נבי שועייב
האתר המקודש גם למוסלמים, גם לדרוזים וגם ליהודים, ומכיל בתוכו את קברו של הנביא שועייב, הוא יתרו חותן משה, נחשב כאתר הקדוש ביותר לדרוזים.
יחס היהודים לאתר מקבלת משנה תוקף מעולי רגל עוד מהמאה ה-12 שמזכירים בכתביהם שיהודים ציינו את האתר כמקום קברו של הנביא יתרו, ואף נהגו לפקוד אותו.
חג נבי שועייב, שנחגג כל שנה ב-25.4 באתר, ונמשך 4 ימים, מהווה ביומו הראשון מועד התייחדות בעיקר של אנשי הדת של העדה, ואילו יתרת הימים הבאים מהווים ימי מפגש לכלל אנשי העדה מרחבי הארץ ובעיקר חגיגה בחיק במשפחה.
היות והאתר מוגדר כמקום קדוש מאד לדרוזיים, הכניסה אליו מותרת רק בבגדים ארוכים בכיסוי ראש ובחליצת נעלים, גברים ונשים כאחד.
כלל חשוב נוסף הוא לדלג מעל סף הפתח, היות וחלק מהמאמינים נוהגים לנשק את הסף בהיותו מפתח למקום הקדוש ביותר עבורם.
טביעת הרגל - הדעסה המוטבעת בסלע שבקצה המבנה, מיוחסת על פי המסורת הדרוזית לטביעת רגלו של נבי שועייב, שבסמוך לו ממוקם קבר שועייב עם הכיסוי הצבוע בצבעי הדגל הדרוזי.
על פי האגדה, הנביא שועייב מת בעודו עומד וכאשר השכיבו אותו בקבר, גילו תחת רגלו נחש, ועל כן על הסלע שבמבנה ניתן לראות מן חריץ שמסמל את הנחש שנמצא על פי האגדה, תחת רגלו.
על קיר המבנה הפנימי תלויה תמונתו של ראש העדה הדרוזית, השייח אמין טריף, שהיה אחד המנהיגים הגדולים ביותר שהיו לעדה, והוא שהנהיג אותה מ-1928 עד ליום פטירתו ב-1993.
בחצר האתר נובע מעיין חיטין, אליו הגיע כוח צלבני במהלך קרב קרני חיטין (1187) עת ריימון מטריפולי ממפקדיו הבכירים של הצבא הצלבני, מחפש מים וכאשר מצאם במעיין לגם מהם, ולאחר מכן נוטש עם קבוצת חייליו את עיקר הכוח המובס באותה עת ע"י סאלח א-דין ובורח לצור וממנה לעכו, בה עולה על ספינה ומפליג חזרה לאירופה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר