מגדלא
ראשיתה של מגדלא כישוב החל בתקופה ההלניסטית (63-333 לפנה"ס) ונמשך לאורך התקופה הרומית (63 לפנה"ס - 324 לספירה) עד לחורבנה ברעידת אדמה ב-363 במהלך התקופה הביזנטית (638-324) הישוב התושש במהלך התקופה המוסלמית (1260-638) עד להריסתו הסופית ככפר ערבי במהלך מלחמת העצמאות.
שרידים מכל התקופות הנזכרות, נחשפו בחפירות שנעשו במרחב הישוב, במהלך שנות החפירה באתר, כאשר רוב השרידים הנראים כיום באתר, שייכים למאה ה-1 לספירה.
מגדלא כיישוב יהודי, נוסדה במאה ה-3 לפנה"ס, והיוותה כמרכז היהודי החשוב ביותר בצד המערבי של הכנרת.
יוסף בן מתתיהו מזכיר בספרו 'מלחמות היהודים ברומאים' את מגדלא, כעיירת נמל בשם טריכיה שפירושו המלחת דגים, שבמהלך המרד הגדול (70-67) תושביה הובסו בקרב ימי מול הצבא הרומי, בדרכו למיגור המרד בירושלים.
יוספוס מספר שהוא אמנם ביצר את היישוב בבניית חומה, אך אנשי מגדלא בעת שראו את עוצמת הצבא הרומי הקרב לעברם, ברחו בסירותיהם למרחב ימת כנרת.
בראות הרומאים את מנוסת תושבי מגדלא לכנרת, הם מיד התארגנו בבניית סירות והחלו במרדף אחרי היהודים שהסתיים בטבח נוראי של תושבי מגדלא, ומאז לא שוקמה כישוב יהודי.
סיפורה של מגדלא בעת החדשה התחיל ב-2006, שעה שהכומר הקתולי בשם ג'ון סולנה שנשלח על ידי הוותיקן לחפש חלקת אדמה לבניית בית מלון לצליינות, רכש ממשפחה מעפולה את השטח, עליו נעשו כל הסידורים המנהלתיים לבניית המלון, מלבד אישור האחרון מרשות העתיקות.
עם תחילת חפירת המבדק של רשות העתיקות במספר נקודות באתר, נחשפו ממצאים ארכיאולוגים שלא הצריכו את עצירת בניית המלון, שהחלה במקביל לפעילות רשות העתיקות, אך בבדיקה האחרונה שנעשתה באתר, נחשפו שרידים המאופיינים לבית כנסת ומרגע זה פסקה בניית המלון באתר, והחלה תקופה בה נחפר האתר ע"י מספר משלחות שחשפו עוד ועוד שרידים ארכיאולוגים חשובים ביותר.
בראשית החפירה באתר נחשף קיר, עם חלק מספסל, ועוד שני ספסלים ועמוד באמצע המבנה, שהוגדר תחילה כמבנה ציבורי.
עם התקדמות החפירה וחשיפת עוד פרטים, ניתן היה להגדיר את המבנה כבית הכנסת הראשון שנחשף בגליל מהמאה ה-1 תקופת שהותו של ישוע במרחב.
בבתי הכנסת בתקופה שלפני החורבן לא התפללו, אלא היוו כמקום בו קראו את התורה ולימודו מצוות, בעוד האנשים יושבים על ספסלים הצמודים לקירות, מסביב לראש הקהילה או המלמד העומד במרכז החדר.
המאפיינים של בתי הכנסת מלפני החורבן מתבטאים בחוסר אדריכלות מוגדרת, להבדיל מבתי הכנסת המפוארים שאחרי החורבן, החל מהמאה ה-3 והילך שהכילו עמודים, קשתות אפסיס, בניית גזית וכיוון תפילה לירושלים.
במהלך החפירה בבהכ"נ נחשפו עמודים בפינות, שהחזיקו את מרכז המבנה שהיה גבוה יותר, את הכניסה בצד מערב של ביהכ"נ וזאת מהטעם שאין חשיבות לכיוון, היות ובית המקדש עדין היה קיים, ובצמוד למבנה שני חדרים לאחסון ספרי התורה וכל מה שצריך לטקס הקריאה בתורה וההתכנסות.
כל הממצאים שנחשפו הם בעל אפיון זהים לכלל בתי הכנסת מאותה תקופה, אך ביהכ"נ באתר היה מאופיין בתכולת קירות הפנים, שהיו מטויחים בפרסקו, שחלקים ממנו ניתן להבחין גם כיום, ברצפת פסיפס המעוטרת בדגם הנדסי גיאומטרי, שלדעת המומחים מייצג נאמנה את תיארוך האתר לאמצע המאה ה-1 לספירה.
גולת הכותרת של האתר הינה אבן מעוטרת המהווה בסיס לקריאה בתורה, עלייה שלל עיצובים יהודיים, שביניהם ניתן להבחין במודל מוקטן של בית המקדש, שממנו נשקפת תבנית של המנורה, שמהווה עדות ראשונה מחוץ לירושלים לצורתה, כאשר מתחת למנורה מוצג המזבח, שמעליו חקוקים שני קנקנים, אחת לשמן ואחת למים לנטילת ידיים.
בהמשך המבט לתוך דגם בית המקדש המוגדר כקודש הקודשים, ניתן להבחין בעיטור רוזטה המורכבת מ-12 עלים, שאת נוכחותה בתבנית במקום הכי קדוש אין מפענחים, כמו עוד אלמנטים החרוטים על האבן.
באתר מופיעה הרפליקה של האבן המקורית, שהיא עצמה נמצאת במחסני רשות העתיקות.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר
