בית הכנסת העתיק מעון (נירים)
בתקופה הביזנטית א"י הגיעה לשיא במספר האוכלוסין שבה ובעקבות מדיניות השלטון לשמור על ספר האימפריה וגבולות המרחב, גלשה האוכלוסייה לפרפרי המדינה.
מפת מידבא המשקפת את א"י כפי שהייתה במאה ה-6 אכן מציגה את היישובים המרכזיים בנגב שביניהם חלוצה שהייתה העיר הראשית בנגב שהכליה תחתיה, מבחינה הירכית, את שבטה, ניצנה, רחובות בנגב, ממשית ועבדת כאשר מתחתיהם כפרים קטנים כמו באר תמה (באר-שבע) וכן מנואיס (מעון) ומתחתיהם חוות חקלאיות.
היישובים בנגב החלו כיישובים פגאניים, אך תוך 3-2 דורות כל האוכלוסייה התנצרה.
בכל המרחב בין עזה לדרום הר חברון אין עקבות של אף יישוב יהודי ולכן חשיפת שרידי בית הכנסת במעון, שאינו ישוב יהודי, אבל כפי הנראה גרו בו גם יהודים גרמה לשמחה גדולה בארץ עד כדי כך והוא הופיע על שטר של 100 לירות.
החשיפה נחשבה אז להוכחה לזכות אבות שיש לנו על הנגב, למרות שעדיין לא נחשפו שום שריד יהודי נוסף חרף העובדה שאין כמעט מקום אחד בנגב שלא חפרו בו.
הכפר הערבי שהיה ממוקם בסמוך לאתר נקרא בשם דיר מעין והוא למעשה שימר את השם הקדום מעון.
בית הכנסת במעון שנחשף בשנות ה-50 של המאה ה-20 מתוארך למאה ה-6 ופונה צפונה לכיוון ירושלים, רצפת הפסיפס שבו היא סימטרית, עם 5 טורי מדליונים של חיות שונות וסמלים יהודיים חד משמעיים.
רצפת הפסיפס מכילה כתובת הקדשה בארמית לזכר תורמי הפסיפס, סמל מנורה עם 3 רגליים, כאשר משני צידי המנורה מוצגים אתרוגים ושופרות ואריות הנחשבים סמל יהודי כמו ברוב בתי הכנסת מתקופת המשנה והתלמוד.
תצוגת בעלי החיים בפסיפס מסודרים בזוגות בטורים הימניים, בצורה שיטתית לסירוגין: עוף-יונק, יונק-עוף.
פסיפסים דומים מאוד מאותה תקופה, קרי המאה ה-6 נמצאו בשרידי כנסיות באזור ויש שמכנים אותם בשם 'אסכולת עזה' והם דומים מאוד לפסיפס במעון ולכן אין ספק שנוצרו באותו בית מלאכה.
קישור למסלול טיול מומלץ המכיל את האתר.