וכאשר הם מתכנסים ב-1017 בקהיר, מוכרזת רשמית אלוהותו של אל חאכם ובכך יוצאת לאור הדת החדשה.
ל'ארבעת המבשרים' מצטרף בהמשך גם בההא א דין, שהנהיג את העדה הדרוזית לאחר מותו של אל חאכם, ויחד הם מהווים את 5 הדמויות החשובות ביותר בדת הדרוזית. הדרוזים מאמינים שבכל אחד מ'מבשרי הבשורה' התגלגלה נשמתו של אחד מהנביאים הגדולים הקדומים, כך שחמזה בן עלי הוא גלגולו של נבי שועיב (יתרו), אבו אברהים הוא גלגולו של אל חאדר (אליהו הנביא) אבו עבדאללה הוא גלגולו של נבי יעפורי (ממלווי מוחמד) אבו אל חיר הוא גלגולו של נבי סאבלאן (הנביא זבולון) ובההא א דין הוא גלגולו של אפלטון.
כל אחד מ-5 המבשרים חבש מצנפת בצבע שונה שהפך לצבעו של המבשר, ויחד הם מהווים את 5 הצבעים המרכיבים את הדגל הדרוזי: חמזה אבן עלי - ירוק, אבו עבדאללה - צהוב, אבו אברהים - אדום, אבו אל ח'יר - כחול ובהאא-א-דין - לבן.
הדרוזים מקבלים את כל הנביאים המוזכרים ביהדות, בנצרות ובאסלאם. ועוד כמה פילוסופים יווניים, למשל היפוקרטס וסוקראט שהתקבלו כנביאים של ממש.
הדרוזים מאמינים בתורה האסמאעילית המבוססת 7 ההאצלות, כלומר תורה המתייחסת ל-7 נביאים שכל אחד מהם, בתקופתו, הביא לעולם אמת חלקית: אדם, נח, אברהם, משה ישוע, מוחמד, ומוחמד בן אסמעאיל (מייסד זרם האסמאעיליה) והאחרון שבהם הוא אל חאכם שהינו אלוהות ולא נביא.
עוד מוסיפה האמונה הדרוזית שלכל אחד מהנביאים הללו התלוותה דמות נוספת-הנאטק כלומר הדובר, שגילמה את השכל האלוהי, למשל מי שלווה את משה היה יתרו, מי שלווה את מוחמד היה עלי, ומי שלווה את אל חאכם היה חמזה בן עלי.
הכינוי דרוזים לעדה, התקבל מדמות בשם נשתקין איסמעיל א דרזי, שהיה שליח של חמזה אבן עלי ברחבי האימפריה הפאטימית בהפצת הדת החדשה, אדם שהצליח מאד בשליחותו עד כדי כך ששומעיו המאמינים, החלו לקרוא לעצמם בשם דרוזים כאות כבוד לשמו שלו. במהלך השנים, אל דרזי התחיל לשדרג את תורת האלוהות בהוספת רעיונות חדשים משלו שלא היו מקובלים על חמזה, שהתפתח בהמשך לעימות בין תומכי שני הצדדים.
נקודת השיא בעימות הגיעה כאשר אל חאכם בוחר את דעתו של חמזה ומוציא ב-1016 את אל דרזי להורג.
אל דרוזי הופך להיות דמות שלילית בקרב הדרוזים ומקולל כמי שבגד בתורה הנכונה של חמזה, דבר שנוצל ע"י הלא מאמינים, לכנות את המאמינים ככינוי גנאי בשם 'דרוזים'. הדרוזים קוראים לעצמם מוואחידון, כלומר אלה המייחדים את האל, או בנו מערוף - בני הידע על האלוהים.
בהיסטוריה הדרוזית, השנים 1021-1017 נקראת 'התקופה המכושפת' (אל כשף) תקופה שבה המאמינים שחיו באותה עת, רואים בפועל את האלוהים עלי אדמות, כלומר את אל חאכם באמר אללה.
מבחינת הדרוזים, התקופה הזאת היא קריטי באמונתם, כי בניגוד לדתות האחרות שמאמיניהן לא יודעים איך האל נראה, הדרוזים כן יודעים, הם ראו אותו והוא נראה בדיוק כפי שנראה אל חאכם.
במהלך 1021 באחרון מסע ההתבודדות של אל חאכם במדבר הוא נעלם לנצח מעיני מאמיניו, ועל פי המסורת הדרוזית הוא חזר לשמים, לעומת זאת המחקר סובר שכנראה נרצח על ידי אחותו, שחששה מאיבוד השושלת בשל התנהגותו המוזרה, ואכן לאחר היעלמותו של אל חאכם, בנו א-טאהר הוא זה שממשיך את השושלת אחריו.
זמן קצר לאחר היעלמותו של אל חאכם גם חמזה בן עלי נעלם, והיות והדרוזים לא מקבלים עליהם את מרותו של הבן החליף א-טאהר כדמות חשובה, הם הופכים להיות נרדפים. בעת הזאת קמה לעדה הדרוזית מנהיג בשם בהאא א דין, שנחשב כמטיף האחרון, והוא זה שמוביל את המאמינים הנרדפים ללבנון, כאשר במהלך בריחתו הוא שוהה תקופה מסוימת במערה שבהר הארי, עליו ממוקם כיום הישוב הדרוזי בית ג'אן, שבו נבנה מבנה בשם מקאם בהאא-א-דין.
בהאא א דין הינו דמות מאד חשובה במסורת הדרוזית, היות שהוא זה שמארגן הדת הדרוזית במקומה החדש ליד הר הלבנון, שמשם היא תתפשט לכל לבנון, לא"י ולסוריה. התקופה הראשונה של בהאא א דין, נמשכת מ-1021 - 1043 ונקראת בשם 'תקופת המחנה' תקופה שבה נקראים כל אלו שרוצים להצטרף לדת החדשה, כיוון מעבר למועד הנתון, שערי הכניסה לדת ננעלים למצטרפים חדשים.
סיום מועד ההצטרפות לעשה, נקרא 'אוזליקאת אל אבוואב' כלומר נעילת השערים, ואכן מ-1043 ועד היום לא ניתן יותר להצטרף לדת הדרוזית.
ל
יסודות האמונה הדרוזית מושתתים על ייחודו של האל והופעתו בפעם האחרונה בדמותו של אל חאכם באמר אללה. על גלגול הנשמות, כלומר הדרוזים מאמינים שנשמות המתים הדרוזים מתגלגלות לתינוקות דרוזים חדשים והיא אמונה המהווה היא חלק מאד חשוב בדת הדרוזית. על דטרמיניזם, כלומר הכול נקבע מראש ולכן ממילא אין מה לעשות. על תקיה כלומר הסתרת הדת בזמן סכנה (עקרון המקובל גם ביהדות) .
בתקופתו של בהא א דין, עת הדרוזים מתכנסים במורדות המערביים של הלבנון, הם מתחילים לקבץ את כתבי הקודש שלהם שנכתבו על ידי אל חאכם וחמזה בן עלי בספר הנקרא 'רסאיל-אל-חיכמה' (אגרות החוכמה) המכיל 111 איגרות של דברי חוכמה שאוגדו ל-6 ספרים קדושים.
בספר 'רסאיל-אל-חיכמה' רשאים לקרוא רק מי שהוא עקיל (אדם דתי) שמהווים בעדה כ-20% מהאוכלוסייה הדרוזית, כל היתר הם ג'אהיל (בורים) שלא יודעים את הכתוב בספר.
במאה ה-15 סוגרים את ההלכה הדרוזית והספרות הנלוות לה, ספרות הכתובה בכתב יד ואין עותקי דפוס שלה, ולמי שאינו דרוזי אסור לקרוא בהם, כאשר עד היום לא יודעים מה כתוב בהם, מלבד כמובן הדרוזיים בלבד.
בדת הדרוזית קיימות 7 תעאלים (מצוות) הבאות במקום מצוות האסלאם השיעי שממנו התפלגו הדרוזים: במקום התפילה - צריך לשמור על הלשון, כלומר לדבר אמת. במקום הצדקה - צריך לשמור איש על רעהו, כלומר אחוות אחים. במקום הצום - צריך לזנוח את עבודת האלילים. במקום העלייה לרגל למכה - צריך לזנוח את השטן ולהתרחק מהכופרים. במקום השהאדה (העדות) - צריך לייחד את האל כל הזמן. במקום גיהאד (מלחמת קודש) -צריך להסכים עם רצון האל. במקום נאמנות לעלי ולצאצאיו - צריך להיכנע לרצון האל ולהשלים עם החלטותיו.
בישוב דרוזי אין מסגד אלא חילווה (בית תפילה) שהינו מבנה מלבני פשוט, שמחולק בפרגוד לשני חלקים, אחד עבור גברים ואחד עבור נשים.
בשלב הראשון של ההתכנסות בחילווה שחלים בימי שני וחמישי בשבוע, כל העוקאל יבואו לתפילה, כאשר בשלב השני ישארו רק מספר מצומצם של עוקאל, שדנים בענייני הציבור.
תקופת ההכשרה לעוקאל אורכת מספר שנים, כאשר כל שלב בתהליך החונכות מאופיין בתבנית הכובע: כובע רגיל, כובע עם מטפחת לבנה שמכסה את הכובע, כובע גדול, כובע גדול עם פיסת בד אדומה למעלה ולבסוף כובע גבוה, כמו שהיה לשיח אמין טאריף, כובע המסמל את הדרגה הגבוהה ביותר בהירארכיה הדתית הדרוזית, שכיום יש רק 3 דרוזים שזכאים לחבש כובע כזה: שניים בלבנון ואחד בסוריה.
כלל הדרוזים מחויבים בין יתר המצוות באיסור שתיית אלכוהול, באיסור אכילת בשר חזיר באיסור ריבוי נשים ועוד.
האתרים קדושים לדרוזים בארץ הם נבי שועיב, שבו נחגג ב-25.4 בשנה החג החשוב ביותר. נבי סבלאן הנמצא בחורפיש, שבו נחגג ב-10.9 בשנה חגו של סבלאן הוא אבו-אל ח'יר המבשר הראשון של הדת הדרוזית. נבי אל חאדר (אליהו הנביא) שקברו נמצא על פי האמונה במספר מקומות: מערת אליהו בחיפה, כפר יאסיף, בניאס ומתלול צורים. נבי יעפורי (ממלווי מוחמד) שליד ברכת רם. נבי חזורי שליד עין קיניה וליד קלעת נמרוד. מקאם בהא א דין שבית ג'אן.
הישובים הדרוזים בישראל: בכרמל - דלית אל כרמל ועוספיה. בגליל תחתון - שפרעם מע'אר, רמה, סאג'ור, עין אל אסד. בגליל - חורפיש, בית ג'ן, פקיעין, ג'ת, יאנוח, כסרא כפר סמיע, ירכא, ג'וליס, כפר יסיף, אבו סנאן. ובגולן - מגדל שמס, מסעדה, עין קניה ובוקעתהה.