בית הקברות כנרת
בית הקברות כנרת, השוכן על תל בית ירח, היה בראשיתו מקום קבורתם של ראשוני מתיישבי המושבה כנרת, בהמשך קבוצת כנרת ובחלוף השנים גם של אנשי ההסתדרות ותנועת העבודה.
ראשוני הקברים נכרו באתר ב-1911 שלב שבו לא חשבו להפוך את האתר לבית קברות קבוע ואפילו הייתה תוכנית להקים בו שכונת וילות ע"ש מקס נורדאו, מראשי התנועה הציונית.
בחלוף השנים, נטמנו באתר עוד ועוד אנשים, אך ב-1931 בשעה שנקברה באתר רחל המשוררת, קיבלה הגבעה מעמד אחר, היות ורחל נתפסה כמייצגת המובהקת של העלייה ה-2 ובשעה שהובא לקבורה ב-1944 ברל כצנלסון, האידאולוג והמנהיג הרוחני של תנועת הפועלים, החליטה ההסתדרות הכללית, שהגבעה תהפוך לפנתיאון של התנועה החלוצית הסוציאליסטית הציונית.
החל משנות ה-50 החלו להביא לקבורה באתר גם מנהיגים והוגי דעות ציוניים שנקברו בחו"ל כדוגמת משה הס מצרפת, נחמן סירקין מארה"ב ודב בורוכוב מרוסיה, ב'חלקת נבו' שם שנגזר מגורלו של משה רבנו, שראה מרחוק את הארץ ולא זכה להגיע אליה.
כל קבר באתר מכיל סיפור חיים ויש בו גם 3 קברים ריקים של שלושה מראשי אגודת השומר: ישראל רומלשטיין שנהרג מבעיטת פרדה, יצחק טורנר שמת ממלריה וישראל גלעדי, ממייסדי קבוצת בר גיורא וממנהיגי השומר, שמתו בכנרת ב-1915 ונקברו באתר אך עצמותיהם הועברו לקבורה בשנות ה-20 לבית הקברות בכפר גלעדי ושם נטמנו בחלקת השומרים עם עוד כ-100 חברי אגודת השומר, כחלק מהתפיסה של אנשי 'השומר' שהם אגודה של אנשים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.
קברו של מנחם מנדל שמואלביץ המכונה 'ממשי' שהיה ראשון הנקברים באתר, שמצא את מותו במהלך הליכתו מבית המוטור לחצר כנרת, על מנת להביא לחם לקבוצתו וכשבושש לחזור יצאו חבריו לחפשו ומצאו אותו מוטל מת בצד הדרך, וכפי הנראה נרצח ע"י בדואים מהאזור, ובכך נקטעו חייו של עילוי בלימודי קודש ובמדעים שסיים גימנסיה רוסית בהצטיינות ונכון לו עתיד גדול.
קברו של לוטוס בן יעקב הפט, תינוק שמת ב-1911 להורים שהגיעו לחצר כנרת על מנת לבדוק מדוע הקבוצה נמצאת תמיד במאזן שלילי, למרות הזרמת כספים מהתנועה הציונית. האב רו"ח יעקב הפט, הגיע לחצר עם אשתו ההרה, שילדה במהלך שהייתם בחצר, ובהיות התינוק בן כחצי שנה חלה בקלקול קיבה נלקח לבית החולים הסקוטי בטבריה, ושם נפטר.
קברו של בן ציון ישראלי, שעליו מצויר עץ תמר רב חוטרים, כעדות להיותו אבי השבת התמר לא"י, שנהרג באסון מעגן ב-1954 בהיותו בין המוזמנים לטקס שנערך בקבוץ מעגן לזכר הצנחנים שנהרגו במלחמת העולם ה-2: חנה סנש, חביבה רייך, אנצ'ו סירני ואבא ברדיצ'ב.
קברם של שרה אביגור ושאול אביגור/מאירוב שחוו בחייהם דרמה נוראית, עת שאול מאירוב בהיותו אחד מראשי ארגון ההגנה שהוקם ב-1920 ולאחר מכן מאנשי סודו של ב.ג נשלח להקים את המוסד לעלייה ב' באירופה, כאחראי לכל נושא ההעפלה, קיבל בסוף המנדט הבריטי הוראה מב.ג להישאר באירופה, ולהפעיל בעזרת קשריו הרבים מערכת רכש של נשק עבור המדינה.
במהלך השליחות, הגיע מברק משרה אשתו: 'שאול, גור בננו נפל בקרבות סג'רה'.
שאול שאל את ב.ג באם הוא יכול לחזור לארץ להלוויית בנו, וב.ג ענה לו: 'עשה לפי הבנתך, אבל זכור את גודל המשימה'.
שאול כתב לאשתו: 'לא אוכל לשוב להלוויית גור, כי המשימה שלי נועדה למנוע נפילת גורים נוספים לעמנו'.
שרה ענתה לו: 'לבד ילדתי, לבד גידלתי, ולבד אקבור'.
שאול חזר ארצה אחרי כמה חודשים, ואז החליטו לשנות את שם משפחתם ל'אביגור'. אלתרמן כתב עליו את המלים שכתובות על הקבר: 'עלום ונוכח בכל', קברו שחור, כי חי תמיד בצל במחתרת ובסוד.
על קברה של שרה אשתו נכתב: 'נכונה בכל מאודה', קברה לבן, כי חיה בגלוי.
לבן גור הקבור בשורה סמוכה, היו שני אחים מאומצים, אילנה ודני, ששינו את שם משפחתם לגור: אילנה גור האמנית, ופרופ' דני גור המנתח.
קישור למסלול טיול המכיל את האתר.